נטילת ידיים

מאת אבנר שאקי

תקציר:

נטילת ידיים – באופן בו אנו מתייחסים אליה כיום – היא תקנה מדרבנן שקשורה לדיני טומאה וטהרה. בתורת ישראל יש מקום גדול וחשוב לענייני טומאה וטהרה. לפי דבריה של התורה, אותה קיבלנו מה‘, ישנה אפשרות שדברים מסוימים יהיו טמאים, ישנה אפשרות שדברים מסוימים יהיו טהורים, ולכן, בין היתר, ישנם לא מעט דינים ועניינים הנוגעים לנושאים אלה של טומאה וטהרה.

אם כן, נטילת ידיים היא למעשה שפיכה של מים על כפות הידיים על מנת לטהרן מטומאתן, או מספק טומאתן. הפעם הראשונה שאנו נתקלים בציווי ליטול ידיים הוא בנטילת הידיים של הכהנים בבית המקדש. לפני שהכהנים היו עושים את עבודת הקודש בבית המקדש היה עליהם ליטול את ידיהם, כמו שכתוב בספר שמות, פרק ל‘, פס‘ י“ט–כ‘, אודות הכיור שהיה בבית המקדש: “ורחצו אהרון ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד, ירחצו מים ולא ימותו, או בגישתם אל המזבח לשרת להקטיר אישה לה‘”

הרחבה:

נטילת ידיים – באופן בו אנו מתייחסים אליה כיום – היא תקנה מדרבנן שקשורה לדיני טומאה וטהרה. בתורת ישראל יש מקום גדול וחשוב לענייני טומאה וטהרה. לפי דבריה של התורה, אותה קיבלנו מה‘, ישנה אפשרות שדברים מסוימים יהיו טמאים, ישנה אפשרות שדברים מסוימים יהיו טהורים, וישנם לא מעט דינים ועניינים הנוגעים לנושאים אלה של טומאה וטהרה. כאמור, ענייני טומאה וטהרה רבים הם, ואף קשורים למגוון רחב של דברים, אך במאמר זה נדבר על עניין נטילת הידיים, שהנו חשוב ומשמעותי בסוגיה זו.

נטילת ידיים היא למעשה שפיכה של מים על כפות הידיים על מנת לטהרן מטומאתן, או מספק טומאתן. כלומר – יש ליטול ידיים גם במקרים שאנו בטוחים שהידיים נטמאו, וגם במקרים שבהם אנו מסופקים אם אכן כך קרה.

רגע לפני שנמשיך לכתוב על העניינים הקשורים לנטילת ידיים, ננסה לבאר בקצרה את עניין טומאה וטהרה באופן כללי ורחב. עניין זה הוא עניין שיחסית קשה יחסית להסבירו ולהבינו, אך בכל זאת ננסה לעשות זאת. טומאה וטהרה הן אנרגיות רוחניות, כלומר – לא דבר שאפשר לראות בעין ממוצעת, ולכן קצת יותר מסובך להבין את המתרחש בהן. בעניין זה יש לדעת שישנן דרגות שונות של טומאה, וכמו כן דרגות שונות של טהרה, אך באופן כללי אפשר לומר שטומאה היא דבר שלילי, וטהרה היא דבר חיובי.

משום כך, בין היתר, כשאדם טמא יש מספר דברים שאסור לו לעשותם, ובאפשרותו לעשותם רק במידה ויטהר את עצמו. בנוסף לכך, מלמדים אותנו חז“ל שככל שאדם יהיה טהור יותר, בגופו, בדיבורו, במחשבתו, וכו‘, כך יצליח להתקרב לה‘ בצורה טובה יותר, ולממש את תפקידו בעולם הזה באופן מוצלח יותר.

כעת נשוב לדבר על נטילת ידיים באופן ממוקד וספציפי יותר. מקור השם ‘נטילת ידיים‘, לפי אחת הדעות היותר מקובלות בעניין זה, הוא הכלי שבעזרתו נוטלים ידיים המכונה ‘נטלה‘ והפעולה שנעשית באמצעותו. באמצעות הנטלה נוטלים, כלומר – לוקחים, מים מהברז, מהכיור, מהבאר, וכיוצא בזה, ושופכים אותם על הידיים כדי לטהרן. אם כן, על שם לקיחת המים לטובת הטהרה, נקרא שמה של נטילת הידיים.

בנוסף לכך, כדאי וחשוב לדעת את המקור לנטילת ידיים עצמה. הפעם הראשונה שאנו נתקלים בציווי ליטול ידיים הוא בנטילת הידיים של הכהנים בבית המקדש. לפני שהכהנים היו עושים את עבודת הקודש בבית המקדש היה עליהם ליטול את ידיהם, כמו שכתוב בספר שמות, פרק ל‘, פס‘ י“ט–כ‘, אודות הכיור שהיה בבית המקדש: “ורחצו אהרון ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבואם אל אוהל מועד, ירחצו מים ולא ימותו, או בגישתם אל המזבח לשרת להקטיר אישה לה‘”

לגבי עניין זה, כדאי וחשוב לדעת, שמים, באופן כללי בתורת ישראל, הוא חומר שמסוגל לטהר. בעקבות כך, ובנוסף לנטילת ידיים, מים גם מטהרים אנשים ונשים על ידי טבילה במקווה, לכן יש לטבול כלים במקווה כלים על מנת לטהרם, ועוד ועוד.

לגבי נטילת ידיים, יש לדעת שהדינים הקשורים למצווה זו מופיעים במשנה, במסכת ‘ידיים‘, אשר משולבת בסדר טהרות (הסדר האחרון מתוך ששת סדרי המשנה), אשר עוסקת בטומאת וטהרת הידיים. חכמים קבעו שבאופן מובן וטבעי הידיים יכולות בקלות רבה באופן יחסי להיטמא, מכיוון שהן ‘עסקניות‘ – כלומר נוגעות בכל מיני דברים, ולכן מועדות להיטמא. אגב, בעניין זה כדאי לדעת שאין תלמוד בבלי על מסכת ‘ידיים‘.

לעניין זה יש כמה סיבות, וביניהן שבמסכת ‘ידיים‘ יש עיסוק רב בעניינים הקשורים לבית המקדש, ומשום שסוגיות הקשורות לבית המקדש לא היו מעשיות בזמן כתיבת הגמרא, קל וחומר בתלמוד הבללי – שנכתב בבבל, לא כל כך עסקו בסוגיות מעין אלה. עם זאת, על נטילת ידיים, כפי שאנו נוהגים בה כיום, מדובר במסכת חולין על פני כמה דפים. בתוך כך, כדאי וחשוב לדעת שהברכה אותה מברכים על נטילת הידיים היא: “ברוך אתה ה‘ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים“.

עוד בעניין זה, מעניין לראות את ההשתלשלות ההלכתית של נטילת הידיים. לפי כללי התורה, כך חז“ל מלמדים אותנו, הגוף כולו נחשב ליחידה אחת בכל הקשור לדיני טומאה וטהרה. יוצא מכך, שאם איבר אחד נטמא – כל הגוף נחשב טמא במידה מסוימת, ולא רק אותו איבר. בהקשר לזה, קבעו חכמים את גזירת ‘טומאת הידיים‘. לפי תקנה זו של חכמים, גם כאשר אין אנו יודעים אם גופו של אדם מסוים טמא, אנו מניחים שידיו טמאות, אלא אם כן נטל אותם בסמוך לרגע בו עלינו לקבוע אם הן טהורות. לטומאה זו של הידיים, אגב, קוראים בהלכה ‘שניות לטומאה‘.

בהקשר לכך, מעניין להמשיך ולראות את התקנות הקשורות לנטילת ידיים. שלמה המלך, בזמן בית המקדש הראשון, קבע שכל מי שרוצה לגעת בקורבן יהיה צריך ליטול את ידיו. מאוחר יותר, בזמן בית המקדש השני, קבעו בית הלל ובית שמאי שגם מי שרוצה לגעת בתרומה יטול את ידיו. ואילו סמוך לחורבן הבית השני גזרו חכמים שכל הרוצה לאכול לחם יטול את ידיו.

במסכת שהזכרנו לעיל, מסכת ‘ידיים‘, יש עיסוק נרחב בסוגיות הקשורות לעבודות הקודש שהיו נעשות בבית המקדש, ולנטילת הידיים שהייתה נעשית שם, אך כיום, משום שלצערנו בית המקדש אינו עומד על תלו, נטילת הידיים באה לידי ביטוי בכמה דרכים, ונטילת הידיים בבית המקדש היא לא אחת מהן. כעת, בפסקות הבאות, נדבר על כמה אופנים שבהם נטילת הידיים באה לידי ביטוי.

אחד המקרים היותר מוכרים שבהם צריך ליטול ידיים הוא לפני אכילת לחם. אכילת לחם נחשבת לסממן מובהק עבור אכילה משמעותית, מה שנקרא בהלכה ‘קביעת סעודה‘. עניין זה היה נכון בימי קדם, וגם כיום – גם אם במידה פחותה יותר. מעבר לכך שכל נטילת ידיים נועדה כדי להסיר טומאה מהידיים וכדי לטהרן, לכל נטילת ידיים יש סיבות נוספות, הן בנגלה והן בנסתר.

לגבי נטילת ידיים לפני אכילת לחם, אגב – על כל כמות של לחם יש ליטול ידיים (בניגוד לברכת המזון – אותה לא מברכים על כל כמות לחם שנאכלה), כדאי לדעת שנטילה זו נועדה גם כדי לסייע בניקיון הידיים לפני סעודה. הן מבחינה בריאותית והן מבחינת נימוסים.

לגבי האופן המעשי שבו מתבצעת נטילת הידיים של לפני אכילת לחם, יש לדעת שבנטילה זו ממלאים נטלה במים, ולאחר מכן שופכים את המים שלוש פעמים על יד ימין, ולאחר מכן שלוש פעמים על יד שמאל. יש נטילות ידיים שבהן שפיכת המים מתבצעת לסירוגין, ימין, שמאל, ימין וכו‘, כמו בנטילה שמתבצעת לאחר הטלת צרכים למשל, אך אין כך פני הדברים במקרה זה. בנוסף, כדאי וחשוב לדעת שבנטילה זו, על פי דעתם של רוב הפוסקים, אין לדבר בזמן שבין נטילת הידיים לתחילת אכילת הלחם, אלא אם כן מדובר בדיבורים שנצרכים לסעודה עצמה.

נטילת ידיים נוספת היא נטילת הידיים אותה יש לבצע לאחר יקיצה משינה. חז“ל מלמדים אותנו שבזמן השינה טומאה מסוימת נכנסת באדם, וכדי להסירה יש ליטול ידיים. מבחינה הלכתית ישנה עדיפות לא לגעת בשום דבר מרגע הקימה ועד לנטילת הידיים. בקרב חוגים מסוימים, וביניהם חסידות חב“ד, מקפידים על נטילה זו במאוד מאוד, עד כדי כך שהמקפידים על נטילת ידיים זו מניחים בסמוך למיטתם קערה עם מים, כדי שיוכלו ליטול את ידיהם כמה שיותר מהר לאחר היקיצה. הנוהגים להניח את הקערה עליה דיברנו כעת, נוהגים גם לכסות אותה, מסיבות שלא נרחיב לגביהן כעת.

נטילת ידיים נוספת היא נטילת הידיים אותה מקיימים הכהנים לפני שהם עולים לדוכן על מנת לברך את הקהל בברכת הכהנים. ברכת כהנים היא ברכה בה ברכו הכהנים במהלך הדורות את עם ישראל, ובה ימשיכו לברך הם את עם ישראל בעתיד. מקורה של ברכת הכהנים הוא בתורה שבכתב, והיא מופיעה בספר במדבר, פרק ו‘, פסוקים כ“ב–כ“ז: “וידבר ה‘ אל משה לאמור, דבר אל אהרון ואל בניו לאמור, כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יברכך ה‘ וישמרך, יאר ה‘ פניו אליך ויחונך, ישא ה‘ פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם“. לפני שהכהנים עולים לברך את הקהל עליהם להיטהר, ומשום כך הם נוטלים את ידיהם. בעניין זה כדאי וחשוב לדעת, שהמנהג הוא שהלווים נוטלים את ידיהם של הכהנים, ואם אין לווים שיכולים לעשות זאת, הכהנים נוטלים בעצמם.

נטילת ידיים נוספת היא זו שמתבצעת לפני התפילה. על פי תורת ישראל ישנן מספר תפילות – שחרית, מנחה, ערבית, מוסף, וכו‘, ויש עניין ליטול ידיים לפני שניגשים להתפלל. גם לעניין זה יש כמה סיבות, ואחת מהן כמובן היא שיש להגיע כמה שיותר טהור ונקי לתפילה, שהיא למעשה שיחה ופגישה עם ריבונו של עולם. מעבר לכך, חז“ל מלמדים אותנו שאדם שמתפלל נקרא ‘נושא כפיו‘, וגם כאן טמון רמז נוסף לחשיבותה של נטילת הידיים לפני התפילה.

נטילת ידיים נוספת היא נטילה אשר מתבצעת לאחר שהידיים נוגעות במקומות הנחשבים טמאים, ו/או במקרים בהם הגוף כולו היה במקומות שנחשבים טמאים. בעניין זה ניתן לציין בין היתר את נטילת הידיים שמתבצעת אחרי שנוגעים באיברי הגוף שבדרך כלל מוצנעים ומוסתרים, בנעליים, לאחר שהייה בבית הכסא, לאחר שהייה בבית קברות, וכן לאחר גזיזת ציפורניים, גילוח, ותספורת.

בנטילת ידיים זו, בניגוד לנטילת הידיים שקודמת לאכילת לחם, נוטלים לסירוגין, כפי שתיארנו לעיל. אם כבר הזכרנו את נטילת הידיים שקודמת לאכילת לחם, נכתוב מעט על נטילת הידיים שנקראת ‘מים אחרונים‘, המתקיימת בסוף הסעודה, לפני ברכת המזון. נטילת הידיים של ‘מים אחרונים‘ היא נטילה שבד“כ נעשית בעזרת כלי קטן המועבר בין הסועדים, ובנטילה זו מספיק לשפוך מעט מים על קצות האצבעות כדי לצאת ידי חובה. לנטילה זו יש מגוון טעמים, ואחד הגלויים שבהם הוא שבימי קדם השתמשו כתבלין במלח סדומית, המסוכן לעיניים, ולכן הורו חכמים ליטול – כלומר במידה מסוימת לשטוף – את הידיים לאחר תום הסעודה.

נטילת ידיים נוספת שנעסוק בה, האחרונה למאמר זה, היא נטילת הידיים המתבצעת לפני שאוכלים דבר שטיבולו במשקה. דבר שטיבולו במשקה הוא מאכל שיש עליו רטיבות של אחד או יותר מהנוזלים הבאים – יין, דבש דבורים, מים, טל, דם, חלב, ושמן. ככלל, פרי או כל מאכל יבש אינו מקבל טומאה סתם כך, אך חז“ל מלמדים אותנו שהנוזלים שהזכרנו מעבירים טומאה, ולכן אם הם נמצאים על מאכל יבש – אותו מאכל מקבל טומאה. ובגלל טומאה זו, יש ליטול ידיים לפני שאוכלים דבר שטיבולו במשקה, כפי שאמרנו לעיל.

לסיום מאמר זה, נדבר מעט על הנטלה, הכלי שבעזרתו נהוג ומקובל ליטול ידיים. את הנטלה אפשר להכין ממגוון רחב של חומרים. נטלות רבות עשויות מפלסטיק ומתכת, אך כאמור המגוון רחב מאוד. עם זאת, חשוב להקפיד על כך שהנטלה תוכל לעמוד בפני עצמה, ללא כל תמיכה. כלומר – שתהיה יציבה. בנוסף לכך, חז“ל מלמדים אותנו שאסור שיהיה חור בנטלה. לגבי גודל הנטלה, חכמים קבעו שהיא צריכה להיות מסוגלת להכיל לפחות רביעית לוג. יש דעות שונות לגבי כמות הזו, והן נעות בין 300-600 סמ“ק. את מאמרינו זה נחתום בתפילה שנזכה כולנו להיות בקדושה, טהרה, ושמחה, תמיד, אמן.