הבדלה

מאת אבנר שאקי

תקציר:

הבדלה היא מצווה הנעשית על ידי אמירת ברכה, שמטרתה להבדיל בין שבתות וחגים לימי החול. הקב“ה מלמד אותנו בתורתו שלא כל הימים שווים באופיים וקדושתם. בלוח השנה העברי ישנם שבתות וחגים, והם קדושים ומובדלים משאר ימי החול. כאשר מסתיימים ימי השבת והחג ומתחילים ימי החול, אומרים לנו חז“ל שיש לעשות הבדלה, שהיא כאמור – ברכה, שלמעשה תסמן את סיומם של הימים המקודשים יותר ואת תחילתם של ימי החולין, ותבליט ותסמן את ההבדלה וההפרדה ביניהם.

ברכת ההבדלה נאמרת על כוס יין או מיץ ענבים. יש אומרים שאפשר לעשות הבדלה גם על משקאות אחרים, אך בכל מקרה האופן הנכון והמהודר ביותר להבדלה הוא על יין או מיץ ענבים, ולאחר מכן על משקאות אחרים. לאחר תום ההבדלה, על המבדיל לשתות לפחות רביעית מן היין. לפני ואחרי אמירת ההבדלה נהגו ישראל לומר פסוקים טובים, תפילות להצלחה, וכיוצא בזה.

הרחבה:

הבדלה היא מצווה הנעשית על ידי אמירת ברכה, שמטרתה להבדיל בין שבתות וחגים לימי החול. הקב“ה מלמד אותנו בתורתו שלא כל הימים שווים באופיים וקדושתם. בלוח השנה העברי ישנם שבתות וחגים, הנקראים גם מועדים וימים טובים, והם קדושים ומובדלים משאר ימי החול. כאשר מסתיימים ימי השבת והחג, ומתחילים ימי החול, אומרים לנו חז“ל שיש לעשות הבדלה, שהיא כאמור – ברכה, שלמעשה תסמן את סיומם של הימים המקודשים יותר ואת תחילתם של ימי החולין, ותבליט ותסמן את ההבדלה וההפרדה ביניהם.

המקרה הנפוץ ביותר בלוח השנה העברי אשר יש לעשות בו הבדלה הוא שבת. או יותר נכון – מוצאי שבת. לאחר ששת ימי החול, ששת ימי הבריאה והעבודה, תמיד מגיעה שבת. בשבת אנו עוזבים את עולם החומר, מפסיקים לעבוד, מפסיקים לרדוף אחרי הכסף, ומפסיקים להיות שקועים בענייני העולם הזה. בשבת אנו טועמים את טעמו של העולם הבא, מתעסקים בדברים רוחניים, וכמו כן בדברים גשמיים שיעזרו לנו להיות רגועים ושמחים, על מנת שנוכל להתעסק בדברים הרוחניים מתוך נחת ושלווה.

המטרה הראשונה והחשובה ביותר של השבת היא לציין ולהזכיר את בריאת העולם על ידי הקב“ה – בריאה שנעשתה במשך שישה ימים, וביום השביעי ה‘ שבת מכל מלאכתו. לכן, כל אדם שעוצר את עיסוקיו השונים ושובת ממלאכתו בשבת למעשה מעיד על עצמו שהוא מכיר בכך שאלוהי ישראל ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי – שבת וינפש. כלומר – פסק ממלאכתו. אם כן, על ידי שביתה של האדם, הוא מדמה את השביתה שה‘ שבת ביום השביעי, וכך זוכר את העניין החשוב הזה. בזכות כך אנו רואים וזוכרים את מעלתה האדירה של השבת, וכעת נוכל להבין בקלות רבה יותר את הצורך בהבדלה, בסימון ההפרדה בין שבתות לימי חול.

מעבר להבדלה שנעשית במוצאי השבת, כפי שאמרנו לעיל – הבדלה נעשית גם במוצאי חגים. חגים הם ימים מיוחדים בלוח השנה העברי, אשר מקבלים קדושה מיוחדת, ולכן יש לעשות את ההבדלה בסיומם, כדי להבדיל, להפריד, בין קודש לחול. יש חגים מוכרים יותר וחגים מוכרים פחות, יש ארוכים יותר וארוכים פחות, וכמובן יש את שלושת הרגלים – פסח שבועות וסוכות, שהם חגים שבהם עם ישראל היה עולה לרגל, כלומר אל בית המקדש.

לאחר שדיברנו על הזמנים בהם עושים הבדלה, כעת נדבר מעט על האופן שבו עושים את ההבדלה. ברכת ההבדלה נאמרת על כוס יין או מיץ ענבים. כלומר – האדם שמברך את ברכת ההבדלה מחזיק בידו גביע ובתוכו יין או מיץ ענבים, ובסיום הברכה שותה ממנה. יש אומרים שאפשר לעשות הבדלה גם על משקאות אחרים, אך בכל מקרה האופן הנכון והמהודר ביותר להבדלה הוא על יין או מיץ ענבים, ולאחר מכן על משקאות אחרים, שאין כאן המקום לציינם ולהרחיב לגביהם. לאחר תום ההבדלה, על המבדיל לשתות לפחות רביעית מן היין.

בנוסף לגביע היין, שאיתו פתחנו מכיוון שהוא מאוד מרכזי בעניין ההבדלה – ושייך אליה תמיד, כעת נרחיב על דברים נוספים הקשורים בימינו להבדלה – בשמים ואש. בהבדלה שנעשית במוצאי שבתות, בניגוד להבדלה שנעשית במוצאי ימים טובים, מברכים גם על בשמים ואש. את ברכת הבשמים מברכים על דבר כלשהו שיש לו ריח טוב, והברכה היא: “ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם בורא עצי / עשבי / מיני בשמים“. השוני בין המילה הנבחרת בין עצי, עשבי, ומיני בשמים – הוא על מה מברכים. יש בכך דינים רבים, אך לא נעסוק בכך כעת. לברכת הבשמים יש מספר סיבות, אך המוכרת בהן היא שבשבת אנו מקבלים נשמה יתירה, ובמוצאי שבת היא נלקחת מאיתנו. כדי להשיב את נפשנו ולקבל כוחות, נוהגים להריח את הבשמים. בהבדלות הנעשות במוצאי חגים לא מברכים את ברכת הבשמים, מכיוון שלא קיבלנו נשמה יתירה, וממילא הצורך בברכה זו מתייתר (אלא אם כן מוצאי החג הוא גם מוצאי שבת, ואז כמובן שמברכים את ברכת הבשמים).

ברכה נוספת, כאמור, היא ברכת האש, הנאמרת לאחר ברכת הבשמים. בברכה זו לוקחים נר שיש לו שתי פתילות לפחות, או שני גפרורים – אם אין נר בנמצא, מדליקים את הנר, ומברכים עליו: “ברוך אתה ה‘ אלוקינו מלך העולם בורא מאורי האש“. בשעת הברכה נהוג להסתכל על הציפורניים לאור האש. את ברכת האש מברכים משום שכפי שמלמדים אותנו חז“ל, האש נבראה במוצאי שבת. בהבדלות הנעשות במוצאי חגים לא מברכים את ברכת האש, מכיוון שהאש נבראה במוצאי שבת, וממילא הצורך מתייתר (אלא אם כן מוצאי החג הוא גם מוצאי שבת, ואז כמובן שמברכים את ברכת האש).

לאחר שדיברנו על אופן עשיית ההבדלה, כעת נדבר על מקור מצוות ההבדלה. בעניין זה הדעות חלוקות. לפי הרמב“ם מדובר במצווה מדאורייתא, כלומר במצווה מהתורה, שנלמדת מדין ‘מצוות קידוש השבת בדברים‘, כמו שנאמר: “זכור את יום השבת לקדשו“. כלומר – שיש לזכור את השבת על ידי דיבור בכניסתה ובצאתה. עם זאת, לדעת הרמב“ם ההבדלה דווקא על יין אינה מהתורה. לצד זאת, לטענתם של פוסקים אחרים, כולל ‘ראשונים‘ – פוסקים מדורו של הרמב“ם, ההבדלה היא תקנת חכמים ולא מצווה מדאורייתא, כלומר – מהתורה.

לאחר שדיברנו על מקור חיוב מצוות ההבדלה, כעת נדבר על דינים שונים הקשורים אליה. מותר לעשות מלאכות חול לפני שעושים הבדלה במוצאי שבת וחג, אך צריך לומר קודם את ברכת ‘אתה חוננתנו‘, אודותיה נרחיב בהמשך, או: “ברוך המבדיל בין קודש לחול“. עם זאת, חשוב לדעת שאסור לאכול עד שעושים הבדלה.

השעה שממנה ואילך אפשר לעשות הבדלה היא שעת ‘פלג המנחה‘. פלג המנחה היא נקודת האמצע שבין ‘מנחה קטנה‘ לסוף היום, או במילים אחרות – עשר ושלושת רבעי שעות זמניות מתחילת היום. יש המון מה להרחיב לגבי שעות זמניות, פלג המנחה, וכו‘, אך לא נעשה זאת במאמר זה. בתוך כך חשוב לדעת שמותר לעשות הבדלה מפלג מנחה רק בשעת הדחק, ולא בזמנים רגילים, ובכל מקרה אסור לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים. בנוסף, כדאי לדעת שמי שלא עשה הבדלה מסיבה כלשהי, יכול להבדיל עד יום שלישי, אך לא לאחר מכן.

מבחינת סדר הברכות בהבדלה, הדברים הולכים כך – דבר ראשון מברכים על הגפן: “ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן“. בקרב בני עדות המזרח נהוג שהאנשים ששומעים את ההבדלה פורצים לאחר ברכת הגפן בצחוק, גם אם הוא מאולץ, כדי שיהיה שבוע משמח. לאחר ברכת הגפן מברכים את ברכת הבשמים אותה ציינו לעיל. הברכה הבאה בתור היא ברכת האש, שגם אותה הבאנו לעיל. לאחר מכן, הברכה האחרונה בהבדלה היא ברכת ההבדלה, שהולכת כך: “ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול, ובין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך אתה ה‘ המבדיל בין קודש לחול“.

לאחר סיום ההבדלה, יש הנוהגים לכבות את הנר בשאריות היין שנותר על הצלחת בה הונח גביע היין. בנוסף לכך, יש הנוהגים לטבול כמה מאצבעותיהם ביין שנותר על הצלחת בה הונח גביע היין, ולמרוח אותו על איברים שונים בגוף (מצח, עיניים, וכו‘). עוד לאחר תום ההבדלה, נוהגים לשיר פיוטים הקשורים להבדלה ולשבוע החדש שבפתח, כמו למשל הפיוט ‘המבדיל בין קודש לחול‘, המתחיל במילים: “המבדיל בין קודש לחול, חטאתינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול, וככוכבים בלילה“.

בנוסף לכל זאת, חשוב וכדאי לדעת בעניין ההבדלה, שהיא כידוע נושא מאמרנו, שגם בתפילת ערבית המתקיימת במוצאי שבת או חג אומרים תפילה מיוחדת שהיא למעשה מעין הבדלה. את התפילה הזכרנו לעיל, ונרחיב עליה כעת. תפילה זו נקראת ‘אתה חוננתנו‘, והיא הולכת כך: “אתה חוננתנו ה‘ אלוהינו מדע והשכל, אתה אמרת להבדיל בין קודש לחול, ובין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. כשם שהבדלתנו ה‘ אלוהינו מעמי הארצות וממשפחות האדמה, כך פדנו והצילנו משטן רע ומפגע רע ומכל גזרות קשות ורעות המתרגשות לבוא בעולם“.

לגבי המיקום המדויק שבו יש לומר את תפילת ‘אתה חוננתנו‘ בתפילת ערבית של מוצאי שבת וחג הייתה מחלוקת בקרב חכמינו זכרונם לברכה, אך בסופו של דבר להלכה נפסק שיש לומר אותה בברכת ‘חונן הדעת‘, שהיא הברכה הראשונה בשליש השני של תפילת שמונה עשרה, הנקראות ‘הברכות האמצעיות‘. בעניין זה כדאי לדעת שבמקרים בהם מוצאי שבת יוצא בכניסת חג לא אומרים את תפילת ‘אתה חוננתנו‘, אלא תפילה אחרת הנקראת ‘ותודיענו‘, שלא נביא כאן את נוסחה המדויק.

לאחר שדיברנו על דינים שונים הקשורים להבדלה, כעת נתמקד בדינים הקשורים להבדלה – כשהיא נעשית במועדים מיוחדים הדורשים דיון מורכב ומעמיק יותר. בהבדלה הנעשית במוצאי יום הכיפורים – שאינו יוצא במוצאי שבת, מברכים את כל ברכות ההבדלה הרגילות – חוץ מברכת הבשמים. דבר נוסף אותו חשוב לדעת לגבי הבדלה שנעשית במוצאי יום הכיפורים הוא שבכל מוצאי שבת ‘רגילה‘ יש להקפיד להדליק את האש עליה מברכים – דווקא בסמוך לעשיית ההבדלה, ואילו בהבדלה שנעשית במוצאי יום הכיפורים יש לברך על אש שהודלקה לפני כניסת יום הכיפורים.

לגבי הבדלה שצריכה להיעשות במוצאי שבת בו מתחיל תשעה באב, חשוב לדעת שבמקרה זה לא עושים הבדלה כלל. בהבדלה צריך כאמור לשתות את היין שעליו מבדילים, ובגלל שזה צום – הדבר אסור. מעבר לכך, גם הרחת בשמים, שהיא חלק מההבדלה בימינו, לא נהוגה בט‘ באב. אם כן, הלכה למעשה מה שעושים זה מברכים את ברכת האש, וביום ראשון בלילה, לאחר שהצום יוצא – עושים הבדלה, מברכים את ברכת היין וברכת ההבדלה, אך לא מברכים את ברכת הבשמים. כפי שאמרנו לעיל, מברכים במוצאי שבת את ברכת הבשמים בגלל הנשמה היתרה, וביום ראשון בערב עניין זה כבר לא רלוונטי.

מקרה נוסף מיוחד של הבדלה עליו צריך להרחיב, הוא מקרה שבו חג נכנס בצאת השבת. במקרה כזה, צריך לעשות הבדלה מכיוון שיצאה שבת, וצריך לעשות קידוש של החג שנכנס. לכן, הלכה למעשה עושים קידוש והבדלה ביחד, לפי הסדר הבא – ברכת היין, קידוש החג, ברכת האש, ברכת ההבדלה – בנוסח שונה מהרגיל, ולאחר מכן מברכים שהחיינו. הנוסח המיוחד אותו אומרים במקרה הנ“ל הוא: “ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול, ובין אור לחושך, ובין ישראל לעמים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת, הבדלת והקדשת את עמך ישראל בקדושתך. ברוך אתה ה‘ המבדיל בין קודש לקודש“.

בעניין זה חשוב אף לדעת שאם קורה מקרה הפוך, כלומר שחג מסתיים כשנכנסת שבת, לא עושים את ההבדלה של צאת החג יחד עם הקידוש של שבת, אלא רק את הקידוש של שבת, מכיוון שהשבת קדושה יותר.

לסיום מאמר זה על ההבדלה נאמר שלפני ואחרי אמירת ההבדלה נהגו ישראל לומר פסוקים טובים, תפילות להצלחה, וכיוצא בזה. יש המון פסוקים ותפילות שאפשר לציין בעניין זה, ולעדות השונות יש מנהגים שונים בעניין זה, אך לשם הדוגמא נביא תפילה יפיפייה הנאמרת על ידי רבים במוצאי שבת.

את התפילה הזו חיבר רבי לוי יצחק מברדיצ‘ב, שהיה מגדולי החסידות, ואשר התמיד במבט של עין טובה על עם ישראל, ובעקבות כך זכה לכינוי המדהים – ‘סנגורן של ישראל‘. את התפילה הזו נהוג לומר שלוש פעמים, בכוונה גדולה, ממש בסמוך לתחילת ההבדלה:

“אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, שמור והצל את עמך ישראל אהוביך מכל רע בתהילתך כאשר השבת קודש האהובה עוברת, שהשבוע, החודש, והשנה, יבוא לנו לאמונה שלמה, לאמונת חכמים, לאהבת חברים, לדבקות הבורא ברוך הוא, להאמין בשלוש עשרה עיקרים שלך, ובגאולה קרובה במהרה בימינו, ובתחיית המתים, ובנבואת משה רבינו עליו השלום.

“ריבונו של עולם, אתה הנך הנותן ליעף כח, תן גם לבני ישראל אהוביך כח להודות לך, ורק אותך לעבוד, ולא לאחר חלילה. ושהשבוע, החודש, והשנה, יבוא לנו לבריאות ומזל טוב, ולברכה ולהצלחה, ולחסד, ולבני (ילדים), חיי אריכי (חיים ארוכים) ומזוני רוויחי (פרנסה בשפע), וסיעתא דשמיא (עזרת ה‘), לנו ולכל ישראל ונאמר אמן“.