מאת אבנר שאקי
תקציר:
כחלק מההכנות לכניסתם העתידית של בני ישראל לארץ ישראל, בקשו אנשים מעם ישראל ממשה רבינו לשלוח מרגלים שיתורו את הארץ, וידווחו לשאר העם על המצב השורר בארץ, ועל מאפייניה העיקריים. בעקבות כך בחר משה רבינו נציג אחד מכל שבט לטובת משימת הריגול. זמן קצר לאחר שחזרו המרגלים, החלו הם לספר לבני ישראל את התרשמותם ממשימת הריגול. כל המרגלים, כך עולה מהכתוב, הסכימו על יופיה של הארץ: “באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא“.
עם זאת, לגבי היכולת של עם ישראל לכבוש אותה מיד יושביה, הדעות היו חלוקות. שני מרגלים, יהושוע בן נון וכלב בן יפונה, אמרו לעם ישראל בקול ברור ובוטח שיוכלו הם לכבוש את הארץ, כי הקב“ה הבטיח שיעזור להם בעניין זה. לצד זאת, עשרת המרגלים הנותרים, החדירו מורא ופחד גדול בלב העם, ואמרו שעם ישראל לא יצליח לכבוש את הארץ, כי יושביה חזקים, ענקים, וכיוצא בזה. בין יתר דבריהם אמרו המרגלים שארץ ישראל היא ‘ארץ אוכלת יושביה‘, ביטוי בו משתמשים עד עצם היום הזה.