ל”ג בעומר

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ל”ג בעומר הוא יום שמחה במסורת ישראל, המצוין בלוח השנה העברי כיום חשוב וגדול, המקובל על כל עדות ישראל. ישנן כמה סיבות לחגיגתו של יום ל”ג בעומר, והמפורסמת שבהן היא של”ג בעומר זהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, אחד מגדולי ישראל בכל הדורות.

בל”ג בעומר נוהגים רבים מישראל לציין את זכרו של רשב”י על ידי הדלקת מדורות, שזהו המנהג הנפוץ ביותר ל”ג בעומר. בכל עיר וישוב בישראל מודלקות מדורות בלילה זה, והמוני בני ישראל חוגגים בשמחה, בין היתר על ידי אכילת בשר ושתיית יין. מנהג נוסף שעושים רבים מישראל בל”ג בעומר הוא ירייה בחץ וקשת. עניין זה קשור לבר כוכבא, שעמד בראש מרד שקיימו בני ישראל, מרד שנכשל, אך משתתפיו היו גיבורים גדולים, שהשתמשו, בין היתר, בחץ וקשת.

הרחבה:

ל”ג בעומר הוא היום ה-33 בימי ספירת העומר. ספירת העומר היא ספירה שמתחילה בלילה שאחרי ליל הסדר, המצוין כידוע בט”ו בניסן, ומסתיימת לאחר 49 ימים בחג השבועות, המצוין בו’ ניסן, הנקרא על שם שבעת השבועות שיש בין חג הפסח לחג מתן תורה. בלילה שאחרי ליל הסדר, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים את קורבן העומר, ומכאן נובע שמה של הספירה.

ל”ג בעומר הוא יום שמחה במסורת ישראל, המצוין בלוח השנה העברי כיום חשוב וגדול, המקובל על כל עדות ישראל. ישנן כמה סיבות לחגיגתו של יום ל”ג בעומר, והמפורסמת שבהן היא של”ג בעומר זהו יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, אחד מגדולי ישראל בכל הדורות, אך לכך נגיע בהמשך.

כאמור, על פי חז”ל, לציונו של ל”ג בעומר כיום מיוחד וחשוב יש מספר סיבות, וביניהן: צום יהושוע היה ביום זה, ‘פרוס העצרת’ שמוזכר במשנה היה ביום זה, המן, האוכל שבני ישראל אכלו בלכתם במדבר במשך ארבעים שנה עד שהגיעו לארץ ישראל ונהנו מתבואתה – החל לרדת בל”ג בעומר, עשרים וארבעת אלף תלמידיו של רבי עקיבא שמתו תוך זמן קצר במגפה קשה, בעקבות כך שלא נהגו כבוד זה בזה, פסקו מלמות בל”ג בעומר, ועוד.

עם זאת, כאמור, העניין המרכזי אותו אנו מציינים בל”ג בעומר הוא יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. לפי המסורת, רשב”י נולד, התחתן ונפטר בל”ג בעומר. רשב”י היה חכם עצום, שחי בזמן התנאים, וחלקים גדולים במשנה נקשרו בשמו (ובעקבות כך, ממילא, גם בגמרא). בדורו של רשב”י הטילו הרומאים גזרות קשות על עם ישראל, וביניהן איסור חמור על לימוד והפצת התורה. בעקבות זאת, גלה רבי שמעון מביתו למערה באזור הגליל, ושם למד ולימד תורה במשך 13 שנים עם אלעזר בנו. בשנים אלו, כך מקובל במסורת ישראל, כתב רבי שמעון את ספר הזוהר, שהוא למעשה ספר היסוד בתורת הקבלה.

בל”ג בעומר, אם כן, נוהגים רבים מישראל לציין את זכרו של רשב”י על ידי הדלקת מדורות, שזהו המנהג הנפוץ ביותר ל”ג בעומר. בכל עיר וישוב בישראל מודלקות מדורות בלילה זה, והמוני בני ישראל חוגגים בשמחה, בין היתר על ידי אכילת בשר ושתיית יין. מנהג נוסף שעושים רבים מישראל בל”ג בעומר הוא ירייה בחץ וקשת. עניין זה קשור לבר כוכבא, שעמד בראש מרד שקיימו בני ישראל, מרד שנכשל, אך משתתפיו היו גיבורים גדולים, שהשתמשו, בין היתר, בחץ וקשת.

רבים אינם יודעים זאת, אך את המנהג אותו נוהגים רבים מישראל (בשנים האחרונות – מאות אלפים), מנהג העלייה לציונו הקדוש של רשב”י ביום ל”ג בעומר, תיקן והנהיג, על פי המסורת, האר”י הקדוש. האר”י, ר’ יצחק לוריא, היה מקובל עצום שחי ופעל בצפת במאה ה-16. האר”י למעשה שכלל ופיתח את עיקרי תורתו של רשב”י, הווה אומר – את ספר הזוהר, והוסיף עליה רבדים משלו. נשמותיהם של רשב”י ושל האר”י היו קשורות, ואכן האר”י הוא זה שזכה לתקן את מנהג העלייה לקברו של רשב”י בל”ג בעומר.

בימי קדם, בימיו של האר”י וגם הרבה אחריו, ההגעה למירון, הישוב הגלילי בו נמצא קברו של רשב”י, לא הייתה פשוטה כלל וכלל. הדרכים היו עקלקלות, הסכנות בדרך היו מרובות, והתנאים במירון עצמה לא היו נוחים, מבחינת אכילה, שתייה ולינה. עם זאת, אנשים רבים מעם ישראל עשו השתדלות גדולה והשקיעו מאמצים רבים כדי להשתתף בהילולה של רשב”י הצדיק, להתפלל על קברו, ולצפות ולזכות לישועות. כמה עלינו להודות לה’ שאנו יכולים ליהנות מהשתתפות בהילולה זו, באמצעים כה נוחים ונעימים, מתוך נחת רוח וישוב הדעת. אכן זכינו, ופשוט מתקיים בנו הכתוב: “אשרינו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו”.