מאת אבנר שאקי
תקציר:
עם התקרבותם של חודשי החורף, מתחילים ישראל להתפלל על הגשמים. תחילת הזכרת הגשמים מתרחשת בתפילת ‘מוסף’ של שמחת תורה, כלומר יום אחרי סיומו של חג הסוכות. כלומר, מבחינתה של תורת ישראל, יום זה הוא קו פרשת המים הניצב בין הקיץ לחורף.
עם זאת, בשמחת תורה רק מתחילים להזכיר את הגשמים, ואומרים במקום ‘מוריד הטל’ את תפילת ‘משיב הרוח ומוריד הגשם’, אך עדיין לא מבקשים גשמים הלכה למעשה. את בקשת הגשמים עצמה מתחילים רק בז’ בחשוון, ואומרים: “ותן טל ומטר לברכה”.
במהלך ההיסטוריה של עם ישראל ושל העולם כולו, ואף בימינו אנו, ניתן בקלות להבין ולראות שחשיבותם של הגשמים הינה רבה ומכרעת. מי הגשמים, במידה רבה, הם מה שמחייה את העולם מבחינה טבעית וחומרית.
בשל כך, ומסיבות רבות נוספות, החשיבו בעולם כולו במאוד מאוד את התפילות על הגשמים, ובשנים שהגשם בושש לבוא, בקשו מהצדיקים הגדולים ביותר בכל דור ודור להתפלל על הגשמים, ואף נערכו תעניות המוניות למען כך.