בעזרתך תתברך
אבנר שאקי
תקציר:
על פי תורת ישראל ‘עיר מקלט’ היא עיר אשר יש לבנותה וליישבה על מנת שיהיה לאדם שרצח אדם אחר בשגגה, כלומר בטעות, מקום לברוח אליו מפני הרוצים להורגו כנקמה, ובכך למעשה להציל את חייו. לפי דיני התורה, אם אדם רצח אדם בשגגה, וקרוביו (בלשון התורה – גואלי הדם) של הנרצח דורשים את דמו ורוצחים את הרוצח שהרג את קרובם – הם פטורים מעונש.
לכן, עבור עניין זה ממש, ציווה הקב”ה לבנות את ערי המקלט. אם אדם רצח אדם אחר בשגגה, הגיע לאחת מערי מקלט ובמשפט שנערך לו שם התברר שזה אכן היה בשגגה, לקרוביו של הנרצח אסור להורגו. מעבר לכך, טעם נוסף לקיומן ויישובן של ערי המקלט הוא הענשתם של הרוצחים בשגגה. גם רצח בשגגה הוא עניין חמור, ולכן יש עליו עונש, ועונש זה נקרא בלשון התורה ‘גלות’.
הרחבה:
על פי תורת ישראל ‘עיר מקלט’ היא עיר אשר יש לבנותה וליישבה על מנת שיהיה לאדם שרצח אדם אחר בשגגה, כלומר בטעות, מקום לברוח אליו מפני הרוצים להורגו כנקמה, ובכך למעשה להציל את חייו. לפי דיני התורה, אם אדם רצח אדם בשגגה, וקרוביו (בלשון התורה – גואלי הדם) של הנרצח דורשים את דמו ורוצחים את הרוצח שהרג את קרובם – הם פטורים מעונש. לכן, עבור עניין זה ממש, ציווה הקב”ה לבנות את ערי המקלט. אם אדם רצח אדם אחר בשגגה, הגיע לאחת מערי מקלט ובמשפט שנערך לו שם התברר שזה אכן היה בשגגה, לקרוביו של הנרצח אסור להורגו. אם בכל זאת קרוביו של הנרצח רצחו את הרוצח בשגגה בעיר המקלט – דינם כרוצחים והם אמורים להישפט על עניין זה כרוצחים.
מעבר לכך, טעם נוסף לקיומן ויישובן של ערי המקלט הוא הענשתם של הרוצחים בשגגה. גם רצח בשגגה הוא עניין חמור, ולכן יש עליו עונש, ועונש זה נקרא בלשון התורה ‘גלות’. אדם שרצח בזדון, כלומר בכוונה תחילה, על פי דיני התורה הקדושה יש להמיתו. יחד עם זאת, גם אדם שרצח בשגגה צריך לבוא על עונשו, אך באופן טבעי – עונשו קל יותר, והוא למעשה חב חובת גלות ושהות בעיר המקלט, וכל זאת כמובן גם אם אין אדם המבקש להורגו כנקמה.
כיום במדינת ישראל לצערנו השלטון הישראלי אינו נוהג על פי חוקי התורה, ולכן אין כיום ערי מקלט. יחד עם זאת, בעזרת ה’, בעתיד, כאשר השלטון הישראלי בארץ ישראל ינהג על פי דיני התורה הקדושה ייבנו מספר ערי מקלט – בין היתר לטובת העניינים אשר ציינו לעיל. בניית ערי מקלט היא מצוות עשה מן התורה שיש לקיימה, ואנו מחכים לכך.
לפני שנמשיך לפרט במאמר זה על עניינים שונים הקשורים לערי המקלט, נדבר בקצרה על רצח, איסור שפיכות דמים, ועל חומרתו הרבה. וההקשר למאמרנו חשוב וברור. מאחורי האיסור לרצוח, המיוסד בעשרת הדברות, בדיבר: “לא תרצח”, עומדים כמה וכמה עניינים מהותיים, וזהו אחד מהם: לכל אדם באשר הוא אדם יש זכויות רבות (לצד חובות כמובן). אפשר ואף צריך לדון על הזכויות השונות המוקנות לכל אדם, ואף לפעול למען כך שאנשים יוכלו ליהנות מהזכויות שמגיעות להם. יחד עם זאת, כאשר אדם איננו חי, מכיוון שנרצח, אין כבר על מה לדבר. ניטל הטעם להכל. הזכות לחיים היא זכות בסיסית ביותר, מכיוון שאם אין אותה – אין לאדם דבר (בעולם הזה כמובן).
על פי רוב, אדם יכול להסתדר בצורה כזו או אחרת ללא חלק מהזכויות שמגיעות לו על פי החוק הקבוע במקום מגוריו ועל פי חוקי היושר והמוסר האנושיים. עם זאת, ללא הזכות הזו, הזכות לחיים ולשמירה על החיים, אין אדם יכול להסתדר – מכיוון שהוא כבר אינו בין החיים. לכן, מסיבה זו, בין היתר, הפגיעה בזכות זו היא כה מהותית, ועונשה כה חמור.
אם כן, לאחר שדיברנו על חומרתו של האיסור לרצוח, נשוב לדבר על עניינים נוספים הקשורים לערי המקלט. המקור המרכזי לציווי אודות בניית ערי המקלט מופיע בספר דברים, פרק י”ט, פסוקים א’-י’. וכך, בין היתר, כותבת התורה בעניין ערי המקלט: “כי יכרית ה’ אלוהיך את הגויים אשר ה’ אלוהיך נתן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם. שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה’ אלוהיך נותן לך לרשתה. תכין לך הדרך ושילשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה’ אלוהיך והיה לנוס שמה כל רוצח. וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. ואשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי. פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מוות כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום. על כן אנוכי מצווך לאמור שלוש ערים תבדיל לך..”. עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שמקורו של הטעם השני לבניית ערי המקלט, אשר ציינו לעיל, מופיע בספר במדבר, פרק ל”ה, פסו’ י”א: “והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וישב בה עוד מות הכהן הגדול”.
מצוות בניית ערי המקלט הנה מצווה שעם ישראל חויב בה לאחר כניסתם לארץ. כידוע עם ישראל שהה בגלות מצרים, נגאל, והחל את מסעו לכיוון ארץ ישראל. כשהיו בני ישראל במדבר סיני קיבלו הם את התורה, במעמד ייחודי ונשגב אשר התרחש בהר סיני. בתורה אשר קיבלו בני ישראל היו מצוות שהיה עליהם להתחיל לקיים באופן מיידי, והיו מצוות שהיה עליהם לקיים רק לאחר הכניסה לארץ ישראל וכיבושה. מצוות בניית ערי המקלט, אשר במסגרתה ציווה ה’ את בני ישראל לבנות שלוש ערי מקלט בארץ ישראל ושלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי, היא אחת מהן. בעניין זה נוסיף ונאמר שלפי דעות מסוימות בחז”ל, בימות המשיח יתווספו שלוש ערי מקלט נוספות בארץ ישראל על שלוש הערים שייבנו בארץ ישראל והשלוש שייבנו בעבר הירדן המזרחי.
והנה כי כן, בספר יהושע, אשר בו מתואר מסע כיבוש הארץ בהובלת יהושע, כתוב בפרק כ’, פסוקים א’-ט’, שבארץ ישראל בנו בני ישראל את הערים קדש – בהר נפתלי, שכם – בהר אפרים, וקריית ארבע-חברון – בהר יהודה. בנוסף לזאת, בעבר הירדן המזרחי בנו בני ישראל את בצר, ראמות וגולן.
יחד עם זאת, בתוספתא, שהיא למעשה קובץ מסורות מתקופת התנאים אשר לא נכנסו למשנה אך נחשבות כברייתות, כלומר משניות חיצוניות שלא נכנסו לששת סדרי המשנה שערך כידוע רבי יהודה הנשיא, כתוב שלא כל הערים שציינו כעת נכבשו ושימשו מיד עם כניסתם של בני ישראל לארץ ישראל כעיר מקלט. למשל, בעניין זה ניתן לציין את שכם וקדש, אשר לפי הכתוב בתוספתא לא נכבשו בשלב הראשון, ולפני כיבושן והפיכתן לערי מקלט – גמלא הממוקמת בצפון וקריית יערים הממוקמת באזור ירושלים שימשו באופן זמני כערי מקלט.
חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שבני שבט לוי, הכהנים והלווים, משמשים במספר תפקידים חשובים בעם ישראל. בתוך כך, ומכיוון שלשבט לוי לא הוקצתה נחלה ככל יתר השבטים, ללווים היו ארבעים ושמונה ערים ששכנו בנחלתם של יתר השבטים. לפי דעות מסוימות בחז”ל שש ערים מתוך הערים הנ”ל היו ערי המקלט, אך גם יתר ארבעים ושתים הערים שימשו מעין ערי מקלט. אם כן, בכל ערי הלווים היה ניתן ליישב רוצחים בשגגה ולספק להם את ההגנה שמספקת עיר המקלט, אך ההבדל בין שש ערי המקלט לשאר ערי הלווים היה שבערי המקלט נקלטו גם רוצחים שהגיעו אליהן שלא בכוונה, כלומר רוצחים שברחו אליהן למרות שלא ידעו שהן ערי מקלט, ובערי הלווים נקלטו רק מי שהגיע אליהן על מנת לקבל מקלט. הבדל נוסף בעניין זה הוא שבערי המקלט הרוצחים בשגגה יכלו לגור בחינם, ואילו בערי הלווים היה עליהם לשלם על מגוריהם בעיר.
לאחר שרוצח היה מגיע לאחת ערי המקלט, זקני העיר היו עורכים לו משפט. במשפט זה היו מנסים זקני העיר לברר האם הרצח אכן היה בשגגה, או שמא בזדון. בעניין זה, כדאי וחשוב לדעת, הגמרא מרחיבה ואומרת שישנם כמה סוגים של רוצח בשוגג. אדם שנהג בזהירות רבה והתנהג כפי המצופה ממנו ובכל זאת רצח אדם אחר – נקרא ‘שוגג קרוב לאנוס’, כלומר שוגג בדרגת חומרה פחותה. במקרה כזה, אומרת הגמרא, אין לאותו רוצח חובת גלות, ואם אין מי שמבקש להורגו, או שהוא אינו חושש מי שמבקש להורגו, הוא אינו חייב לגור בעיר המקלט. לעומת זאת, אם אדם התרשל במעשיו ונהג בחוסר אחריות – הוא נקרא ‘רוצח קרוב למזיד’, ולפי דעות מסוימות בחז”ל עיר המקלט לא יכולה לספק לו הגנה.
רוצח שהגיע לעיר מקלט, היה צריך להישאר בה עד למותו של הכהן הגדול. לאחר מות הכהן הגדול היה ראשי הוא לחזור לביתו, ולקרוביו של הנרצח היה אסור לפגוע בו. לכן, מסיבה זו ממש, אימותיהם של הכהנים הגדולים היו מסתובבות בין ערי המקלט ומחלקות אוכל לרוצחים בשגגה – כדי למצוא חן בעיניהם על מנת שלא יתפללו ויבקשו מה’ שבניהן ימותו. עוד בעניין זה יש לדעת שאם רוצח בשגגה יצא מעיר המקלט לפני שמת הכהן הגדול – על פי דיני התורה אם קרוביו של הנרצח היו רוצחים אותו – הם היו פטורים מעונש.
חכמינו זכרונם לברכה קבעו שעל בתי הדין בישראל חלה חובה קדושה לדאוג שהדרך לערי המקלט תהיה רחבה, נעימה וקלה להליכה. הטעם לעניין זה הוא הרצון לאפשר לרוצחים בשגגה מנוסה כמה שיותר מהירה לערי המקלט, לפני שקרוביו של הנרצח חלילה יפגעו בהם. בנוסף לכך, על בתי הדין חלה חובה להכין שילוט שמכוון אנשים להגיע לערי המקלט בקלות ובבטחה. בעניין זה כדאי וחשוב לדעת ששלוחי בתי הדין היו יוצאים לטובת עניין זה מדי ט”ו באדר, בסוף החורף, וזאת מכיוון שבאופן טבעי בימי החורף הדרכים משתבשות וכיוצא בזה, ולכן דווקא בזמן זה בוצעו העבודות הנזכרות לעיל. בעניין זה אומרת הגמרא שבית דין שלא דאג לכך מעלה עליו הכתוב – כלומר נחשב לו – כאילו שפך דמים. כאילו הרג בעצמו, במו ידיו.
בתוך כל זאת, חז”ל מלמדים אותנו שערי מקלט צריכות להיות בינוניות בגודלן, כלומר לא קטנות ולא גדולות. בנוסף לכך, צריך שיהיו בהן מקורות מים לשתייה ושווקים לקניית מזון ודברים נוספים. עוד אומרים לנו חז”ל שבערי המקלט היו נוהגים בזהירות רבה על מנת שלא יהרגו בתחומה אנשים נוספים בשוגג, ושאם אדם נפטר במהלך שהותו בעיר מקלט היו קוברים אותו בעיר בה נפטר, ולאחר שהכהן הגדול היה נפטר – היו מעבירים את עצמותיו לקבר באזור מגורי משפחתו.
נסיים את מאמרנו זה בתפילה לריבונו של עולם שלא נטעה לעולם, שלא תצא שום תקלה תחת ידינו, ושנעשה רק דברים טובים ומשמחים. בתוך כך נתפלל לקב”ה שיזכה אותנו שאם נטעה נדע לתקן בצורה אמיתית וטובה, ושנזכה במהרה בימינו להחלת חוקי התורה הקדושה על עם ישראל, ולבניין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן.
