סעודה שלישית

מאת אבנר שאקי

תקציר:

סעודה שלישית הנה הסעודה האחרונה שיש לאכול בשבת, ומעלתה רבה מאוד. חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שבשבת יש לאכול שלוש סעודות – את הסעודה הראשונה אוכלים בערב שבת, את הסעודה השנייה אוכלים בבוקרו של יום השבת (וניתן להתחילה עד חצות היום), ולאחר מכן את הסעודה השלישית אוכלים בזמנה של תפילת המנחה, כלומר מחצות היום ועד שקיעת החמה.

בסעודה שלישית יש עניין להרבות בשירות ואמירת דברי תורה. הזמן בו מתקיימת סעודה שלישית, לקראת צאת השבת, נקרא בלשון חז”ל: ‘רעווא דרעווין’, כלומר – רצון הרצונות. מהותו של זמן זה הנה עליונה, קדושה ונשגבת עד מאוד, ולכן חכמינו ז”ל מלמדים אותנו שהיא גם עת רצון מיוחדת ומסוגלת לקיבול תפילות.

הרחבה:

סעודה שלישית הנה הסעודה האחרונה שיש לאכול בשבת, ומעלתה רבה מאוד. חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שבשבת יש לאכול שלוש סעודות – את הסעודה הראשונה אוכלים בערב שבת, את הסעודה השנייה אוכלים בבוקרו של יום השבת (וניתן להתחילה עד חצות היום), ולאחר מכן את הסעודה השלישית אוכלים בזמנה של תפילת המנחה, כלומר מחצות היום ועד שקיעת החמה.

לפני שנרחיב מעט לגבי ענייניה השונים של הסעודה השלישית, נכתוב בכמה משפטים על היום בו היא מתקיימת – שבת קודש. לאחר ששת ימי העבודה, ששת ימי הבריאה, מגיעה שבת. בשבת אנו עוזבים את עולם החומר, מפסיקים לעבוד, מפסיקים לרדוף אחרי הכסף ולהיות שקועים בענייני העולם הזה. בשבת אנו טועמים קצת מהעולם הבא, מתעסקים בדברים רוחניים, וכמו כן בדברים גשמיים שיעזרו לנו להיות רגועים ושמחים, על מנת שנוכל להתעסק בדברים הרוחניים מתוך נחת ושלווה.

השבת היא אחד מאבני היסוד של תורת ישראל, מעלתה רבה ועצומה, ולמעשה אחת המטרות החשובות ביותר של השבת היא לציין ולהזכיר לבני האדם את בריאת העולם על ידי הקב”ה. בריאה זו נעשתה כידוע במשך שישה ימים, וביום השביעי ה’ שבת מכל מלאכתו. לכן, אדם שעוצר את עיסוקיו השונים ושובת ממלאכתו בשבת, למעשה מעיד על עצמו שהוא מכיר בכך שאלוהי ישראל ברא את העולם, עשה זאת בשישה ימים, וביום השביעי – שבת וינפש. כלומר – פסק ממלאכתו. אם כן, האדם מדמה על ידי שביתתו את השביתה ששבת ה’ ביום השביעי, וכך זוכר ומזכיר את העניין החשוב הזה.

לאחר שדיברנו בקצרה על מהותה של השבת, נשוב כעת להתמקד בענייני הסעודה השלישית המתקיימת בה. את המקור לכך שיש לאכול שלוש סעודות בשבת, וממילא – לאכול סעודה שלישית שהיא נושא מאמרנו, מייחסים חז”ל לנאמר בספר שמות, פרק ט”ז, פסוק כ”ה: “ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה’, היום לא תמצאוהו בשדה”. הפסוק הנזכר לעיל מדבר על ה’מן’, האוכל אותו אכלו בני ישראל במדבר (אשר ממנו גם לומדים את עניין ‘לחם המשנה’ הנהוג בסעודות שבת – ברכה על שני לחמים ולא על אחד בכל סעודה משום שביום שישי קיבלו בני ישראל מנה כפולה של מן). אם כן, מתוך כך שבפסוק זה מוזכרת המילה ‘היום’ שלוש פעמים – למדו חז”ל שיש לאכול שלוש סעודות בשבת.

דבר נוסף אותו כדאי וחשוב לדעת לגבי סעודה שלישית הוא שבניגוד למצוות רבות שהזמן גרמן – באכילת סעודה שלישית גם נשים חייבות. כפי שנבאר בהמשך, מעלתה של סעודה זו גדולה במיוחד, ולכן כאשר עניים נזקקים לעזרה בעניין קיום סעודות השבת יש לתת להם אוכל או כסף שיספיק עבורם לשלוש סעודות, ולא לשתי סעודות בלבד – כפי שאולי ניתן היה לחשוב. אנשים רבים משקיעים יותר בשתי הסעודות הראשונות, ולכן היה אפשר לחשוב שאין צורך להעניק לעניים עזרה כזו שתספיק להם לקיום שלוש סעודות.

ובכן, בתחילת מאמרנו זה הזכרנו שזמנה של סעודה שלישית בשבת תואם לזמנה של תפילת המנחה, וכעת נביא את המקור לעניין זה. את העניין אשר הזכרנו כעת אנו לומדים מהנאמר במשנה המופיעה במסכת שבת, פרק ט”ז, משנה ב’: “מצילין מזון שלוש סעודות, הראוי לאדם לאדם, הראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלוש סעודות, בשחרית מצילין מזון שתי סעודות, במנחה מצילין מזון סעודה אחת”.

המשנה הנ”ל מדברת על מקרה שבו פרצה שריפה במקום בו נשמר האוכל המיועד לסעודות השבת, ועל החובה – אם הדבר אפשרי כמובן ללא פיקוח נפש, להציל אוכל עבור סעודות השבת. אם כן, אנו רואים שהמשנה סומכת את תפילת המנחה לסעודה שלישית, ומכאן אפוא נלמד עניין זה.

כפי שאמרנו לעיל, לעתים אנשים נוטים להקל בסעודה שלישית – ביחס לשתי הסעודות שקודמות לה בשבת, אך חשוב לדעת שמעיקר הדין, כלומר מלכתחילה – בסעודה שלישית יש ליטול ידיים ולאכול לחם, ואף לאוכלו בתיאבון. בשבתות מסוימות, במיוחד בימות החורף – בהן ימי השבת קצרים מימי השבת בימות הקיץ, כדאי לתכנן את מועדי הארוחות כך שהסעודה השנייה תסתיים בזמן שיאפשר להגיע לסעודה שלישית עם תיאבון. בכל מקרה, אם מסיבה מסוימת לא מסתייע לאדם לאכול לחם בסעודה שלישית, מותר לו לאכול בה מאכלים שהוכנו מחמשת מיני דגן, ויש אומרים שאף בשר ודגים, ויש אומרים שאף מותר לאכול בה רק פירות.

לגבי מה שהזכרנו כעת, אודות אכילת לחם בסעודה שלישית, נדבר על מקרה מיוחד הקשור בנושא זה. אם ליל הסדר יוצא במוצאי שבת, אזי בסעודה השלישית שקודמת לו ישנה בעיה לאכול לחם. בערב פסח אסור לאכול חמץ משעה מוקדמת יחסית, וגם אסור לאכול מצה – מכיוון שיש עניין לאכול מצה בליל הסדר לאחר זמן מסוים שבו לא אכלנו מצה, ולכן יוצא שאם אוכלים את הסעודה השלישית בזמנה המקורי בשבת – אי אפשר לאכול חמץ, כלומר לחם או מצה. במקרה כזה, כפי שתיארנו לעיל, הלכה למעשה יש לאכול את הסעודה השלישית בשעת בוקר מוקדמת יחסית ואז לאכול בה לחם, או לחילופין לאכול אותה בזמנה – אך ללא לחם.

עניין חשוב נוסף שיש לדעת לגבי סעודה שלישית הוא שמנהג טוב להאריך בה, ולהמשיך אותה ואיתה לתוככי מוצאי שבת קודש. בתום הסעודה השלישית, גם אם הסתיימה היא במוצאי שבת, אם עדיין לא הוציאו הסועדים את השבת – יאמרו הם את ברכת ‘רצה והחליצנו’ המיועדת להיאמר בשבת.

מעבר לכך, כדאי וחשוב לדעת שבסעודה שלישית יש עניין גדול להרבות בשירות ואמירת דברי תורה. הזמן בו מתקיימת סעודה שלישית, לקראת צאת השבת, נקרא בלשון חז”ל: ‘רעווא דרעווין’, כלומר – רצון הרצונות. מהותו של זמן זה הנה עליונה, קדושה ונשגבת עד מאוד, ולכן חכמינו ז”ל מלמדים אותנו שהיא גם עת רצון מיוחדת ומסוגלת לקיבול תפילות.

נסיים את מאמרנו זה בתפילה לבורא עולמים שנזכה כולנו, כל ישראל אחינו, לקיים כמה שיותר סעודות שלישיות כהלכתן וכתקנן, להתקדש ולהתעלות בהן, ועל ידי כך לקרב את גאולתנו השלמה והטובה בחסד וברחמים.