ימי בין המצרים

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ימי בין המצרים הם למעשה שלושה שבועות שמתחילים בי”ז בתמוז ומסתיימים בט’ באב, הידועים גם בשמם: ‘שלושת השבועות’. בימי בין המצרים חלים כמה וכמה מנהגי אבלות, שאותם אנו נוהגים כדי לזכור את חורבן שני בתי מקדשנו, ולהתאבל עליהם. ככל שמתקרבים לט’ באב, מתווספים עוד ועוד מנהגי אבלות. מתוקף כך, בין היתר, נוהגים ישראל שלא לקנות דברים חדשים, לא ללכת לים, לא להסתפר ולהתגלח, לא לאכול בשר, לא לשמוע מוזיקה, ולא לקיים מסיבות שאינן סעודות מצווה.

הדבר העיקרי הקשור לימי בין המצרים, ואף העיקרי בתורה כולה, הוא עניין אהבת החינם בין עם ישראל. בית המקדש הראשון נחרב בעוון שלושת העבירות החמורות בתורה. עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. הקב”ה מחל לישראל, כך אומרים חכמינו, אחרי 70 שנה, ובדיוק לאחר 70 שנה, נבנה בית המקדש השני. לעומת זאת, בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם. והנה כי כן, עינינו הרואות, הקב”ה עוד לא מחל לישראל, ובית המקדש השלישי עוד לא נבנה, וכבר עברו יותר מ-2,000 שנים מאז חורבן הבית השני. בעקבות כל זאת, אנו רואים עד כמה חשובה אהבת החינם בין עם ישראל, ועד כמה יקרה בעיני ה’ אחדות ואהבת ישראל.

הרחבה:

ימי בין המצרים הם למעשה שלושה שבועות שמתחילים בי”ז בתמוז ומסתיימים בט’ באב, הידועים גם בשמם: ‘שלושת השבועות’. בימי בין המצרים חלים כמה וכמה מנהגי אבלות, שאותם אנו נוהגים כדי לזכור את חורבן שני בתי מקדשנו, ולהתאבל עליהם. ככל שמתקרבים לט’ באב, מתווספים עוד ועוד מנהגי אבלות. מתוקף כך, בין היתר, נוהגים ישראל שלא לקנות דברים חדשים, לא ללכת לים, לא להסתפר ולהתגלח, לא לאכול בשר, לא לשמוע מוזיקה, ולא לקיים מסיבות שאינן סעודות מצווה.

לפני שנצלול לעומקם של דברים, ונרחיב לגבי שלושת השבועות, כדאי וחשוב להבין ולהכיר את שני התאריכים שתוחמים אותם משני הצדדים – י”ז בתמוז וט’ באב. ונתחיל בי”ז בתמוז.  יום זה הוא אחד מימי הצומות שקבעו חכמינו זכרונם לברכה כזכר לחורבנם של שני בתי המקדש, ולתהליכים שקדמו לאותו חורבן.

רבים אינם יודעים זאת, אך בי”ז התרחשו חמישה דברים שבגינם אנו צמים: משה רבינו שבר את לוחות הברית, בוטל קורבן התמיד, הובקעה העיר, אפוסטומוס הרשע שרף את התורה, והועמד צלם בהיכל. תענית י”ז בתמוז מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים.

בחלק גדול מקהילות ישראל, במיוחד בקרב עדות המזרח, נהוג להכריז בבית הכנסת, בשבת שלפני תענית י”ז בתמוז את ההכרזה הבאה, שכולנו מקווים שתתקיים במהרה בימינו אמן: “אחינו בית ישראל שמעו – צום הרביעי יהיה ביום… יהפכהו הקב”ה לששון ולשמחה, כמו שנאמר: “כה אמר ה’ צבאות – צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”.

כעת נרחיב לגבי ט’ באב. ט’ באב, לפי מסורת ישראל, הוא היום בו נחרבו שני בתי המקדש. לאחר קרב עיקש, ומצור קשה שהוטל על ירושלים, שני בתי המקדש של עם ישראל, הראשון והשני, שהיו בירושלים, על הר הבית, נחרבו ממש באותו יום. ט’ באב הוא הצום הקשה ביותר שיש לעם ישראל, מכל צומות החורבן.

צום זה הוא הכי קשה גם מבחינה מהותית – ט’ באב הוא היום שבו בית המקדש נחרב ממש, לא רק החל המצור או נבקעו החומות וכו’, אלא נשרף ממש. מעבר לכך, ט’ באב הוא גם הצום הכי קשה מבחינה גופנית ונפשית, כי הוא נמשך במשך למעלה מ-24 שעות, בניגוד לשאר הצומות, שמתחילים בשעות הבוקר ומסתיימים בלילה. בט’ באב נוהגים קהילות ישראל להתכנס בבתי הכנסת, לכבות את התאורה, לקרוא את מגילת איכה שמספרת באופן מצמרר על חורבן ירושלים, קוראים קינות מיוחדות לט’ באב, וכולם יחד מתאבלים על ירושלים.

כעת, לאחר שהרחבנו מעט על שני הצומות שתוחמים את ימי בין המצרים משני הצדדים, נשוב ונדבר על ימי בין המצרים עצמם. בימי בין המצרים, אנו קוראים בשלושת השבתות שמתרחשות במהלכן, שלוש הפטרות. הפטרות אלה נקראות ‘תלתא דפורענותא’. שלושת הפטרות הפורענות. מכיוון שמדובר באירועים כואבים לעם ישראל, ובחורבן הבית, לכן ההפטרות העוסקות בכך נקראות הפטרות פורענות.

לאחר מכן, לאחר תום שלושת השבועות, קוראים 7 הפטרות משמחות ויפות. הפטרות אלה נקראות ‘שבע דנחמתא’. שבע הפטרות של נחמה. מובטחים אנו על ידי הקב”ה, שלאחר החורבן שחווינו, אותו אנו מציינים בשלושת הפטרות של הפורענות, תבוא גאולה גדולה, תבוא נחמה אדירה, כמו שכתוב: “ברגע קטון עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך”.

כעת נרחיב לגבי מקור הביטוי ‘בין המצרים’, השם שנבחר לייצג את שלושת השבועות הקשים הללו לעם ישראל. לראשונה אנו פוגשים את צמד המילים בזה במגילת איכה, פרק א’ פסוק ג’, העוסקת בחורבן בית המקדש הראשון: “גלתה יהודה מעוני, ומרוב עבודה היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח, כל רודפיה השיגוה בין המצרים”.

בימי בין המצרים ישנם כמה וכמה מנהגי אבלות שעם ישראל נוהג כדי לזכור את חורבנם של שני בתי המקדש. בימים אלה אין שומעים מוזיקה, אלא רק שירים ששומעים בהם קול שירה – אך לא כלי נגינה, לא עורכים מסיבות שאינן סעודות מצווה, וגם נוהגים שלא לבר שהחיינו. מעבר לכך בשלושת השבועות שלא להסתפר ולהתגלח, לא מתחתנים, אך אפשר להתארס – מבלי לקיים סעודה.

כעת נרחיב לגבי תשעת הימים. תשעת הימים הם עניין נוסף בתוך ימי בין המצרים. הם שלב נוסף וקשה יותר בשלושת השבועות. תשעת הימים מתחילים בראש חודש אב, ומסתיימים לאחר ט’ באב. כמו שאמרנו לעיל, ככל שהימים מתקדמים לעבר ט’ באב, האיסורים לגבי האבלות נהיים חמורים וקשים יותר. בתשעת הימים, בין היתר, לא צובעים את הבית, ולא משפצים בתים, לא קונים דברים חדשים, ולא מקיימים משפטים עם גויים – כי אלה ימים לא טובים לישראל.

בנוסף לכל זאת, בתשעת הימים אסור ללבוש בגדים מכובסים, אלא יש ללבוש בגדים שנלבשו לפחות פעם אחת לפני הלבישה. יש הנוהגים בימים אלה לא לכבס ולא לגהץ בגדים. יש הנוהגים לא להתרחץ רחיצה של תענוג, כלומר ללכת לספא, או להתקלח במים חמים במשך זמן וכו’, אם אפשר להתקלח בימים קרים, למרות שזה פחות נעים. בימים אלה גם נוהגים שלא להיכנס לים.

בתשעת הימים נוהגים אנשים רבים, בעיקר חסידים, ובפרט חסידי חב”ד, לעשות סיומי מסכתות, כדי להרבות בשמחה מותרת, ושמחת התורה היא מותרת. בנוסף לכל זאת, הרבי מלובביץ, האדמו”ר השביעי והאחרון בחסידות חב”ד, אמר שכשהמשיח יבוא, הוא יעשה סיומים מסכתות בימים אלה של תשעת הימים, ולכן גם אנחנו עושים. סיבה נוספת לכך שעושים את סיומי המסכתות הללו היא שרוצים להרבות באהבת חינם, ועל ידי לימוד תורה, ודיבוק חברים, מתרבה השלום בעולם, ומתחזקת אהבת החינם בין עם ישראל.

כעת נדבר על שלב נוסף בשלושת השבועות, והוא שבוע שחל בו. שבוע שחל בו הוא השבוע שבו חל ט’ באב, ובשבוע הזה מתווספים איסורים נוספים, בהתאם למה שהזכרנו לעיל. בשבוע שחל בו יש מנהגים ואיסורים שונים לכל עדה ועדה, ונכון שכל אחד ואחת ינהגו לפי מנהגי אבותיהם ורבניהם.

כעת נדבר מעט על מנהגים קדומים בעניין צום ט’ באב. במקורותינו כתוב שאבותינו, למשל בזמן הגמרא, צמו גם בט’ באב וגם בי’ באב. עניין זה נוצר בעקבות כך שהייתה מחלוקת לגבי היום המדויק שבו נשרפו המקומות העיקריים בשני בתי המקדש. בגלל שיש כאלה שסוברים שהשריפה העיקרית התחרשה דווקא בי’ באב, היום צמים גם ביום זה.

עם זאת, זה כבר הרבה מאוד זמן שנוהגים ישראל לצום רק יום אחד ולא יומיים, רק בט’ באב. חכמים הקלו את ההלכה בעניין הזה מפני שתש כוחו של הדור. הדור נחלש. האנשים כיום פחות חזקים מבחינה נפשית וגופנית. עם זאת, גם בדורנו נוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין בי’ באב, כי גם ביום זה נשרפו בתי המקדש.

לסיום מאמר זה נאמר את הדבר שהוא העיקרי בכל הקשור לימי בין המצרים, ואף העיקרי בכל הקשור לתורה כולה, ולכל קיומנו. בית המקדש הראשון נחרב בעוון שלושת העבירות החמורות בתורה. עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. הקב”ה מחל לישראל, כך אומרים חכמינו, אחרי 70 שנה, ובדיוק לאחר 70 שנה, נבנה בית המקדש השני.

לעומת זאת, בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם. והנה כי כן, עינינו הרואות, הקב”ה עוד לא מחל לישראל, ובית המקדש השלישי עוד לא נבנה, וכבר עברו יותר מ-2,000 שנים מאז חורבן הבית השני. בעקבות כל זאת, אנו רואים עד כמה חשובה אהבת החינם בין עם ישראל, ועד כמה יקרה בעיני ה’ אחדות ואהבת ישראל. המסר הגדול של הימים האלה הוא אהבת חינם.

ונסיים במילותיו האלמותיות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שמצליחות ביופיין ודיוקן לזקק ולבטא את המסר הנפלא והיקר הזה: “ואם נחרבנו, ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות, והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם”