ליל הסדר

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ליל הסדר הוא תחילתו ושיאו של חג הפסח. ליל הסדר נחגג בט”ו בניסן, בדיוק בשעות בהן התחיל עם ישראל להתארגן לקראת יציאתו ממצרים. ליל הסדר נועד כדי שנזכור בכל הדורות את יציאת מצרים, את בחירת ה’ בנו לעמו, ואת הניסים הגדולים שנעשו לנו בזמן יציאת מצרים. אנו מצווים בליל הסדר בציווי: “והגדת לבנך”, וזו מיוחדותו וגדולתו של הסדר – מדור לדור אנו מספרים את הסיפור הזה, כדי שלא נשכח, וכדי שהוא ימשיך להיות משמעותי בחיינו הפרטיים, ובחיינו הכלליים כעם.

במרכזו של ליל הסדר עומדת קריאת ההגדה. את ההגדה חברו חכמי ישראל, ולמעשה היא כוללת בתוכה את הדברים החשובים ביותר שיש לזכור ולדעת בחג הפסח. בנוסף, בליל הסדר ישנם סימנים שבזכותם אנו זוכרים דברים משמעותיים. אנו אוכלים מצה – כדי לזכור, בין היתר, את המהירות בה יצאו אבותינו ממצרים ומשום כך בצקם לא הספיק להחמיץ, אנחנו שותים ארבע כוסות יין – כדי לזכור את ארבעת הלשונות של הגאולה שהקב”ה השתמש בהם כאשר הוא גאל אותנו, אוכלים מרור כדי לזכור כמה קשה היה לאבותינו במצרים, ועוד.

הרחבה:

ליל הסדר הוא תחילתו ושיאו של חג הפסח. ליל הסדר נחגג בט”ו בניסן, בדיוק בשעות בהן התחיל עם ישראל להתארגן לקראת יציאתו ממצרים. ליל הסדר נועד כדי שנזכור בכל הדורות את יציאת מצרים, את בחירת ה’ בנו לעמו, ואת הניסים הגדולים שנעשו לנו בזמן יציאת מצרים. אנו מצווים בליל הסדר בציווי: “והגדת לבנך”, וזו מיוחדותו וגדולתו של הסדר – מדור לדור אנו מספרים את הסיפור הזה, כדי שלא נשכח, וכדי שהוא ימשיך להיות משמעותי בחיינו הפרטיים, ובחיינו הכלליים כעם.

במרכזו של ליל הסדר עומדת קריאת ההגדה. את ההגדה חברו חכמי ישראל, ולמעשה היא כוללת בתוכה את הדברים החשובים ביותר שיש לזכור ולדעת בחג הפסח. בזכות קריאת ההגדה, הנעשית במעמד כל המשתתפים בסדר, לומדים וזוכרים אנשי, נשי וילדי ישראל את הדברים הגדולים והעיקריים של חג הפסח.

בליל הסדר ישנם סימנים שבזכותם אנו זוכרים דברים משמעותיים. אנו אוכלים מצה – כדי לזכור, בין היתר, את המהירות בה יצאו אבותינו ממצרים ומשום כך בצקם לא הספיק להחמיץ, אנחנו שותים ארבע כוסות יין – כדי לזכור את ארבעת הלשונות של הגאולה שהקב”ה השתמש בהם כאשר הוא גאל אותנו, אוכלים מרור כדי לזכור כמה קשה היה לאבותינו במצרים, ועוד.

בליל הסדר אנו מסדרים קערה מיוחדת, ושמים עליה את הסימנים הבאים: זרוע (של עוף), ביצה, מרור, חרוסת, כרפס וחזרת. בליל הסדר אנו שותים את ארבעת כוסות היין בהסבה, כלומר בנטיית הגוף לצד שמאל, כי כך נהגו בימי קדם לאכול ולשתות בני מלכים, ובליל הסדר אנחנו רוצים להבליט את עבודת היותנו בני חורין ובני מלכים. ליל הסדר הוא לילה מסודר מאוד, המחולק ל-14 שלבים, שאת עיקרם נסביר בקצרה כעת. רצוי ביותר ללמוד בעמקות על השלבים האלה, ולהרחיב את היריעה לגביהם, אך עכשיו כאמור ניגע בהם על קצה המזלג.

קדש – מקדשים על היין.

רחץ – נוטלים ידיים ללא ברכה, מכיוון שאוכלים ירקות, ויש הסוברים שדרושה נטילת ידיים לשם כך.

כרפס – אוכלים כרפס. יש מנהגים שונים בעדות ישראל לגבי זהות הכרפס, וכדאי שכל אישה ואיש ינהגו כמנהג רבותיהם ואבותיהם.

יחץ – חוצים את המצה.

מגיד – מספרים ביציאת מצרים, וקוראים קטעים נרחבים בהגדה.

רחצה – נוטלים ידיים לשם אכילת המצה.

מוציא מצה – מוציאים את המצה מתחת לכיסוי שלה, ואוכלים ממנה לפי שיעור מסוים, שאין זה המקום להרחיב לגביו. וכן בשאר האכילות.

מרור – אוכלים מרור, כדי שנזכור כמה רע ומר היה לאבותינו במצרים.

כורך – כורכים את המרור עם המצה, ואוכלים יחד.

שולחן עורך – אוכלים סעודה כיד המלך, סעודת הודיה לה’ יתברך, על שגאל אותנו משעבוד מצרים הקשה.

צפון – מוציאים את האפיקומן, שהיה צפון, כלומר – חבוי.

ברך – מברכים ברכת המזון.

הלל – אומרים את תפילת ההלל, המורכבת מפרקי תהילים, שמטרתה העיקרית היא הודיה לה’.

נרצה – סוף הסדר. נרצה מלשון רצוי. חביב. ה’ מרוצה ומחבב את מה שעשינו כעת.

ישנם דברים מעניינים בהגדה שכדאי לדעת אותם. אחד מהם הוא שמשה רבינו לא מוזכר כלל בהגדה, וזאת כדי להשאיר את הבמה כולה לקב”ה. למשה רבינו, כך אנו יודעים מהכתוב בתורה, היה חלק מאוד גדול ביציאת מצרים. חלק מהותי ומשמעותי. משה רבינו השקיע רבות בהנהגתו של עם ישראל, במצרים ומחוצה לה. עם זאת, חז”ל רצו להשאיר מקום בלעדי וגדול לה’, ולכן משה לא מוזכר. הדבר השני הוא שמעניין להכיר את הפיוטים המופיעים בסוף ההגדה: “אחד מי יודע” ו “חד גדיא”, הנושאים מסרים חשובים ומהותיים.

אז ליל הסדר, כאמור, מבחינות רבות, הוא שיאו של חג הפסח. בדיוק בתאריך של ליל הסדר, בני ישראל יצאו ממצרים אחרי 210 שנות שעבוד ועבודות פרך. את ליל הסדר נהוג לחגוג בקרבת משפחה או חברים, ואפילו יותר מכך – נהוג להזמין אנשים שאין להם עם מי לחגוג, או שאין להם אפשרות לחגוג, וכל המרבה בהזמנת אנשים לביתו – הרי זה משובח.

יש עניין מיוחד בליל הסדר, שאנו לא מוצאים כדוגמתו בכל השנה כולה, והוא שהמבוגרים צריכים לעשות דברים משונים ומתמיהים, כדי שהילדים ירגישו שמשהו לא כשורה קורה, וישאלו – מה קרה? מה נשתנה? ואז, ברגע זה ממש, ההורים יספרו להם שעם ישראל היה במצרים, תחת שעבוד קשה, וה’ גאל אותם, ואת כל שאר הסיפור. הילדים, כך אומרת לנו התורה, הם חלק מאוד חשוב בליל הסדר.

אחד הדברים שמעסיקים את הילדים, וגורמים להם להיות ערניים, הוא האפיקומן. האפיקומן הוא חלק מהמצה, שאבי המשפחה מחביא במקום מסוים, והילדים צריכים למצוא אותו. את האפיקומן צריך לטובת המשך הסדר, ומי מהילדים שמוצא אותו – מבקש מאבי המשפחה פרס תמורת החזרת האפיקומן. עוד דבר שמושך את הילדים הוא שירת מה נשתנה, והצגות ומשחקים הנעשים במהלך הסדר, הנועדים לעורר את סקרנותם של הילדים, ולהעביר להם את סיפור יציאת מצרים.