מעמד הר סיני

מאת אבנר שאקי

תקציר:

מעמד הר סיני, או בשמו הנוסף – מתן תורה, הוא אירוע יוצא דופן בחשיבותו במסורת ומורשת ישראל. במעמד זה, למעשה, קיבל עם ישראל את התורה, שהיא, בין היתר, ספר החוקים שעל פיו אמור הוא להתנהג ולפעול בעולם. מעמד הר סיני הוא מאורע היסטורי ראשון במעלה עבור עם ישראל, ואף עבור העולם כולו.

מעמד הר סיני התקיים בשנת ב’תמ”ט (2249) לבריאת העולם, אך התאריך המדויק שבו התרחש מעמד הר סיני אינו מופיע בתורה. אמנם בתורה שבכתב מצוין שמעמד הר סיני התרחש בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, כלומר חודש סיון, אך התורה לא כותבת את היום המדויק בחודש סיון שבו התקיים מעמד מתן תורה. עם זאת, חכמינו זכרונם לברכה הניחו, על פי חישוביהם שאין כאן המקום לפרטם, שמעמד הר סיני התרחש בו’ בסיון, וזה אכן היום בו עם ישראל חוגג את חג השבועות, שהוא כידוע, חג מתן תורה.

הרחבה:

מעמד הר סיני, או בשמו הנוסף – מתן תורה, הוא אירוע יוצא דופן בחשיבותו במסורת ומורשת ישראל. במעמד זה, למעשה, קיבל עם ישראל את התורה, שהיא, בין היתר, ספר החוקים שעל פיו אמור הוא להתנהג ולפעול בעולם. מעמד הר סיני הוא מאורע היסטורי ראשון במעלה עבור עם ישראל, ואף עבור העולם כולו – כפי שיבואר בהמשך.

מעמד הר סיני התקיים בשנת ב’תמ”ט (2249) לבריאת העולם, אך התאריך המדויק שבו התרחש מעמד הר סיני אינו מופיע בתורה. אמנם בתורה שבכתב מצוין שמעמד הר סיני התרחש בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, כלומר חודש סיון, אך התורה לא כותבת את היום המדויק בחודש סיון שבו התקיים מעמד מתן תורה. עם זאת, חכמינו זכרונם לברכה הניחו, על פי חישוביהם שאין כאן המקום לפרטם, שמעמד הר סיני התרחש בו’ בסיון, וזה אכן היום בו עם ישראל חוגג את חג השבועות, שהוא כידוע, חג מתן תורה.

כאמור, מתן התורה הוא אירוע מאוד חשוב ומרכזי בתולדות עם ישראל, ויש רבים וטובים הטוענים שהוא אף המשמעותי ביותר. לתורה יש מקום חשוב ביותר בחייו הרוחניים, הלאומיים, והגשמיים של עם ישראל. מקום שקשה להפריז בחשיבותו. התורה היא עניין כה נשגב וחשוב ויקר, עד שחז”ל מלמדים אותנו שהקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה ולפיה ברא את העולם.

כעת נרחיב מעט לגבי הרקע שעליו נתנה התורה לישראל. לאחר שהקב”ה שמע את זעקתם של בני ישראל אשר נזעקו בעקבות שנות השעבוד הקשה אותו חוו במצרים, הטיל הקב”ה עשר מכות על מצרים, ולאחר המכה העשירית, מכת בכורות, שחרר הקב”ה את ישראל משעבוד מצרים, וגאל אותם מעבדות לחירות.

לאחר שיצאו בני ישראל ממצרים, וחצו את ים סוף בעזרת הנס הגדול שעשה להם הקדוש ברוך הוא, הגיעו הם למדבר סיני, שבו קבלו את התורה. למעשה, מבחינות רבות, כל יציאתו של עם ישראל ממצרים הייתה למען קבלת התורה. ואכן עם ישראל התכונן רבות למעמד זה, אשר בו נתנה לו התורה.

כשהיו בני ישראל במצרים הם היו שרויים במ”ט (49) שערי טומאה. כלומר במקום האחד לפני הכי שפל וטמא שאפשר להגיע אליו. שנות השעבוד במצרים הביאו את עם ישראל למצב מאוד נמוך מבחינה רוחנית.

עם זאת, כשיצאו ישראל ממצרים הם התחילו להתקדש, להיטהר, ולחזור למקומם הרוחני הטוב והטבעי. שיא ההתקדשות והטהרה של בני ישראל היה במתן תורה, כאשר זכו הם להגיע למ”ט שערי קדושה, שהיא הדרגה האחת לפני הכי גבוהה שאפשר להגיע אליה בקדושה. בימים ההם מספרם של בני ישראל היה רב, למעלה ממיליון איש, והם התעלו יחד מבחינה רוחנית.

כאמור, בימים שקדמו למעמד הר סיני מצבו הרוחני של עם ישראל היה טוב מאוד יחסית, ולמרות זאת, הקב”ה ציווה אותם להתכונן באופן מיוחד למעמד הר סיני. מעמד הר סיני היה נשגב וקדוש במיוחד, ולכן ציווה ה’ על שלושת ימי ההגבלה. בשלושת הימים הללו, שהיו סמוכים למעמד הר סיני, עם ישראל נצטווה לכבס את בגדיו, נאסרו עליהם קיום יחסי אישות בין איש לאשתו, ואף נאסר עליהם להתקרב אל ההר, וכמובן לגעת בו.

לאחר שלושת ימי ההגבלה, וההכנה המשמעותית שעם ישראל ערך לפני מעמד הר סיני, המעמד התחיל. הרבה מהדברים שהתרחשו בהר סיני היו מיוחדים ביותר וחד פעמיים. דברים אלה לא התרחשו לפני מעמד הר סיני ולא אחריו. בין אותם דברים מיוחדים אפשר לציין את העובדה שנשמעו קולות שופר, הופיעו אש, ברקים, ועשן, באופנים מיוחדים ביותר, ומעל כל זאת – קולו של הקב”ה נשמע, בשעה שהתחיל להקריא את עשרת הדברות.

עשרת הדברות, נסביר בקצרה, הם עשרה ציווים אלוהיים שבהם ציווה הקב”ה את עם ישראל במעמד הר סיני. אמנם כל תרי”ג המצוות נתנו לעם ישראל בהר סיני, אך לעשרת המצוות הללו יש תוקף מיוחד ומשמעותי באופן יוצא דופן, מכיוון שהם צוינו באופן בולט ומיוחד משאר המצוות. מעבר לכך, לפי מספר פרשנים חשובים, את שתי הדברות הראשונות שמע עם ישראל ישירות מפי הקב”ה, בניגוד לכל שאר מצוות התורה.

מעבר לכך שעשרת הדברות מופיעות פעמיים בתורה, בשתי הפעמים שבהן מוזכר מעמד הר סיני (בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן), עשרת הדברות גם נחרטו על לוח מיוחד אותו קיבל משה ישירות מהקב”ה, הזכה לשם: ‘לוחות הברית’. בעניין לוחות הברית כדאי וחשוב לדעת, שמשה רבינו שבר אותן לאחר שירד מהר סיני, בראותו את חטא העגל.

לגבי חטא העגל עוד נרחיב בהמשך, אך עכשיו נמשיך לתאר את מה שהתרחש במעמד הר סיני. כאמור לעיל, את שתי הדברות הראשונות מתוך עשרת הדברות הקריא לעם ישראל הקב”ה בכבודו ובעצמו, מה שגרם עם לפחד עצום בקרב העם.

עוד בעניין הפחד הנורא שאחז בבני ישראל כתוצאה משמיעת קולו של הקב”ה, כתוב במדרש שרבים מבני ישראל מתו במעמד הר סיני, כתוצאה מהחוויה האדירה, וזמן קצר לאחר מכן הקב”ה החייה אותם בשנית.

איננו יכולים לדעת כיצד נשמע קולו של הקב”ה בשעת הקראת שתי הדברות הראשונות, ועד כמה העניין היה מפחיד, אך בשכל פשוט ניתן להבין מדוע בני ישראל פחדו מהעניין, ולכן בקשו הם ממשה שיקריא עבורם את עשרת הדברות.

בעקבות בקשתם של בני ישראל – אכן נעשה הדבר, ומשה המשיך להקריא באוזני העם את עשרת הדברות. לאחר מכן כתב משה כמה וכמה מצוות על ספר שנקרא ‘ספר הברית’, חזר לעם ישראל, בנה מזבח ושנים עשר מבנים קטנים כנגד שבטי ישראל, והקריב קורבנות עולה ושלמים.

לאחר שתיארנו את השתלשלות הדברים בפועל, נרחיב מעט לגבי דברים נוספים הקשורים למעמד הר סיני. התורה כותבת לנו שאחת ממטרותיו של מעמד מתן תורה הייתה לרומם את עם ישראל מבחינה רוחנית, לרומם את שמם בעולם, וכמו כן להקנות להם יראת שמיים. את הדברים הללו אנו לומדים מהכתוב בספר שמות, פרק כ’, פסוק ט”ז: “ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו”.

מעבר לכך, כדאי וחשוב גם לדעת, שכמה וכמה בריתות חשובות נכרתו בין הקב”ה וישראל, ומעמד הר סיני גם נכלל כמובן ברשימה מכובדת זו, במקום גבוה ביותר. יש האומרים, אגב, שזו הברית החשובה ביותר שנכרתה בין הקב”ה וישראל.

בתוך כך, ניתן לציין כאן שבח גדול לעם ישראל. עם ישראל, אמרו בהקשר של קבלת התורה: “נעשה ונשמע”. כלומר הקדימו נעשה לנשמע. בעומק העניין, אמירה זו מבטאת הסכמה לעשייה, הסכמה לקבלת התורה, אפילו לפני שיודעים מה כתוב בה, וכמה יהיה קשה לקיים את מצוותיה. בנוסף לכל זאת, כדאי לדעת שעם ישראל צווה שלא לשכוח את מעמד הר סיני, אלא לזכור אותו בכל דור ודור.

לגבי עניין הברית, עוד נוסיף ונאמר, שחז”ל מדמים בכמה וכמה מובנים את מעמד הר סיני לחתונה בין הקב”ה לישראל. הקב”ה הוא כמובן החתן, ועם ישראל, שבהקשרים כאלה, ובפרט בתורת הסוד נקרא – כנסת ישראל, כלומר – הנשמה הכללית של האומה, היא הכלה. החתן, הקב”ה, מקדש את הכלה, את כנסת ישראל. לכן, אגב, מסיבה זו, חילופי הדורות הטבעיים לא מבטלים את הברית. הברית נכרתה עם כנסת ישראל, עם נשמת האומה הישראלית, שממנה נובעים ונולדים אנשים חדשים בכל דור ודור, ולכן הברית לא תמה.

מעבר לכך, עניין נוסף שכדאי לדעת אודות מעמד הר סיני, הוא שחז”ל מלמדים אותנו שבזמן מתן תורה ‘פסקה זוהמתן של ישראל’. עניין זה נעוץ בתורת הסוד, והוא עליון ומורכב, אבל במילים פשוטות נסביר שבגן עדן, כמתואר בספר בראשית, אדם וחווה חטאו. בשל כך, כתוב בתורת הסוד, שהנחש הטיל את זוהמתו בחווה. כאמור, עניין זה מורכב ועליון, אבל באופן כללי ניתן לומר שהנחש הכניס בחווה קלקול רוחני מסוים.

בשל כך, מלמדים אותנו חז”ל, מאותו יום והלאה נהיה פגם מסוים באנושות כולה, מכיוון שכולם יצאו מחווה. עם זאת, מחדשים חז”ל, בשעת מעמד הר סיני, הזוהמה שקיבלנו מהנחש בגן עדן – הסתלקה מישראל. זוהמה זו, חשוב לדעת, נשארה בגויים, אך הסתלקה מעם ישראל. עניין זה הוא עניין גדול וחשוב ביותר מכיוון שהזוהמה הזו פוגעת באופן משמעותי בנשמת האדם, ואין זה עניין צדדי כלל וכלל.

אגב, חז”ל מלמדים אותנו, שבחטא העגל, עליו נרחיב בהמשך, אותה זוהמה חזרה לישראל, אך לא באותה צורה ומידה שהייתה לפני מעמד הר סיני, אלא פחותה בהרבה. אגב, עניין נוסף שחשוב לדעת בקשר למעמד הר סיני, הוא שמעמד הר סיני נגע לכל יושבי העולם, כולל בעלי החיים. מעמד הר סיני עשה רעש גדול בעולם כולו. בשורש העניין ניתן לומר שהתורה היא כה חשובה, עד שהשפעתה איננה חלה רק על עם ישראל, אלא על כל האומות, בעלי החיים, הצומח, והדומם.

עניין חשוב נוסף שכדאי לדעת לגבי מעמד הר סיני, הוא שחז”ל מלמדים אותנו שהייתה בחינה מסוימת של כפייה בקבלת התורה. ובלשונם היפיפייה של חז”ל: “כפה עליהם הר כגיגית”. כלומר – הקב”ה איים על עם ישראל שאם הם לא יקבלו את התורה הוא יהרוג אותם במדבר סיני. מוקדם יותר כתבנו שעם ישראל אמר ‘נעשה ונשמע’, וקיבל את התורה מאהבה, והדברים נראים סותרים. בעניין זה נכתבו הרבה פירושים, אך אין זה המקום להרחיב בהם.

כעת, לאחר שהרחבנו לגבי כמה וכמה עניינים חשובים הקשורים למעמד הר סיני, נמשיך לתאר את סדר השתלשלות הדברים. לאחר שמשה ירד, בנה מזבח, ועשה את כל הדברים שתיארנו לעיל, עלה משה רבינו שוב למרום, למשך ארבעים יום וארבעים לילה. חז”ל מלמדים אותנו, בעניין זה, שמשה רבינו עלה למרום כדי ללמוד מהקב”ה את התורה באופן עמוק ומיטבי.

משה רבינו אכן שהה במרום, כפי התכנון המקורי, 40 יום ו-40 לילה. כשירד משה מהר סיני, אחרי השהות במרום, הוא ראה לתדהמתו את הנעשה בחטא העגל. וכעת נרחיב מעט לגבי חטא העגל, מכיוון שיש לו קשר ישיר וחשוב למעמד הר סיני.

חטא העגל הוא אחד החטאים החמורים שעם ישראל נכשל בהם מאז ומעולם, ואחד האירועים הקשים שהתרחשו לעם ישראל בי”ז בתמוז. י”ז בתמוז הוא אחד מימי הצומות שקבעו חכמינו זכרונם לברכה כזכר לחורבנם של שני בתי המקדש, ולעוד שלושה אירועים קשים שקרו לעם ישראל בתאריך זה. אחד מהם, כאמור, הוא שבירת לוחות הברית וחטא העגל.

צום י”ז בתמוז, בניגוד לט’ באב ויום כיפור הנמשכים קצת יותר מ-24 שעות, מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים. מלבד זאת, ביום י”ז בתמוז למעשה מתחילים ימי בין המצרים, הידועים גם בשמם: ‘שלושת השבועות’, והם למעשה שלושה שבועות שכאמור מתחילים בי”ז בתמוז, ומסתיימים בט’ באב, היום בו אנו מציינים את חורבנם של שני בתי המקדש.

אם כן, כאמור, בי”ז בתמוז משה רבינו שבר את הלוחות לאחר חטא העגל. וכעת נרחיב בדבר. לאחר מעמד הר סיני משה רבינו עליו השלום עלה לשמים, לקבל פני שכינה, ולהעמיק וללמוד תורה מפי הקב”ה. משה רבינו אמר לבני ישראל שהוא עולה לארבעים יום, ובסופם ישוב להנהיג אותם. עם זאת, עם ישראל טעה בספירת הימים, וחשש שמשה כבר לא יגיע. מבחינתו של עם ישראל – עברו 40 הימים, אך משה רבינו עדיין לא ירד.

בעקבות כך, החליטו מספר אנשים מעם ישראל לבנות עגל מזהב, אשר יחליף כביכול את משה רבינו, או את הקב”ה ישירות. עם ישראל, שהיו עדיין בדרגה נמוכה, היו צריכים צינור, משהו או מישהו שיחבר בינם ובין הקב”ה.

לשם כך פנו בני ישראל לאהרון, ובקשו ממנו שיצור עבורם אלוהים אחרים. אהרון רצה לעכב אותם, כך מלמדים אותנו חז”ל, ולכן ביקש מהם להביא זהב לטובת יצירת העגל. אהרון הכהן האמין שאנשים לא ירצו לאבד את הזהב שלהם, משום שכידוע – זהב הוא חומר יקר מאוד, ועל ידי כך תתבטל מחשבתם הרעה, ולא יחטאו ישראל בחטא קשה זה.

למרות זאת, ולהפתעתו של אהרון, חזרו לא מעט אנשים מהר מהצפוי, וזהב רב בידם. כשראה אהרון שכלו כל הקיצין, הוא ניגש למלאכה, השליך לאש את כל הזהב שהביאו בני ישראל, ומתוך האש יצאה דמות עגל עשויה מזהב. לאחר הדברים האלה, כשהחוטאים ראו את העגל, הם החלו לעבוד אותו, להשתחוות אליו, ולקרוא לעברו: “אלה אלוהיך ישראל”.

בדיוק בזמן הזה, הקב”ה אמר למשה רבינו שירד חזרה לעם ישראל, כי הם נכשלו בחטא גדול. משה רבינו, שירד בזמן המדויק, כפי שהבטיח מראש, ראה את עגל הזהב, מאוד כעס על העבודה הזרה שעשו ישראל, ושבר את לוחות הברית אותם קיבל מה’. לאחר מכן, יצאו משה רבינו ואנשי שבט לוי להרוג את החוטאים בחטא העגל. בפעולה זו, כך כותבת התורה, הרגו משה והאנשים שהיו עמו 3,000 איש.

בעניין זה, חשוב מאוד לדעת ולומר, שחז”ל מלמדים אותנו שמי שבעיקר חטא בחטא העגל, ויזם את כל העניין, הם הערב רב. הערב רב היו קבוצת אנשים שהצטרפו לעם ישראל מעט לפני יציאת מצרים, אך הם לא היו חלק מעם ישראל המקורי.

מעבר לכך, חשוב לציין בהקשר זה שחז”ל מלמדים אותנו ששבט לוי לא חטא כלל בחטא העגל, ולכן, מסיבה זו, החליפו שבט לוי את הבכורות בעבודת בית המקדש. לפני חטא העגל, הקב”ה ייעד את הבכורות מכל משפחה ומשפחה ומכל שבט ושבט לשרת בקודש, ולבצע את עבודות בית המקדש. לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל, חוץ משבט לוי כאמור, החליט הקב”ה למנות את אנשי לוי לתפקידים נכבדים אלה, שיש לבצעם כידוע בקדושה וטהרה.

לאחר שנרגעו מעט הרוחות, משה רבינו שרף את עגל הזהב, טחן את האפר שלו, ערבב אותו במים, נתן לבני ישראל לשתות מן המים, ועל ידי כך טיהר והציל את עם ישראל מהמגיפה שהחלה לפגוע בעם ישראל כתוצאה מחטא העגל.

אחת התוצאות של חטא העגל הייתה שהקב”ה מאוד כעס על עם ישראל, ולכן אמר למשה רבינו שבכוונתו להרוג את כל עם ישראל, ולהתחיל לבנות אותו מחדש בעזרת זרעו של משה רבינו. משה רבינו, בתגובה לכך, אמר לה’ שאם הוא עושה – שימחה אותו מספרו. כלומר – שימחק גם אותו. או במילים אחרות – שהוא מאוד מבקש שזה לא יקרה.

בהמשך לכך, משה רבינו עלה שוב למרום, ושוב ל 40 יום וארבעים לילה. בימים האלה המשיך משה ללמוד את סודות התורה מפי הקב”ה, ובמקביל – המשיך לבקש מהקב”ה שימחל ויסלח לעוונם הגדול של עם ישראל. בחלוף אותם ימים, בדיוק ביום כיפור, הודיע הקב”ה למשה שהוא סולח לעם ישראל. ובלשון תורתנו הקדושה: “סלחתי כדבריך”.

לאחר כל זאת, ירד משה רבינו אל עם ישראל, ולוחות שניים בידיו. את הלוחות הראשונים, כמו שכתבנו לעיל, משה רבינו שבר לאחר שירד וראה את חטא העגל. בעקבות כך, ה’ נתן למשה רבינו לוחות שניים, כלומר – את עשרת הדברות כתובות מחדש, כדי שיהיו לזיכרון ולעדות לבני ישראל.

אגב, בעניין זה גם כדאי וחשוב לדעת, שלוחות הברית אוכסנו במשכן. המשכן, אותו בנו בני ישראל בעקבות ציוויו של הקב”ה לאחר שיצאו ממצרים והלכו במדבר סיני, היה למעשה אוהל רחב ממדים, שתפקד כמרכז הרוחני של עם ישראל. המשכן היה המרכז הרוחני העיקרי של עם ישראל עד אשר שלמה המלך בנה בירושלים את בית המקדש הראשון.

במשכן היו מקריבים קורבנות על גבי המזבח, מדליקים את המנורה, אופים את לחם הפנים, וכמו כן התבצעו בו עוד פעולות רבות. מעבר לכל הפעולות הללו, משה רבינו היה מגיע למשכן בעתים מסוימות כדי לקבל נבואה, ולדבר עם ה’ על עניינים מעניינים שונים.

כעת, לאחר שהרחבנו לגבי הדברים שקשורים לחטא העגל, שבירת הלוחות, והקשר העז שלהם למעמד הר סיני, נדבר על ספירת העומר וחג השבועות, שאף הם קשורים בקשר הדוק למעמד הר סיני, שהוא כידוע נושא מאמרנו. ונתחיל בספירת העומר.

ספירת העומר היא ספירה שמתחילה בלילה שאחרי ליל הסדר, המצוין כידוע בט”ו בניסן, ומסתיימת לאחר 49 ימים בחג השבועות, המצוין בו’ ניסן, הנקרא על שם שבעת השבועות שיש בין חג הפסח לחג מתן תורה. בלילה שאחרי ליל הסדר, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים את קורבן העומר, ומכאן שמה של הספירה. ספירת העומר קשורה בקשר הדוק למעמד הר סיני, כי כפי שאמרנו, היא מסתיימת בו’ בסיון, חג השבועות, היום בו עם ישראל מציין וזוכר את מעמד הר סיני.

את החיוב לספור את ספירת העומר אנו רואים לראשונה בתורה שבכתב, בספר ויקרא, פרק כ”ג, פס’ ט”ו-ט”ז: “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'”. קרבן העומר היה עשוי משעורה, שהיא אחת מחמישה מיני דגן, והקרבתו למעשה אפשרה את אכילת התבואה של השנה החדשה, שנקצרה אחרי החורף, ואחרי הגשם שהצמיח אותה שוב.

גם בחג שבועות הקריבו בבית המקדש קרבן, אך הוא היה עשוי מחיטים. חז”ל מלמדים אותנו שאחת הסיבות לקורבנות הללו היא שאפשר  ללמוד מהם על ההתעלות שעל כל אדם לעשות בזמן ספירת העומר. שעורים זה מאכל בהמה, וחיטים הם מאכל אדם, והזמן הזה, בין פסח לשבועות, הוא אכן מתאים ומסוגל להתעלות רוחנית, כפי שהקורבנות הללו מלמדים אותנו.

וכעת, לקראת סיום מאמר זה, נרחיב מעט לגבי חג השבועות. חג השבועות נחגג מדי שנה בו’ בסיון, והוא חג בו עם ישראל מציין ומזכיר את מתן התורה, במעמד כל ישראל, בהר סיני. עם ישראל יצא ממצרים כידוע בט”ו בניסן, ביום בו מציינים את חג הפסח, והחל ללכת במדבר, בין היתר כדי לקבל את התורה ולהגיע לארץ ישראל.

חג השבועות נחגג בארץ ישראל במשך יום אחד, ו’ בסיון, ובחוץ לארץ הוא נחגג במשך יומיים כמקובל. בתפילת שחרית של חג השבועות קוראים את עשרת הדברות, זכר למתן תורה, שהתקיים כאמור בחג זה. בחג השבועות נוהגים ישראל להישאר ערים כל הלילה, וללמוד תורה במשך כל הלילה, כדי לתקן את זה שעם ישראל ישן לפני מתן תורה, ולא התכונן והתייחס אליו כראוי. חג השבועות הוא החג המרכזי שבו עם ישראל מציין וזוכר את מעמד הר סיני, שכאמור לעיל – הנו מעמד יסודי וחשוב במורשת ישראל, ולכן חשיבותו של חג זה היא כה גבוהה.