מעשר כספים

מאת אבנר שאקי

תקציר:

כידוע, עולם החסד בכלל, ומצוות הצדקה בפרט, מקבלים חלק חשוב ביותר בעולם התורה, בעולמו של עם ישראל. בתוך כך, מעשר כספים, הקשור לעולם הצדקה והחסד, מקבל אף הוא חלק חשוב בתורת ישראל. מעשר הכספים הוא למעשה חיוב הלכתי או מנהג טוב – תלוי את מי שואלים, אשר במסגרתו מפריש האדם עשרה אחוזים מהכנסתו הכספית – לטובת עניים, נזקקים, או לטובת עניינים אחרים שעליהם הרחבנו בהמשך המאמר.

בעומק הדברים, כך מלמדים אותנו חכמינו זכרונם לברכה, אחד הטעמים לעניין מעשר הכספים הוא הפנמת התחושה והידיעה שאת הכסף שלנו אנו מקבלים בחסדי ה‘ הגמורים עלינו, ושעלינו לעשות איתו דברים טובים. הקב“ה רוצה שנרגיש ונדע שהכסף שלנו הוא לא באמת שלנו, ושלא השגנו אותו רק בכוחות עצמנו. כל מה שלכאורה שלנו הוא מאת ה‘, ולכן למעשה שייך לו, ורק נמצא כעת בחזקתנו – עד אשר ה‘ ירצה אחרת. ובאמת, ניתן לראות זאת בחוש, הרבה פעמים אנשים זוכים פתאום בסכומי כסף גדולים, או מאבדים את כספם הרב תוך זמן קצר – הכל לפי החלטת ה‘ יתברך.

הרחבה:

כידוע, עולם החסד בכלל, ומצוות הצדקה בפרט, מקבלים חלק חשוב ביותר בעולם התורה, בעולמו של עם ישראל. בתוך כך, מעשר כספים, הקשור לעולם הצדקה והחסד, מקבל אף הוא חלק חשוב בתורת ישראל. מעשר הכספים הוא למעשה חיוב הלכתי או מנהג טוב – תלוי את מי שואלים, אשר במסגרתו מפריש האדם עשרה אחוזים מהכנסתו הכספית – לטובת עניים, נזקקים, או לטובת עניינים אחרים שנרחיב לגביהם בהמשך. אם כן, לצורך העניין, אם אדם ירוויח בחודש מסוים עשרת אלפים שקלים, יהיה עליו לתרום אלף ₪ לטובת המטרות אשר צוינו לעיל.

בעומק הדברים, כך מלמדים אותנו חכמינו זכרונם לברכה, אחד הטעמים לעניין מעשר הכספים הוא הפנמת התחושה והידיעה שאת הכסף שלנו אנו מקבלים בחסדי ה‘ הגמורים עלינו, ושעלינו לעשות איתו דברים טובים. הקב“ה רוצה שנרגיש ונדע שהכסף שלנו הוא לא באמת שלנו, ושלא השגנו אותו רק בכוחות עצמנו. כל מה שלכאורה שלנו הוא מאת ה‘, ולכן למעשה שייך לו, ורק נמצא כעת בחזקתנו – עד אשר ה‘ ירצה אחרת. ובאמת, ניתן לראות זאת בחוש, הרבה פעמים אנשים זוכים פתאום בסכומי כסף גדולים, או מאבדים את כספם הרב תוך זמן קצר – הכל לפי החלטת ה‘ יתברך.

בעניין זה, עוד טוב וחשוב לדעת, שלא רק הכסף הוא של הקב“ה, אלא עניין זה נכון לגבי כל דבר ודבר. אין לנו שום דבר שהשגנו רק בכוחות עצמנו. אמנם אנו משתדלים ומתאמצים, וההשתדלות שלנו חשובה ונצרכת, וגם ה‘ חפץ בה, אבל גם אחרי ההשתדלות שלנו – עלינו לדעת שלא בזכות המאמצים שלנו השגנו את מה שהשגנו, ושמה שהשגנו – הוא לא רק שלנו. הבריאות שלנו, השמחה שלנו, הכוח שלנו, הנכסים שלנו, המשפחה שלנו, החברים, ועוד – שום דבר לא שלנו באופן מוחלט. הכל ניתן לנו בחסד ה‘ עלינו, ולא לעולם חוסן.

אם כן, ברגע שאדם לוקח סכום מהכנסותיו האישיות, עליהן עמל ועבורן התאמץ, ותורם אותו על פי ציווי ה‘ לאנשים אחרים הזקוקים לסיוע לזה, הוא בעצם מודה בכך שכספו לא שלו, אלא רק ניתן הוא לו כחסד אלוהי, ולכן עליו לעשות איתו את המוטל עליו. מעבר לכך ובנוסף לכך, הקב“ה מצפה מהאדם לגמול חסד עם האחר, לסייע לנזקקים, לפתוח את לבו וכיסו, וגם מסיבה זו – ישנה חובה קדושה להפריש מעשר כספים.

לגבי מקורו של מעשר הכספים, חז“ל מלמדים אותנו שאת המקור הקדום ביותר לגבי עניין מעשר הכספים אנחנו מוצאים אצל אברהם אבינו. התורה מספרת לנו שאברהם אבינו יצא למלחמה, וכשחזר הפריש מעשר מהשלל אותו השיג במלחמה, ונתן אותו למלכי צדק מלך שלם. מעבר לכך, במדרש מובא שגם יצחק אבינו הפריש מעשר, אך לא נרחיב לגבי כך. הנה כי כן, כלל לא מפתיע לראות שגם יעקב אבינו הפריש מעשר, והלך בדרכי אבותיו. בדרכו לחרן יעקב אבינו התחייב לתת לקב“ה מעשר מכל מה שיהיה לו בעתיד, באומרו את המילים הבאות: “וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך“.

עם זאת, לגבי הלימוד ההלכתי של עניין מעשר הכספים, המקור הראשון בעניין זה מופיע בפירוש התוספות על סוגיה מסוימת במסכת תענית, המצטט את הספרי, הדורש את הפסוק: “עשר תעשר את כל תבואת זרעך“, וכותב: “‘עשר תעשר‘ – עשר כדי שתתעשר“. 

לגבי מעשר כספים, בכל הקשור לענייני הלכה למעשה, ישנה מחלוקת בין הפוסקים – כמו בעוד המון סוגיות הלכתיות. לא נביא בעניין זה את כלל הדעות, כי הדברים ארוכים, אך נציין כמה דעות. הט“ז (טורי זהב) סובר שמעשר כספים היא מצווה הנכללת במצוות מעשר עני, המצווה את החקלאי להפריש עשירית מתבואתו לטובת עניים, ולכן יש כאן חיוב הלכתי. לעומת זאת, הב“ח (הבית חדש) סובר שנתינת מעשר כספים זו מידת חסידות, כלומר מעשה טוב שאדם יכול לעשות אם יחפוץ בכך, אך אין זו חובה הלכתית המוטלת על האדם.

בנוסף לכך, ישנם פוסקים הסוברים שנתינת מעשר כספים היא קיומה של מצוות הצדקה במידה הבינונית, כלומר המידה האמצעית שלה. חז“ל מלמדים אותנו שנתינת עשרה אחוזים מההכנסה היא המידה הבינונית בנתינת צדקה, שהיא מצווה שכל אדם – אפילו עניים ואביונים – מחויבים בה, כל אחד כמובן לפי יכולתו ומדרגתו.

בעניין זה עוד כדאי לדעת, שכמו שאמרנו – נתינת עשירית מההכנסות זו מידה בינונית, אמצעית, ואילו המידה הגבוהה ממנה נקראת חומש, כלומר – 20 אחוז מההכנסה. מידה זו, חומש, נקראת גם מידת חסידות, כלומר מידה שלא חייבים לנהוג בה, אך היא מידה טובה שמי שנוהג בה – תבוא עליו הברכה (כמובן בתנאי שמידה זו מתאימה למצבו).

עוד בעניין המחלוקת לגבי חיוב נתינת מעשר הכספים, ובפרט לגבי דעתם של הסוברים כי נתינת מעשר הכספים חוסה תחת גדר מצוות הצדקה, חשוב להכיר מעט יותר לעומק את עניינה של מצוות הצדקה. מצוות הצדקה היא אחת המצוות החשובות בתורת ישראל. כל אדם שיקרא את התורה שבכתב, וכמו כן את התורה שבעל פה, יזהה בקלות את הרגישות הגדולה שהתורה מפנה כלפי החלש, הגר, היתום, האלמנה, וכן על זה הדרך. הקב“ה, בכוונה תחילה, ציווה אותנו במאות מצוות העוסקות בבין אדם לחברו, מכמה וכמה סיבות, ואחת מהן היא אותה רגישות חברתית שהוזכרה לעיל.

בתוך שלל המצוות שבין אדם לחברו, במצוות הצדקה מצווה אותנו הקב“ה, ואף את העניים שבתוכנו, להעניק מכספנו ורכושנו לטובת האחר, החלש, וכל מי שזקוק לעזרתנו. חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שישנן שתי סיבות עיקריות למצוות הצדקה:

א. הקב“ה רוצה שנזכור שמה שיש לנו, כולל כספנו, הוא לא רק שלנו, ולא השגנו אותו רק באמצעות כוחנו ועוצם ידינו, אלא הוא מתנה שנתנה לנו מאת ה‘ יתברך, ושאנחנו צריכים לעשות עם כספנו את מה שטוב ונכון, כלומר את מה שהוא מצווה אותנו לעשות.

ב. הקב“ה רוצה שנהיה אנשים טובים, הגונים, נדיבים, גומלי חסדים, ועל ידי נתינת צדקה, שהיא מצווה שהמון פעמים לא קל לקיימה, אנו נעשים עם הזמן יותר ויותר כאלה.

לאחר שאמרנו את כל זאת, נדבר כעת על הלכות מצוות הצדקה. מצווה לתת צדקה לכל יהודי שזקוק לה. הרבה פעמים אין אפשרות אמיתית ומוחלטת לדעת מי באמת זקוק לצדקה ומי מתחזה, אך עלינו לעשות בדיקה סבירה, והשאר – בידי שמיים. כמו שכתוב: “האדם יראה לעיניים וה‘ יראה ללבב“.

בעניין זה, אגב, כדאי להכיר שני פסוקים עיקריים בעניין הצדקה, שמהם לומדים על חשיבות מצוות הצדקה, המופיעים בספר דברים, פרק ט“ו, פס‘ ז‘-ח‘: “כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, באחד שעריך בארצך אשר ה‘ אלוהיך נותן לך, לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו“.

בעקבות הפסוקים היפים והחשובים הללו, חז“ל מלמדים אותנו שמי שיש באפשרותו לתת צדקה, ויש אנשים שהוא מכיר שצריכים צדקה, והוא אינו עושה זאת, מלבד זאת שהוא מבטל מצוות עשה, שזה דבר חמור בפני עצמו, הוא גם עובר על מצוות לא תעשה, כמו שנאמר: “לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון“.

עוד בעניין נתינת מעשר הכספים, הקשור גם למצוות הצדקה עליה דיברנו כעת, נאמר בקצרה שהדבר העיקרי שמשפיע על הדעות השונות בנושא זה הוא ההבדל בין הגישות הסוברות שמעשר הכספים היא מצווה העומדת בפני עצמה, או שהיא למעשה חלק ממצוות הצדקה הכללית.

כעת, ולאחר שדיברנו על חיוב נתינת מעשר הכספים, נדבר על הסכום ממנו צריך לחשוב את מעשר הכספים. כמו שהזכרנו לעיל, ישנן מחלוקות רבות בקרב חכמים לגבי שלל סוגיות הלכתיות, ובתוך כך – גם לגבי מעשר כספים. אם כן, בעניין זה יש פוסקים הסוברים שיש לחשב את סכום המעשר מהסכום שמתקבל ב ‘ברוטו‘, כלומר בסכום הכולל, לפני כל הורדה של ביטוח לאומי, מע“מ, מס הכנסה וכיוצא בזה.

לעומת זאת, ישנם פוסקים המקלים יותר בעניין זה, וטעמיהם עמם, הטוענים כי את הסכום שממנו צריך לחשב את המעשר הוא ההכנסה ‘נטו‘, כלומר אחרי ההוצאות שהזכרנו לעיל. בנוסף לכך, כדאי וחשוב לדעת שישנם פוסקים שמקלים אפילו עוד יותר, וסוברים כי יש לחשב את סכום המעשר מהנטו – אך אחרי ההוצאות שאדם מוציא על הדברים השונים. בעניין זה כדאי לדעת שהדעה הרווחת בקרב הפוסקים היא שצריך להפריד בין הוצאות העסק וההוצאות האישיות. לדבריהם של אותם פוסקים, את ההוצאות של העסק אפשר להוריד לפני שמחשבים את הסכום של המעשר, ואילו את ההוצאות האישיות – לא.

עוד לגבי נתינת מעשר הכספים, נאמר שגם לגבי המקומות שאליהם ילכו כספי המעשר, ישנם כמה דעות בקרב חכמים. לא ניכנס במסגרת מאמר זה לכל הדעות בנושא, רק נאמר שהדעה הרווחת ביותר בקרב חכמים היא שנתינת המעשר המשובחת ביותר היא עבור לומדי תורה עניים.

מעבר לכך, מגוון האפשרויות לגבי מתן מעשר הכספים הוא רחב, כאמור יש לא מעט דעות בעניין זה, ואף כולל בתוכו ‘הידורי מצווה‘, כלומר – תשלום עבור מצוות שאנו מהדרים בהן – למשל קניית סט ארבעת המינים מהודר. במקרה זה, של הידור מצווה, אומרים חכמים שאת הסכום שאותו בכל מקרה היינו משלמים, למשל – על סט ארבעת המינים הכי פשוט – איננו יכולים לשלם מכספי המעשר, אבל את מה שלמעלה ממנו – אפשר. עם זאת, כדאי לומר, שיש מקום לטעון שאת כספי המעשר עדיף לתת לאחרים, ולא להפנות אותם לטובת דברים אותם אנו רוכשים לעצמנו.

רגע לפני סיום מאמרנו זה על נתינת מעשר הכספים, נאמר שבכמה מקורות בתורת ישראל מופיעות אמירות לגבי כך שנתינת המעשר ב“ה תשתלם לנותן, הן בעולם הזה והן בעולם הבא. עבור המון אנשים, באופן טבעי, נתינת מעשר כספים אינה דבר פשוט. היפרדות מסכומי כסף היא עניין מורכב עבור אנשים רבים, עניים ועשירים כאחד.

בתוך כך, כאמור, מאוד כדאי לדעת שבתורת ישראל מופיע כמה וכמה פעמים שנתינת מעשר הכספים תשתלם, תתברר ככדאית ומוצלחת, ולכן, בין היתר, יש לקיימה. הנה מה טוב ומה נעים לראות שאחד הפסוקים הכי יפים בעניין זה מופיע בספר מלאכי, פרק ג‘, פס‘ י‘, והוא מסכם את העניין באופן כה עמוק ומיוחד: “הביאו נא את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה‘ צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די“.