מגילת רות

מאת אבנר שאקי

תקציר:

מגילת רות היא מגילה מקראית, המביאה בעיקר את סיפורם של רות ובועז, שמזרעם, בדור רביעי, נולד דוד המלך. מגילת רות היא אחת מתוך חמשת המגילות המקראיות – אסתר, קהלת, איכה, רות ושיר השירים. רות הייתה אישה מואבייה, שנשאה ליהודי, ולאחר מותו התגיירה. בעבור רבים דמותה של רות מסמלת את המתגייר האולטימטיבי, ואת הרצון העז שלעתים מתעורר אצל גויים מסוימים – להצטרף לעם ישראל, ולבחור באלוהיו.

ברבות השנים, נלמדו דברים רבים וטובים מדמותה של רות. רות סמלה ועודנה מסמלת ערכים כמו חברות אמיצה, נאמנות שלא תלויה בדבר, והליכה אחר האמת. מלבד כל זאת, רות היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שכל אחד, כן – ממש כל אחד, יכול להצטרף לעם ישראל, אם רק יעשה את הנדרש ממה שנדרש מגרים. והדברים חזקים אפילו עוד יותר. מהסיפור של רות אנו למדים שקבלת הגרים זו היא כל כך אמיתית ומוחלטת, עד שדוד, מלך ישראל, שהיה איש גדול מאוד בתולדות עם ישראל, וכתב את ספר תהילים שכולנו קוראים בו עוד ועוד, נולד מזרעה של רות.

הרחבה:

מגילת רות היא מגילה מקראית, המביאה בעיקר את סיפורם של רות ובועז, שמזרעם, בדור רביעי, נולד דוד המלך. מגילת רות היא אחת מתוך חמשת המגילות המקראיות – אסתר, קהלת, איכה, רות ושיר השירים. רות הייתה אישה מואבייה, שנשאה ליהודי, ולאחר מותו התגיירה. בעבור רבים דמותה של רות מסמלת את המתגייר האולטימטיבי, ואת הרצון העז שלעתים מתעורר אצל גויים – להצטרף לעם ישראל, ולבחור באלוהיו.

מגילת רות פותחת בסיפורם של אלימלך ונעמי, שהיו משפחה השייכת לשבט יהודה, שבעקבות רעב קשה ששרר בארץ ישראל – מחליטים לרדת ולגור בשדה מואב. לאחר תקופה קצרה נפטר אלימלך אבי המשפחה, ובניו, מחלון וכליון, מתחתנים עם שתי נשים מקומיות, רות וערפה. לפי כמה פירושים בחז”ל, רות ועפרה היו בנותיו או נכדותיו של עגלון מלך מואב.

לאחר עשר שנים של חיים משותפים במואב, נפטרים גם מחלון וכליון, כך ששלושת גברי המשפחה כבר אינם בין החיים, ומאותה משפחה נשארות רק שלושת הנשים – נעמי, רות וערפה. בעקבות כך, ובעקבות המצב שהלך והשתפר בארץ ישראל, החליטה נעמי לחזור למולדתה.

בשלב זה, נעמי בקשה להיפרד מהן, וערפה אכן רצתה להישאר במואב, אך רות אמרה לנעמי שהיא רוצה להישאר איתה, בכל מצב. רות עשתה זאת באומרה משפט אלמותי, שנצרב ונשתמר לדורות: “כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר. כה יעשה ה’ לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך”. לאחר שרות מקבלת על עצמה את דת ישראל, היא מתגיירת לכל דבר ועניין, ונכנסת כל כולה להיות חלק מעם ישראל.

לאחר כל זאת, נעמי ורות עולות יחד לארץ ישראל, ומתיישבות בבית לחם. מפאת מצבם הכלכלי הקשה, נעמי מבקשת מרות ללכת וללקט שיבולים בשדה. בימים ההם, העניים היו הולכים לשדות אחרי שהקוצרים היו קוצרים בהם את התבואה, כדי לאסוף את מה שנשאר שם. פשוט מלקטים את השאריות. רות עושה כמצוות חמותה, ומעוררת את תשומת לבו של אחד הקוצרים, ושמו בועז.

לאחר שהסבה רות את תשומת לבה של בועז, הוא החל לברר פרטים אודותיה, ומתברר לו שהיא קרובת משפחתו. בשל כך, ומסיבות נוספות, בועז מבקש מצוות העובדים שלו לתת לה יחס מיוחד, ולדאוג לכל צרכה. בנוסך לכל זאת, בועז אומר לרות שלא תלך ללקט בשדות זרים, ושתישאר אצלו, כי כאמור היא תקבל את כל הדרוש לה.

לאחר תקופה מסוימת, המגילה מספרת לנו שנעמי רצתה, מכמה וכמה סיבות, שבועז ורות יתחתנו. בשל כך יועצת נעמי לרות ללכת לישון למרגלותיו של בועז, בשדה, וכך לעורר את רצונו לשאת אותה לאישה. רות עושה זאת, ואכן התוכנית מצליחה. בועז נתקל ברות, מעוניין לקחתה לאישה, ונעמי שמחה בכך מאוד.

לצד כל זאת, לפתע צצה בעיה מסוימת. בועז חושש שיש לרות קרובי משפחה, בדרגה קרובה יותר ממנו, שעליהם לשאת אותה לאישה. עניין זה קשור לדיני ייבום וחליצה, שלא כאן המקום להאריך ולהרחיב בהם. בהתאם לכך, בועז יוצא למסע חיפושים אחרי קרובי משפחה מדרגה קרובה יותר, ומוצא אדם אחד. לאחר שאותו אדם נמצא, רות מוצעת לו, אך הוא מסרב לשאת אותה לאישה.

לאחר שמתברר שבועז הוא קרוב המשפחה הכי קרוב מכל אלה שרוצים לשאת את רות לאישה, החתונה אכן מתקיימת, ובועז ורות נישאים. כתוצאה מנישואים אלה נולד ילדם של השניים – עובד, ועובד מוליד את ישי, וישי מוליד את דוד. אותו דוד, הוא כמובן דוד המלך, אשר מלך על ישראל במשך שנים רבות, היה צדיק גדול, כתב את ספר תהילים, למד המון תורה, וניגן ושר באופן מעורר השראה והתפעלות.

ברבות השנים, נלמדו דברים רבים וטובים מדמותה של רות. כיום, וגם בשנים עברו, רות סמלה ועודנה מסמלת ערכים כמו חברות אמיצה, נאמנות שלא תלויה בדבר, והליכה אחר האמת. מלבד כל זאת, רות היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שכל אחד, כן – ממש כל אחד, יכול להצטרף לעם ישראל, אם רק יעשה את הנדרש ממה שנדרש מגרים.

מעבר לכך, לא רק שכל אחד יכול להצטרף לעם ה’, לעם ישראל, אם רק יקבל על עצמו את מה שמתבקש ממנו, ויעשה את מה שצריך, אלא שקבלה זו היא כל כך מוחלטת ואמיתית, עד שאנו רואים במקרה של רות, וגם במקרים אחרים, שמזרעם של גרים יוצאים צדיקים גדולים, ואנשים חשובים במאוד מאוד בעם ישראל.

במקרה שלנו אנו רואים שדוד, מלך ישראל, שהיה איש גדול מאוד בתולדות עם ישראל, וכתב את ספר תהילים שכולנו קוראים בו עוד ועוד, נולד מרות. עניין זה מלמד על כך שאפשר ממש למחוק את העבר, ושכל אחד יכול לברוא לעצמו עתיד אחר לגמרי, וטוב הרבה יותר. הכל תלוי בנו. הקדוש ברוך הוא מחכה מאוד מאוד שנתקרב אליו עוד ועוד. וזה בכוחנו. כי כידוע: “לא בשמים היא”. ועוד כידוע, אין דבר העומד בפני הרצון.