בר מצווה הוא למעשה השם ההלכתי ליום שבו מגיע נער, המשתייך לעם ישראל, לגיל 13, ולמעשה מתחייב מרגע זה ואילך בשמירת תורה ומצוות. פירוש המילים ‘בר מצווה’ הוא בן מצווה. פירוש המילה ‘בר’, המגיעה מהשפה הארמית ומופיעה ברבים מכתבי הקודש של עם ישראל, הוא ‘בן’.
סביב בר המצווה מתרחשים המון דברים, ויש הרבה הלכות ומנהגים בנושא זה, אך בתוך כל זאת, שלושת הטקסים המזוהים ביותר עם בר המצווה הם הנחת התפילין, העלייה לתורה בשבת, והחגיגה עם בני המשפחה והחברים.
בר מצווה הוא למעשה השם ההלכתי ליום שבו מגיע נער, המשתייך לעם ישראל, לגיל 13, ולמעשה מתחייב מרגע זה ואילך בשמירת תורה ומצוות. פירוש המילים ‘בר מצווה’ הוא בן מצווה. פירוש המילה ‘בר’, המגיעה מהשפה הארמית ומופיעה ברבים מכתבי הקודש של עם ישראל, הוא ‘בן’.
פירוש נוסף למילה ‘בר’ הוא ‘חוץ’, וגם לכך יש פירושים, אך הם קשורים לעולם הדרש, ולכן לא נעסוק בהם.
נקודה מעניינת אותה כדאי לדעת לגבי קבלת עול התורה והמצוות היא שאצל נשים עניין זה מתרחש בגיל 12, בניגוד לגברים, שכאמור חוגגים זאת בגיל 13. חגיגות אלה אצל נשים נקראות בת מצווה, ואף הן מתחילות להיות מחויבות, הלכה למעשה, בשמירת התורה והמצוות, החל מגיל 12 ואילך.
ביסודו של עניין בר המצווה, עומד היסוד שכל אחד מעם ישראל חייב במצוות. עם זאת ברור שאי אפשר לחייב ילד קטן או ילדה קטנה בעול תורה ומצוות, מכיוון שעדיין אין להם את הדעת והבגרות הדרושים לשם כך. לכן, מסיבה זו, היו צריכים חז”ל לקבוע גיל מסוים שבו אדם יתחיל להיות מחויב במצוות. לדעת חז”ל, הגיל בו גברים הם מספיק בוגרים כדי להתחייב בעול תורה ומצוות הוא 13, ובנות 12. לאחר גיל זה, מבחינה הלכתית הילד נקרא איש, והילדה אישה.
סביב בר המצווה מתרחשים המון דברים, ויש הרבה הלכות ומנהגים בנושא זה, אך בתוך כל זאת, שלושת הטקסים המזוהים ביותר עם בר המצווה הם הנחת התפילין, העלייה לתורה בשבת, והחגיגה עם בני המשפחה והחברים.
כשילד מגיע לבר המצווה, בתוך כך שהוא מתחייב בכל המצוות, הוא גם מתחיל להיות מחויב להניח תפילין. הילד אמנם מחויב בכל המצוות בהגיעו לגיל זה, אך זו מצווה מעשית במיוחד, שעושים אותה רק מגיל 13, בניגוד למצוות כמו ציצית, שמירת שבת, אכילת אוכל כשר וכו’, שאותן עושים גם לפני הגעה למצוות. משום כך, מצווה זו מזוהה מאוד עם בר המצווה.
לכן ביום שני או ביום חמישי (הימים בהם קוראים בתורה בימי חול) הסמוכים ליום ההולדת של הילד, בשנת הבר מצווה, נוהגים להתקבץ בני משפחתו וחבריו של נער בר המצווה, בבית כנסת מסוים, נער בר המצווה מניח תפילין, ובנוסף לזאת – עולה לתורה. במקומות רבים, כך נוהגים, הנער לא רק עולה לתורה, אלא גם קורא בתורה.
עניין זה, של הקריאה בתורה על ידי הנער ביום שני או חמישי – הוא פשוט יחסית, מכיוון שמה שקוראים בימי שני וחמישי בבתי הכנסיות, הוא החלק הראשון מפרשת השבוע שקוראים בפרשת השבוע הקרובה. ובנקודה זו אנו מגיעים לטקס המשמעותי השני של בר המצווה.
לצד העלייה לתורה שמתרחשת ביום שני או חמישי, עם הנחת התפילין הראשונה, העלייה לתורה היותר משמעותית מתרחשת בדרך כלל בשבת. בשבת זו, השבת הראשונה שאחרי בר המצווה, הילד לומד את קריאת פרשת השבוע, או חלק ממנה, וקורא אותה בפועל.
מעבר לכך, כאמור, הילד גם עולה לתורה בשבת הזו, כאחד מתוך שבעת האנשים שעולים לתורה בשבת. מעבר לילד עצמו, נהוג לעלות בשבת בר מצווה גם את אביו של הילד, אחיו, סבותיו, ושאר בני משפחה וחברים. בנוסף, בשבת זו, שבת בר המצווה, נוהגים בני משפחתו של נער בר המצווה לערוך קידוש לכבודו, מיד בסוף התפילה. הקידוש הוא מעין סעודה קטנה, הנערכת בבית הכנסת, מיד עם סוף התפילה, אליה מוזמנים כלל המתפללים, וכן בני משפחתו וחבריו של הנער. בסעודה זו נהוג להגיש לאורחים מאכלים קלים ושתייה קלה.
מעבר לשני הטקסים הללו, הטקס השלישי שגם רבים נוהגים לציינו הוא החגיגה עם בני המשפחה והחברים. חגיגה זו נעשית בדרך כלל בשעות הערב, באולם אירועים, הנבחר לשם כך. לערב זה מוזמנים על פי רוב בני משפחתו של נער בר המצווה, חבריהם וחבריו. בערב זה מוגשת סעודה רצינית, מלאה יותר מהסעודה שאותה מגישים בקידוש בבית הכנסת, וכן מתקיימים מעגלי ריקודים לכבודו של חתן בר המצווה. מעבר לכך, אחד משיאי הערב הוא הדרשה אותה נושא חתן בר המצווה, עליה, על פי רוב, התכונן זמן רב מראש.
את המאמר הזה נסיים בכך שנספר עוד משהו מעניין על עניין בר המצווה. בשבת, בשעת קריאת התורה, כשאביו של חתן בר המצווה עולה לתורה, הוא מברך: “ברוך שפטרני מעונשו של זה”. חז”ל מלמדים אותנו שעד שהנער מגיע לגיל 13, חטאיו נרשמים לחובתו של אביו. מכיוון שהילד נחשב ברשותו. עם זאת, לאחר שהילד מגיע לגיל 13 שנה ויום אחד, החטאים, אם יעשה אותם, ייזקפו לחובתו. לכן, מסיבה זו, האב מברך, ומודה לה’, על כך שמעתה ואילך – אין הוא יהיה צריך לשאת בעוונות בנו.
