מצה

מאת אבנר שאקי

תקציר:

מצה היא מעין מאפה העשוי מבצק של חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון או שיבולת שועל, או כמה מהם יחד, שנעשה בצורה מוקפדת ומיוחדת, ולא החמיץ. בימי בית המקדש שמשה המצה כחלק מהקרבת קורבנות מסוימים, בהם קורבן פסח וקורבן מנחה, אך בימינו השימוש העיקרי של המצה הוא בימי הפסח, ובמיוחד בליל הסדר, בו אסור באיסור חמור לאכול חמץ, ואף יש מצווה וחיוב לאכול מצה.

מקורה של מצוות אכילת מצה הוא בימים שקדמו ליציאתם של בני ישראל ממצרים, בהם ציווה על משה על כל משפחה ומשפחה לקחת שה, להקריב אותו בין הערביים של יום י”ד בניסן, ולאחר מכן לאכול אותו: “על מצות ומרורים”. לזכר העניין הזה, בין היתר, אנו אוכלים מצות עד עצם היום הזה. עניין נוסף שיש באכילת המצה, הוא כדי שנזכור את החיפזון בו בני ישראל יצאו ממצרים, על פי ציווי ה’. הקב”ה הורה לבני ישראל לא להתמהמה, אלא לצאת משעבוד מצרים כמה שיותר מהר, ולכן הם אכלו מצות, כי הבצק שהם אפו לא הספיק להחמיץ ולהיאפות כל צרכו.

הרחבה:

מצה היא מעין מאפה העשוי מבצק של חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון או שיבולת שועל, או כמה מהם יחד, שנעשה בצורה מוקפדת ומיוחדת, ולא החמיץ. בימי בית המקדש שמשה המצה כחלק מהקרבת קורבנות מסוימים, בהם קורבן פסח וקורבן מנחה, אך בימינו השימוש העיקרי של המצה הוא בימי הפסח, ובמיוחד בליל הסדר, בו אסור באיסור חמור לאכול חמץ, ואף יש מצווה וחיוב לאכול מצה.

למצה יש כמה שמות, ואחד משמותיה הוא לחם עוני, וזאת משתי סיבות: א. המצה היא לחם פשוט, לא מורכב, שעני בנוזלים ובדברים מזינים. ב. מכיוון שמצה היא מאפה שקל וזול להכינו, בימי קדם הוא היה המאכל העיקרי של אנשים עניים, אשר לא היה באפשרותם לרכוש לחם, או סוגי מאפים יקרים יותר.

מקורה של מצוות אכילת מצה הוא בימים שקדמו ליציאתם של בני ישראל ממצרים, בהם ציווה על משה על כל משפחה ומשפחה לקחת שה, להקריב אותו בין הערביים של יום י”ד בניסן, ולאחר מכן לאכול אותו: “על מצות ומרורים”. לזכר העניין הזה, בין היתר, אנו אוכלים מצות עד עצם היום הזה. עניין נוסף שיש באכילת המצה, הוא כדי שנזכור את החיפזון בו בני ישראל יצאו ממצרים, על פי ציווי ה’. הקב”ה הורה לבני ישראל לא להתמהמה, אלא לצאת משעבוד מצרים כמה שיותר מהר, ולכן הם אכלו מצות, כי הבצק שהם אפו לא הספיק להחמיץ ולהיאפות כל צרכו.

כעת נדבר מעט על המהות הרוחנית של המצה. בעניין זה יש כמה דעות בקרב חז”ל. לפי אחת הדעות אנו אוכלים מצה מכיוון שהיא מזכירה את מידת הענווה, על ידי מספר החומרים המועט שהיא מסתפקת בהם, ועל ידי כך שהיא דקה, קטנה, ולא מנופחת. לצד זאת, המהר”ל אומר שהמצה מזכירה את עניין החירות, מכיוון, שכמו כל אדם בעל חירות אמיתית, כך גם המצה שומרת על צורתה המקורית והאמיתית, ולא מושפעת מכל מיני מרכיבים, בניגוד ללחם ומאפים אחרים. חז”ל מקווים שבעקבות כך שהמצה מזכירה את המידות הטובות הללו, אנו נאכל מצה, וכך נזכור את המידות הללו, נרצה להשתפר בהן, והם יכנסו אלינו בצורה חזקה וטובה.

ישנו עוד עניין חשוב שכדי לדעת בעניין המצה. חכמינו זכרונם לברכה קבעו שאסור לאכול מצה בערב החג, כלומר בשעות הספורות שלפני ליל הסדר. במסכת פסחים בתלמוד הירושלמי אף כתוב על כך בחריפות: “האוכל מצה בערב הפסח – כבא על ארוסתו בבית חמיו”, כלומר רצו חז”ל להגיד – שהוא דומה לאדם שלא מתאפק. שהוא דומה לאדם שעושה דברים לפני הזמן, בלהיטות שאין לה צורך ומקום. בליל הסדר ישנה כאמור מצווה גדולה לאכול מצות, ולכן חז”ל לא ראו בעין יפה את מי שאוכל מצה בשעות לפני ליל הסדר, מכיוון שבעקבות כך אכילת המצות בליל הסדר לא תהיה מיוחדת עבורו.

כעת נדבר על תהליך אפיית המצות. לאפיית המצות יש הלכות רבות. העניין הזה מאוד מאוד מופקד ומושגח, כי כל טעות קטנה יכולה חלילה להפוך את המצות לחמץ, וכידוע יש איסור גדול לאכול חמץ בפסח. לכן, בשעת אפיית המצות, המצה עוברת את כל השלבים הנדרשים מהר מאוד, ויכולות לעבור 18 דקות לכל היותר מרגע המגע של המצות עם המים, עד סוף האפייה בתנור. בתוך כל זאת, ישנם  המקפידים לאכול מצה שהוכנה באופן ידני, ולא מצה שהוכנה במכונה, מכיוון שהם יותר סומכים על דרך האפייה הזו. במקביל, בשעת אפיית המצות, נהוג לומר מדי פעם בזמן האפייה: “לשם מצוות מצה”, כדי לחבר את המעשה ואת הכוונה, את המוח ואת הלב, לאבינו שבשמיים.

עוד בעניין זה, בשולחן ערוך כתוב שלשם אפיית המצות צריך להשתמש ב “מים שלנו”, כלומר לא במים שיצאו באותו רגע מהברז, אלא במים שהצטברו בכלי מסוים, ושהו בו במשך לילה אחד, כלומר: “לנו”, לנו – במשמעות של ישנו. ישנו את הלילה. יש כמה טעמים לכך, ורש”י מבאר שזה בגלל שהמים של אפיית המצות צריכים להיות קרים, ואם יעשו זאת באופן הזה, אזי מובטח שהמים יהיו קרים.

עוד דבר שמעניין לדעת בעניינה של המצה הוא שברבות השנים נקשרו ונתפרו אליה לא מעט עלילות אנטישמיות. חלק מהגויים, בעיקר בני הדת הנוצרית, העלילו על אנשי ונשי עם ישראל שהם לא משתמשים במים כדי לאפות את המצות, אלא משתמשים הם בדם של ילדים נוצרים, אותם חטפו ושחטו זמן קצר לפני הפסח. בעקבות עלילות דם מרושעות אלה, לא פעם תקפו גויים באכזריות אנשים תמימים וצדיקים מעם ישראל, וגרמו להם לנזק עצום בנפש ובגוף.

לגבי ברכתה של המצה, כלומר – מה צריך לברך עליה, למדו אותנו חז”ל שבליל הסדר מברכים עליה: ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ”. עם זאת, לגבי שאר ימות השנה, יש מחלוקת האם צריך לברך עליה “המוציא לחן מן הארץ” או “בורא מיני מזונות”. וטוב שכל אחד ינהג לפי מה שיורו לו רבותיו. ושיהיה חג פסח כשר ושמח.