מזוזה

מאת אבנר שאקי

תקציר:

המזוזה היא קלף שמונח בתוך בית מיוחד וייעודי, אותו יש לקבוע על משקופי הדלתות, השערים והפתחים, מלבד הכניסות לחדרי השירותים. יש הקובעים מזוזה בחנוכת הבית רק בדלת הכניסה הראשית של הבית, ויש הקובעים מזוזה בחנוכת הבית בכל חדרי הבית. את המזוזה קובעים על המשקוף הימני (הימני כשנכנסים לחדר), באיזור שבו מתחיל השליש העליון שלו.

עוד לגבי המזוזה, כדאי וחשוב לדעת שעל קלף המזוזה כתובות שתי פרשיות שנכתבו בתורה  שבכתב: “שמע ישראל” ו “והיה אם שמוע“, משום שבהן מוזכר עניין המזוזה, כפי שנאמר: “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך“. הסיבה העיקרית שבזכותה קובעים מזוזה היא שהקב“ה משרה בה כוח רוחני לטובת חיזוק השמירה הרוחנית והגשמית על דיירי הבית, ולהבדיל – על תכולתו. ישנם סוגים שונים של אופני כתיבת האותיות על קלף המזוזה, וטוב שכל אחד ינהג בעניין זה על פי אבותיו ורבניו.

הרחבה:

המזוזה היא קלף שמונח בתוך בית מיוחד וייעודי, אותו יש לקבוע על משקופי הדלתות, השערים והפתחים, מלבד הכניסות לחדרי השירותים. יש הקובעים מזוזה בחנוכת הבית רק בדלת הכניסה הראשית של הבית, ויש הקובעים מזוזה בחנוכת הבית בכל החדרים. את המזוזה קובעים על המשקוף הימני (הימני כשנכנסים לחדר), באיזור שבו מתחיל השליש העליון שלו.

קביעת מזוזה היא מצוות עשה מן התורה, וענייני ודיני המזוזה רבים וחשובים בהם, וכמובן שלא נעסוק בכולם במאמר זה, אך רק נאמר שיש מקומות מסוימים בבית שיש לקבוע בהם מזוזה, למרות שאין שם דלת. והחכם עיניו בראשו וילמד באר היטב את הסוגיה הנ“ל.

עוד לגבי המזוזה, כדאי וחשוב לדעת שעל קלף המזוזה כתובות שתי פרשיות שנכתבו בתורה  שבכתב: “שמע ישראל” ו “והיה אם שמוע“, משום שבהן מוזכר עניין המזוזה, כפי שנאמר: “וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך“. ‘מזוזה‘, בלשון התורה, זו למעשה אחת משתי הדפנות שיורדות משני צדיו של המשקוף. על דופן זו קובעים את המזוזה, ומסיבה זו קבלה המזוזה את שמה.

לגבי טעמה של מצוות המזוזה, ניתן לומר שהדבר העיקרי בעניין זה הוא נתינת תשומת לב לנוכחותו של הקב“ה ולחשיבותה של עשיית מצוותיו. אדם, באופן טבעי, חולף מספר פעמים לא מועט בכל יום ליד דלתות, פתחים ושערים, ובזכות המזוזות המצויות שם, הוא נזכר בה‘, תורתו, אהבתו, ודברים נוספים הקשורים לקדושה. אגב, מסיבה זו, בין היתר, גברים מצווים על מצוות ציצית, כמו שנאמר: “וראיתם אותו וזכרתם את מצוות ה‘”.

מעבר לכך, כלומר מעבר לעניין זכירת ה‘ בעזרת המזוזה, כדאי גם לדעת שלמזוזה יש כוח רוחני אדיר, שהקב“ה העניק לה, לטובת שמירה והגנה על מי שקובע אותה בדלתותיו, פתחיו ושעריו. יחד עם זאת, מאוד כדאי וחשוב לדעת, שמספר רבנים חשובים וגדולים בעם ישראל כתבו והדגישו שאין לקיים את מצוות המזוזה כדי לזכות להגנתה, אלא כדי לקיים את ציווי ה‘.

בעניין זה, יש להוסיף ולומר, שמשום סגולתה הגדולה של המזוזה בשמירה והגנה, רבנים ואנשי מעשה רבים ממליצים שאנשים שחלילה חוו אסונות, כישלונות, וכיוצא בזה, יבדקו את מזוזותיהם. אם ישנה טעות כלשהי בכתב המופיע על הקלף, או שיש בעיה אחרת כלשהי הפוסלת את המזוזה, הגנתה של המזוזה נפגעת ונחלשת, ולכן יש חשיבות גדולה בקביעת מזוזות כשרות, ובבדיקה נאותה שהם אכן נשארות כאלה.

לגבי בדיקה זו של תקינות וכשרות המזוזה, ההלכה קובעת שיש חשיבות רבה וחובה קדושה לבדוק את המזוזות הקבועות במקומות פרטיים, בבתי מגורים וכיוצא בזה – פעמיים בשבע שנים, ורצוי בדיוק באמצען – פעם בשלוש וחצי שנים. לעומת זאת, מזוזות הקבועות במבני ציבור יש לבדוק פעמיים בחמישים שנה, כאשר גם במקרה זה רצוי באמצען – פעם בעשרים וחמש שנה.

משום שהזכרנו את החשיבות בכשרות המזוזה, נרחיב כעת לגבי כתיבת המילים על גבי קלף המזוזה, משום שזה הדבר החשוב ביותר בכל הקשור לכשרות המזוזה, ובנוסף לכך – הגורם בעל הסיכויים הרבים ביותר לפסילת המזוזה כולה.

אם כן, כאמור לעיל, כתיבתה של המזוזה חייבת להיות מדויקת. מעבר לכך שטעות המופיעה בקלף המזוזה פוסל אותה, במזוזה, בניגוד לחלק מתשמישי הקדושה האחרים, אין אפשרות לתקן טעות שנעשתה, אלא אם כן זיהו אותה בזמן אמת, ותקנו אותה מיד.

עוד בעניין כתיבת המזוזה, מעניין לדעת שמקובל בקרב סופרי הסת“ם (כינויים של העוסקים במלאכת כתיבת תשמישי הקדושה – ספרי תורה, תפילין ומזוזות) לכתוב את הפרשיות של קלף המזוזות בחלוקה קבועה לעשרים ושתיים שורות, שמילות הפתיחה של כל שורה ידועות לסופרי הסת“ם המומחים, ומקובלות עליהם.

עוד לגבי כתיבת הפרשיות על קלף המזוזה, כדאי לדעת שעל הצד העיקרי של הקלף אסור לכתוב שום דבר נוסף. עם זאת, על צדו האחורי של הקלף יש הנוהגים לכתוב את המילה ‘שדי‘, שהיא גם אחד משמותיו של הקב“ה, כמו שנאמר בספר בראשית, פרק מ“ח, פסוק ג‘: “ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי“.

בנוסף לכך, השם ‘שדי‘ הוא גם ראשי תיבות של הביטוי המוכר: ‘שומר דלתות ישראל‘. וההקשר ברור. בעניין זה כדאי לדעת שישנם סוגים שונים של אופני כתיבת האותיות על קלף המזוזה, וטוב שכל אחד ינהג על פי אבותיו ורבניו, ובלבד שהם מקובלים בהלכה.

עוד בנוגע לכתיבת הפרשיות על קלף המזוזה, נציין שיש חובה לכתוב את הפרשיות בדיו, וכמו כן יש חובה שהפרשיות יכתבו על קלף העשוי מיריעה אחת של עור בהמה טהורה. בנוסף לזאת נאמר שיש לכתוב בתחילה את פרשת ‘שמע ישראל‘, ורק לאחר מכן את פרשת ‘והיה אם שמוע‘. אם הפרשיות נכתבו בסדר הפוך, המזוזה פסולה.

לאחר שהכל הוכן כראוי, והקלף כשר ומוכן להכנסתו לבית המזוזה, נהוג לגלגלו, ולעוטפו בניילון, על מנת שישמר באופן המיטבי. לאחר מכן מכניסים אותו בכבוד הנדרש לבית המזוזה הייעודי, שבדרך כלל עשוי ממתכת, מפלסטיק, זכוכית או עץ. 

וכעת הגענו לנושא האחרון במאמר זה – קביעת המזוזה בפועל. מצוות המזוזה חלה על גברים ונשים ואחד, ולכן גם גברים וגם נשים יכולים לברך על קביעת המזוזה. את המזוזה יש להניח במקום הראוי לה, כמו שהסברנו לעיל, ולאחר מכן לברך: “ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קביעת מזוזה“.

עוד בנוגע לקביעת מזוזה, כדאי לדעת שמבנים אשר לא נועדו למגורים, כמו בתי כנסיות ומשרדים – מעיקר הדין פטורים ממזוזה, אך בכל זאת נהגו ישראל לקבוע בהם מזוזה. עם זאת, מבנים כגון אוהל וסוכה פטורים מסוכה, למרות שהם מיועדים לשינה ומגורים, מכיוון שהם זמניים. וממילא, אם הם קבועים – יתחייבו בקביעת מזוזה.

עוד לגבי קביעת המזוזה, נציין שבני עדות המזרח נוהגים לקבוע את המזוזה כשהיא מונחת באופן ישר, ואילו בני אשכנז נוהגים לקבוע אותה באופן אלכסוני. לסיום מאמר זה נאמר שיש עניין גדול לנשק את המזוזה כשחולפים בסמוך לה, בדרך כלל על ידי שליחת יד, נגיעה במזוזה, ונישוק היד שנגעה זה עתה במזוזה.