רבי יצחק בן שלמה לוריא, הידוע יותר בכינויו: ‘האר”י הקדוש’ (האר”י – האלוקי רבי יצחק), היה רב חשוב ומפורסם שחי ופעל בצפת במאה ה-16. האר”י היה מקובל נדיר ואדיר, שלא היו רבים לעם ישראל כמותו, ומרוב שחידש חידושים רבים בתורת הקבלה, נוסדה על שמו שיטה חדשה ורחבת היקף בתורה זו, שזכתה לשם: “קבלת האר”י”. האר”י הקדוש נפטר בגיל צעיר במיוחד, 38, אך למרות הספיק רבות בחייו, ולהגיע להשגות רוחניות עליונות ביותר.
רבי יצחק בן שלמה לוריא, הידוע יותר בכינויו: ‘האר”י הקדוש’ (האר”י – האלוקי רבי יצחק), היה רב חשוב ומפורסם שחי ופעל בצפת במאה ה-16. האר”י היה מקובל נדיר ואדיר, שלא היו רבים לעם ישראל כמותו, ומרוב שחידש חידושים רבים בתורת הקבלה, נוסדה על שמו שיטה חדשה ורחבת היקף בתורה זו, שזכתה לשם: “קבלת האר”י”. האר”י הקדוש נפטר בגיל צעיר במיוחד, 38, אך למרות הספיק רבות בחייו, ולהגיע להשגות רוחניות עליונות ביותר.
האר”י נולד בירושלים, בשנת רצ”ד (1,534 למניינם) ונפטר בצפת בשנת של”ב (1,572 למניינם). האר”י נולד לאם ממוצא ספרדי, ולאב שהיה צאצא של משפחת לוריא המפורסמת בעדות אשכנז, המיוחסת לרש”י ולדוד המלך. כשהיה צעיר, נפטר במפתיע אביו של האר”י, ובעקבות כך עברה משפחתו לגור בבית דודו, שהיה במצרים.
במצרים, משכנה החדש של משפחתו, חיה משפחתו של האר”י בקהילה הספרדית. בשנים אלה עסק האר”י בעיקר בלימוד התורה, בין היתר כתלמידו של הרדב”ז, רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, שהיה אב בית הדין במצרים, ומנהיגה של יהדות מצרים כולה. האר”י, כך אנו יודעים, היה עילוי בתורה, היה בקיא בכל רבדיה, ובמיוחד התעמק והתמחה בתורת הסוד, הלא היה תורת הקבלה.
בתוך כל זאת, ישנן מסורות המעידות על כך שהאר”י אף עסק במקח וממכר של תבלינים ותבואה. עניין זה אינו יוצא דופן, והוא אף מתקבל בקלות על הדעת, מכיוון שחכמי הקבלה בדורות קודמים, ואף בדורות הללו, לצד השקעתם הרבה בלימוד התורה הקדושה, שנעשית בעיקר בלילות, גם נהגו לעבוד ולפרנס את משפחותיהם בכבוד.
כשהיה האר”י בן 36, בשנת ש”ל (1,570 למניינם), כך לפי המסורת, התגלה אליו אליהו הנביא, ואמר לו שעליו לעזוב את מצרים ולעלות לארץ ישראל. בעקבות כך עלה האר”י עם אשתו ושתי בנותיו לצפת. הגעתו של האר”י הקדוש עשתה רושם רב על אנשי צפת, ואף על יודעי הח”ן שהתגוררו בארץ ישראל כולה.
האר”י, כך מעידים עליו תלמידיו, (ובפרט גדול תלמידיו – רבי חיים ויטאל, שגם כתב את רוב ספריו של האר”י), שהיה יודע הוא את סדר גלגולי הנשמות, בקיא בסודות התורה באופן יוצא דופן, זכה לגילויים רוחניים רבים ועצומים, עזר בעקבות כך לאנשים רבים, וחולל מופתים אשר הדהימו והלכו קסם על כל האנשים שפגשו בו. לאחר שהגיעו לצפת, נשאו שתי בנותיו של האר”י. בתו האחת נשאה לבנו של רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, ובתו השנייה נשאה לרבי שלמה סאגיס.
מיד עם הגעתו של האר”י לצפת, כך אומרת המסורת, זיהה הרמ”ק, רבי משה קורדובירו, שהיה מקובל עצום, והיה מבכירי וזקני רבני צפת בעת ההיא, את צידקותו ורוחניותו הנדירה והאדירה של האר”י הקדוש, והחל ללמוד איתו תורה. לימים, כך מבואר בהיסטוריית רבני צפת, הפך הרמ”ק לרבו של האר”י.
בימים בהם הרמ”ק אימץ לחיקו את האר”י, אימץ לחיקו האר”י את רבי חיים ויטאל, שלימים הפך לבכיר תלמידיו. האר”י הקדוש העביר לחבורת תלמידיו המון שיעורי תורה, ובאופן כללי לימד המון תורה בחייו, אך לא כתב ספרים בפועל. מלאכה זו, כך אנו יודעים, הוטלה על רבי חיים ויטאל, שאכן עשה זאת בחריצות רבה. למשל, בין היתר, כתב רבי חיים ויטאל את הספר ‘עץ חיים’, שכיום הנו ספר מאוד חשוב ובסיסי בתורת הקבלה. את תוכנו של הספר שמע רבי חיים ויטאל מרבו האר”י, והעלה אותו על הכתב.
מעבר לכמה וכמה ספרים חשובים שהאר”י הקדוש הותיר אחריו, הוא גם כתב כמה פיוטים, בעיקר בארמית. פיוטים אלה מושרים עד ימינו אנו בהזדמנויות רבות, וזכו ללחנים רבים ומגוונים. מעבר לכל זאת, מורשתו של האר”י גם נמצאת בעוד מגוון ספרים, אותם כתבו תלמידיו, אשר הכניסו בהם תכנים ודברי תורה ששמעו מרבם, האר”י הקדוש.
בעניין זה כדאי להוסיף, שהמסר המרכזי עליו דיבר האר”י שוב ושוב, היה חשיבותה של אחדות ואהבת ישראל, ועל ההשפעה האדירה שיש לה על דברים רבים. בתוך כך, דיבר האר”י רבות עם תלמידיו, שזכו לכינוי: ‘גורי הארי’, על החשיבות שתשרור ביניהם אהבה ואחווה. רק על ידי כך, אמר האר”י הקדוש לתלמידיו, תוכלו להתעלות בתורה, ולהתקרב באמת לה’.
כמו שאמרנו לעיל, האר”י הקדוש נפטר בגיל צעיר מאוד, 38, ככל הנראה ממגפה שפקדה את העיר צפת. האר”י קבור בבית הקברות של העיר העתיקה בצפת, לצד רבנים צדיקים וחשובים נוספים, ובהם רבו, הרמ”ק, רמי משה קורדובירו, ורבי יוסף קארו, הידוע גם בכינויו: ‘מרן’, מחבר השולחן ערוך. ביום פקודתו, ה’ באב, אלפים רבים מעם ישראל נוהגים לפקוד את קברו, להתפלל לעילוי נשמתו, ולבקש מהצדיק שיתפלל עבורם ועבור כל עם ישראל, אותו, כידוע, כל כך כל כך אהב.