תקציר:
‘לכה דודי’ הנו פיוט אשר חובר על ידי רבי שלמה הלוי אלקבץ, רב ומקובל שחי בצפת במאה ה-16 (למניין הגויים). הפיוט עוסק בעיקר ביום השבת, גאולת ישראל ובניין בית המקדש, וכל קהילות ישראל נוהגות לשיר אותו כחלק מתפילת ‘קבלת שבת’ הפותחת את השבת. המשפט העיקרי של ‘לכה דודי’ הוא: “לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה”, ומכאן שמו. מעבר למשפט העיקרי של הפיוט אותו הזכרנו כעת יש ל’לכה דודי’ תשעה בתים, והאותיות הפותחות בשמונת הפרקים הראשונים מרכיבות את שמו של מחבר הפיוט אותו הזכרנו לעיל – רבי שלמה הלוי אלקבץ.
הרחבה:
‘לכה דודי’ הנו פיוט אשר חובר על ידי רבי שלמה הלוי אלקבץ, רב ומקובל שחי בצפת במאה ה-16 (למניין הגויים). הפיוט עוסק בעיקר ביום השבת, גאולת ישראל ובניין בית המקדש, וכל קהילות ישראל נוהגות לשיר אותו כחלק מתפילת ‘קבלת שבת’ הפותחת את השבת. המשפט העיקרי של ‘לכה דודי’ הוא: “לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה”, ומכאן שמו. מעבר למשפט העיקרי של הפיוט אותו הזכרנו כעת יש ל’לכה דודי’ תשעה בתים, והאותיות הפותחות בשמונת הפרקים הראשונים מרכיבות את שמו של מחבר הפיוט אותו הזכרנו לעיל – רבי שלמה הלוי אלקבץ.
‘לכה דודי’ הנו קטע התפילה החדש ביותר שזכה להיכנס לסידורי התפילה של כלל עדות ישראל, וברבות הימים אף זכה ללחנים רבים – לעתים לפיוט כולו ולעתים לשורות או בתים מסוימים ממנו. הפעם הראשונה בה הודפס הפיוט ‘לכה דודי’ הייתה במסגרת הוצאתו לאור של סידור בנוסח ‘הספרדים’ בוונציה, וכפי שאמרנו לעיל – הופיע הוא בתפילת קבלת השבת. תפילת ‘קבלת שבת’ היא תפילה אשר תוקנה על ידי מקובלי צפת בדורו של רבינו האר”י – רבי יצחק לוריא. רבי יצחק בן שלמה לוריא, הידוע יותר בכינויו: ‘האר”י הקדוש’ (האר”י – האלוקי רבי יצחק), היה רב חשוב ומפורסם שחי ופעל בצפת במאה ה-16 (למניין הגויים). האר”י היה מקובל נדיר ואדיר, שלא היו רבים לעם ישראל כמותו, ומרוב שחידש חידושים רבים בתורת הקבלה נוסדה על שמו שיטה חדשה ורחבת היקף בתורה זו אשר זכתה לשם: “קבלת האר”י”. האר”י הקדוש נפטר בגיל צעיר במיוחד, 38, אך למרות הספיק רבות בחייו, והגיע להשגות רוחניות עליונות ביותר.
תפילת קבלת שבת היא תפילה חשובה ביותר, אשר יסודותיה בהררי קודש ונרחיב עליה בהמשך מאמר זה, אך לפני כל זאת, מכיוון שתפילה זו – אשר בה נאמר הפיוט ‘לכה דודי’ פותחת את השבת, ומשום שהפיוט ‘לכה דודי’ עוסק באופן מובהק ומיוחד בשבת, נרחיב בפסקאות הבאות על אודות השבת.
לאחר ששת ימי העבודה, ששת ימי הבריאה, תמיד מגיעה שבת. בשבת אנו עוזבים את עולם החומר, מפסיקים לעבוד, לרדוף אחרי הכסף ולהיות שקועים בענייני העולם הזה. בשבת אנו טועמים מעין עולם הבא. בשבת אנו מתעסקים בדברים רוחניים, וכמו כן בדברים גשמיים שיעזרו לנו להיות רגועים ושמחים, על מנת שנוכל להתעסק בדברים רוחניים מתוך נחת ושמחה.
המטרה הראשונה והחשובה ביותר של השבת היא לציין ולהזכיר את בריאת העולם על ידי הקב”ה – בריאה שנעשתה במשך שישה ימים, וביום השביעי שבת ה’ מכל מלאכתו. לכן, כל אדם שעוצר את עיסוקיו השונים ושובת ממלאכתו בשבת, למעשה מעיד על עצמו שהוא מכיר בכך שאלוהי ישראל ברא את העולם, עשה זאת בשישה ימים, וביום השביעי – שבת וינפש. כלומר – פסק ממלאכתו. אם כן, על ידי שביתת האדם בשבת, הוא מדמה את השביתה שה’ שבת ביום השביעי, וכך זוכר את העניין החשוב הנ”ל.
כעת, לאחר שהרחבנו מעט אודות השבת, נשוב ונדבר על תפילת קבלת שבת. כפי שאמרנו, תפילה זו – הנאמרת מיד עם כניסת השבת – תוקנה על ידי האר”י וחכמי דורו, אך יסודותיה בהררי קודש. עניין זה של תפילה מיוחדת הנאמרת עם כניסת השבת מוזכר כבר בתלמוד הבבלי, מסכת שבת, דף קי”ט עמ’ א’: “רבי חנינא היה מתעטף ועומד בערב שבת והיה אומר: ‘בואו ונצא לקראת שבת המלכה’, ורבי ינאי היה לובש את בגדי השבת ואומר: ‘בואי כלה, בואי כלה'”. תיאור דומה מופיע גם במסכת בבא קמא, דף ל”ב עמ’ ב’. הדברים מופיעים במקורם בארמית, אך במאמר זה, לתועלת הקוראים והלומדים, הבאנו את הדברים בתרגום לעברית.
אם כן, הפיוט ‘לכה דודי’ נאמר בתפילת קבלת שבת, ועוסק כאמור בעיקר ביום השבת ובגאולת ישראל. שם הפיוט, ‘לכה דודי’, אף הוא יסודתו בהררי קודש, ומופיע במגילת שיר השירים, שעליה אמר רבי עקיבא: “כל הכתובים – קודש, ושיר השירים – קודש קודשים”, בפרק ז’, פסוק י”ב: “לכה דודי, נצא השדה, נלינה בכפרים”. במגילת שיר השירים, ובמקורות תורניים אחרים, ה’דוד’ הוא כינוי לקב”ה, ואילו ‘כלה’ היא כינוי לעם ישראל. המשפט העיקרי בפיוט ‘לכה דודי’: “לכה דודי לקראת כלה – פני שבת נקבלה”, לפי דעתם של מספר פרשנים מדבר בדיוק על העניין הזה – שהקב”ה, הדוד, מקבל את פני הכלה, עם ישראל, ויחד הם מקבלים את פני השבת. פירוש נוסף בעניין זה טוען שהדוד, עם ישראל, הולך לקבל את פני הכלה, השבת.
כעת, לאחר שדיברנו על שמו של הפיוט, נדבר על עניינים נוספים הקשורים ל’לכה דודי’. מבנה החריזה של הפיוט הוא ששלוש השורות הראשונות בכל בית מסתיימות בחריזה זהה, ואילו השורה הרביעית והאחרונה מסתיימת באופן אחיד לכל אורך הפיוט, בהברה – ‘לה’ (לתהילה, תחילה, בעלה וכן על זה הדרך). בנוסף לכך, כדאי וחשוב לדעת שמחבר הפיוט שתל בפיוט קטעי משפטים וצמדי מילים שנכתבו בדורות קודמים, ובכך רצה להזכיר עניינים גדולים וחשובים בתורת ישראל. לגבי עניין זה ניתן לציין למשל את הקטעים: “שמור וזכור בדיבור אחד, השמיענו אל המיוחד”, “סוף מעשה במחשבה תחילה”, “בואי כלה, בואי כלה” ועוד.
לגבי מנהגים שונים הקשורים לאמירת ‘לכה דודי’ אותם נהגו עדות ישראל לקיים ניתן לומר באופן כללי שיוצאי עדות המזרח נוהגים לעמוד בעת אמירת ‘לכה דודי’ ויוצאי עדות אשכנז נוהגים לשבת באמירתו. בתוך כך כדאי ויש לדעת שבאמירת הבית האחרון של הפיוט ‘לכה דודי’, הפותח במילים: “בואי בשלום עטרת בעלה”, גם יוצאי עדות אשכנז נוהגים לעמוד. שורשו של עניין זה טמון בכך שלשיטתם בבית זה מקבלים באופן מיוחד את פני השבת, שבת הכלה, שבת המלכה, ולכן נוהגים לעמוד לכבודה. בעת העמידה באמירת ‘לכה דודי’ נוהגים לכוון את הפנים לכיוון מערב, מכיוון שלפי דברי הגמרא השכינה נמצאת במערב.
עוד בעניין זה נרחיב ונאמר שיוצאי עדות המזרח נוהגים באמירת המילים שחותמות את הבית האחרון אותו הזכרנו כעת, המסתיים במילים: “תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה, בואי כלה, תוך אמוני עם סגולה, בואי כלה שבת מלכתא”, לקוד לצד ימין כאשר אומרים את ‘בואי כלה’ הראשון, לקוד לצד שמאל כאשר אומרים את ‘בואי כלה’ השני, ולקוד לפנים כאשר אומרים את ‘בואי כלה’ השלישי. עוד דבר מעניין לגבי ‘בואי כלה’ השלישי, אותו הזכרנו כעת, הוא שצריך לכוון באמירתו לקבל תוספת ‘הנפש’ היתרה של שבת. בשבת אנו מקבלים ‘נשמה יתירה’, כלומר נשמה נוספת, ויש לקבלה במספר שלבים. בתורת ישראל ישנם ארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש וסוד. ובראשי תיבות – פרד”ס. עניין זה העוסק בנשמה היתרה שאנו מקבלים בשבת נוגע יותר לרובד הסוד של התורה, ולכן לא נרחיב לגביו במסגרת מאמר זה.
עניין נוסף הקשור לאמירת ‘לכה דודי’ קשור לפיוט זה ולעניין האבלות על אנשים שנפטרו. לאחר שאדם נפטר, קרוביו מצווים ‘לשבת עליו שבעה’. ‘שבעה’ הינה מושג הלכתי המתאר את שבעת הימים המגיעים לאחר פטירתו של אדם, שהם למעשה שבעה ימים אשר בהם נהוג להתאבל באופן מיוחד על הנפטר. האנשים אשר נוהגים את דיני האבלות בשבעת הימים הללו למעשה ‘יושבים שבעה’, כלומר מתאבלים באופן מיוחד במשך שבעה ימים על האדם שנפטר. האנשים ‘שיושבים שבעה’ הם ‘שבעת קרוביו’ של האדם – אשתו / בעלה, אביו, אמו, בנו, בתו, אחיו ואחותו.
במהלך ימי השבעה אסורים על האבלים דברים שגרתיים רבים אשר יש בהם כדי לגרום להנאה ומרגוע לאדם. בתוך כך, לאבלים אסור להסתפר, להתקלח, לגהץ וללבוש בגדים חדשים ו/או מגוהצים, לקיים יחסי אישות, להגיד לאנשים שלום, ללמוד תורה, לסוך את הגוף בשמן וכיוצא בזה, לעבוד, לבלות ולעשות דברים משמחים, וכמו כן לצאת מהבית בו הם ‘יושבים שבעה’. בנוסף לכל זאת, בימי השבעה נוהגים האבלים לשבת על הרצפה או על כסאות או ספסלים נמוכים, וכן לישון על המזרן המונח ישירות על גבי הרצפה.
אם כן, כפי שהזכרנו כעת, על האבלים חלים דיני ה’שבעה’, אך בשבת דינים אלה מתבטלים כמעט לחלוטין. שמחת השבת דוחה את צער האבלות. בכלל כך, לאבלים מותר לצאת מבתיהם, ולכן הם יכולים להגיע לבית הכנסת ואף ראוי שיעשו כן. אם כן, בקהילות רבות נהגו שהאבלים נכנסים לבית הכנסת רק לאחר אמירת ‘לכה דודי’, ובפרט לאחר אמירת הבית האחרון של הפיוט: ‘בואי בשלום’, מכיוון שלדעת רבים ברגע זה מקבלים את השבת. עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שבקהילות מסוימות, בעיקר בקרב יוצאי אשכנז, נהגו הגבאים להכריז בקול רם על כניסת האבלים לבית הכנסת, כניסה שכפי שאמרנו מתרחשת רק לאחר אמירת ‘לכה דודי’.
דבר נוסף שחשוב לדעת לגבי אמירת ‘לכה דודי’ הוא שלפי ‘מנהג ירושלים’, אותו נוהגות מספר קהילות ספרדיות ויוצאי עדות המזרח, נוהגים לומר מדי שבת בשבתו רק חמישה בתים מתוך תשעת בתיו של ‘לכה דודי’: ארבעת הבתים הראשונים, הפותחים במילים אלה: ‘שמור וזכור’, ‘לקראת שבת’, ‘מקדש מלך’, ‘התעוררי’, ואת הבית האחרון של ‘לכה דודי’ הפותח במילים: ‘בואי בשלום’. עוד בעניין זה נוסיף שכידוע, מדי פעם בפעם יוצא ששבת ואחד מחגי ישראל יוצאים באותו יום. כאשר עניין זה מתרחש, לפי נוסח התפילה המכונה ‘ספרד’ – שהוא נוסח אשר התקבל בעיקר בקרב הזרם החסידי בעם ישראל – נוהגים לומר רק את הבתים אשר מנינו לעיל לגבי ‘מנהג ירושלים’. לעומת זאת, ברוב קהילות יוצאי אשכנז אומרים את הפיוט ‘לכה דודי’ כרגיל כאשר שבת ואחד מחגי ישראל יוצאים באותו יום, ויש מספר עדות יוצאי אשכנז שלא אומרים אותו כלל.
בפסקאות האחרונות דיברנו על תוכן מילותיו וסדרי אמירתו של הפיוט הנפלא ‘לכה דודי’, וכעת נדבר מעט על לחניו, על מנגינותיו. במהלך השנים זכה הפיוט ‘לכה דודי’ ללחנים רבים, מאות לכל הפחות, בקרב כל עדות ישראל. בתוך כך יש לציין שמעבר ללחנים אשר הולחנו לטובת הפיוט כולו, כלומר למשפט העיקרי שמוביל אותו וכל תשעת בתיו, ישנם לא מעט לחנים שהולחנו עבור בתים מסוימים ממנו, ואף לשורות בודדות מתוכו. עוד לגבי לחניו של ‘לכה דודי’ נציין ונאמר שמספר קהילות המשתייכות ליוצאי אשכנז נוהגות לפתוח את אמירת ‘לכה דודי’ בלחנים שקטים ונוגים יחסית, מכיוון שלשיטתם יש בבתים הפותחים את הפיוט גם מספר תיאורי קושי וכאב, ואת הבית הפותח במילים: “לא תבושי ולא תיכלמי”, וממנו והלאה, שרים הם בלחנים שמחים וקצביים יותר.
לקראת סיום מאמרנו זה, נמליץ לקוראים וללומדים הרבים להרחיב את ידיעותיהם לגבי כל ענייניה של תורת ישראל, ובפרט להכיר היטב את הפיוט ‘לכה דודי’, ולקרוא ולעיין בכל בתיו. במסגרת מאמר זה לא הבאנו את כל מילותיו של הפיוט, אך בהחלט מומלץ להכיר אותן לפני ולפנים, וכמובן ובתוך כך להתפללו בכוונה גדולה ועצומה. נסיים את מאמרנו בתפילה לריבונו של עולם למען כך שיזכה אותנו לשוב בתשובה שלמה, לקבל את השבתות האהובות מתוך רוב שמחה, עושר וכבוד, להתפלל את הפיוט ‘לכה דודי’ באהבה וכוונה גדולה, ולראות במהרה בימינו בבניין בית מקדשנו ותפארתנו, לטוב לנו כל הימים, ונאמר אמן.