ספר הזוהר

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ספר הזוהר, הידוע גם בשמו: ‘הזוהר הקדוש’, הוא הספר העיקרי והמרכזי של תורת הקבלה. הזוהר הקדוש מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, ולתשעת תלמידיו-חבריו, שיחדיו התגבשו ל ‘חבריא קדישא’, החבורה שיחד למדה ואמרה את הכתוב בספר זוהר.

לתורת ישראל, על פי אחת החלוקות היותר מקובלות, יש ארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש, וסוד. לכל אחד מהם יש תתי רבדים, העוסקים בנושאים דומים ושונים, אך אלה ארבעת הרבדים המרכזיים. השם הנפוץ שמאחד את ארבעת הרבדים, על ידי ראשי תיבותיהם, הוא פרד”ס. רובד הסוד, הנחשב בעיני רבים לעליון ולקדוש ביותר, הוא למעשה תורת הקבלה.

הרחבה:

ספר הזוהר, הידוע גם בשמו: ‘הזוהר הקדוש’, הוא הספר העיקרי והמרכזי של תורת הקבלה. לתורת ישראל, על פי אחת החלוקות היותר מקובלות, יש ארבעה רבדים – פשט, רמז, דרש, וסוד. לכל אחד מהם יש תתי רבדים, העוסקים בנושאים דומים ושונים, אך אלה ארבעת הרבדים המרכזיים. השם הנפוץ שמאחד את ארבעת הרבדים, על ידי ראשי תיבותיהם, הוא פרד”ס. רובד הסוד, הנחשב בעיני רבים לעליון ולקדוש ביותר, הוא למעשה תורת הקבלה.

תורת הקבלה זכתה לשם זה מכיוון שמדובר בדברי וסתרי תורה שהיו מוסתרים מהמון העם במשך שנים רבות, ועברו בקבלה, בירושה, בחדרי חדרים, מרב לתלמידו. תורת הקבלה, העוסקת, בין היתר, בקב”ה, בדרכי הנהגתו את העולם, בשכינה הקדושה, בכנסת ישראל – שהיא הנשמה הכללית של עם ישראל, בעשרת הספירות, ובדברי תורה ורזי תורה רבים, היא מאוד פנימית, עמוקה ויסודית, ולכן נשמרה בסוד במשך המון שנים.

אגב, גם כיום, חלקים רבים מתורת הקבלה נשארו גלויים רק לחכמים אשר הקדישו ועודם מקדישים את עיקר זמנם וכוחם ללימוד התורה וצפונותיה. עם זאת, חלקים נרחבים מתורת הקבלה בכלל, וכמו כן ספר הזוהר בפרט, גלויים לציבור הרחב, ונלמדים על ידי רבים.

כעת נרחיב לגבי כתיבתו וגילויו של ספר הזוהר. ספר הזוהר, לפי דעתם של רוב חכמינו זכרונם לברכה, מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי, הידוע גם בכינויו רשב”י, היה תנא (חכם מחכמי המשנה), אחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא, ופוסק הלכה חשוב ביותר.

רבים אינם יודעים זאת, אך חז”ל מלמדים אותנו שספר הזוהר הוא למעשה כתיבת שיחותיו של רבי שמעון עם ה ‘חבריא קדישא’, מארמית – החבורה הקדושה, שכונתה גם ‘בעלי הזוהר’. בחבורה זו היו חברים עשרה רבנים צדיקים, ואלו הם: רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי, רבי אבא הסופר, רבי יהודה בן אלעאי, רבי יוסי, רבי יצחק, רבי חזקיה, רבי חייא, רב ייסא ורבי אחא.

וכעת נכתוב מעט על דמותו של רבי שמעון, מחבר ספר הזוהר. רבי שמעון היה אביו של רבי אלעזר, שהיה תנא חשוב וצדיק גדול, ומעבר לכך, היה חותנו של רבי פנחס בן יאיר, שגם היה תנא ידוע, חשוב ומפורסם. חז”ל מלמדים אותנו שרבי שמעון ואלעזר בנו הסתתרו במערה במשך 12 שנה, מכיוון שהרומאים רצו להרוג את רבי שמעון. רבי שמעון ובנו למדו תורה במשך שהותם במערה, בעודם ללא בגדיהם, ומכוסים באדמה וחול בלבד. הם עשו זאת, כך לפי דעות מסוימות בחז”ל, על מנת למנוע את הבלאי הטבעי בבגדיהם. עם זאת, בשעת התפילה, יצאו הם מהאדמה בה הם כוסו, לבשו בגדיהם והתפללו.

בשנים אלה, כך מסופר במדרש, הגיע אליהם אליהו הנביא ולמד עמם תורה. עוד בשנים אלה, כך לפי המסורת, כתב רבי שמעון את ספר הזוהר הקדוש. לאחר שיצא רבי שמעון מהמערה, הוא חי עוד מספר שנים, ולאחריהן נפטר, ונקבר במירון. רבי שמעון נפטר בח”י באייר, ל”ג בעומר, ונקבר במירון. ל”ג בעומר הוא היום ה-33 בספירת העומר, אותה אנו מתחילים יום אחרי ליל הסדר, ומסיימים בשבועות.

לגבי כך שספר הזוהר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי כמעט אין חולק בין חכמי ישראל, אך עם זאת, מקובל על רוב ככל חכמי ישראל שספר הזוהר התגלה לרבים על ידי רבי משה שם-טוב די ליאון. רבי די ליאון היה רב ומקובל שחי בספרד במאה ה-13 (למניינם), שזכה להכרה בעיקר זכות כך שפרסם בעולם את ספר הזוהר.

לגבי השתלשלות הדברים הכתובים בזוהר הקדוש, מתקופתו של רבי שמעון בר יוחאי ועד לרבי משה די ליאון, הדעות חלוקות. יש חכמי ישראל הסוברים כי כבר בדורו של רבי שמעון נכתב רוב ספר הזוהר, והשלמתו התרחשה שנים ספורות אחרי מותו, על ידי תלמידיו הנאמנים, חברי החבריא קדישא.

לעומת זאת, ישנן דעות בין חכמי ישראל הסוברות כי הדברים הכתובים בזוהר אכן נאמרו על ידי רבי שמעון ותלמידיו, אך לא הועלו על הכתב, אלא עברו מדור לדור, מרב לתלמידו. בהקשר זה מעניין לדעת שיש בין חכמי ישראל הסוברים שהדברים הכתובים בזוהר אכן נאמרו על ידי רבי שמעון ותלמידיו, אך לא נכתבו, ולא הועברו מדור לדור, אלא נתגלו בגילוי אלוהי לרבי די ליאון, שהעלה אותם לראשונה על הכתב.

כעת לאחר שהרחבנו לגבי כתיבת ספר הזוהר, וגילויו לרבים, נדבר על מבנה הספר וחלוקתו. רובו ככולו של ספר הזוהר מחולק לפי פרשות השבוע. התורה שבכתב מחולקת לחמישה חומשי תורה – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. כל אחד מהחומשים מחולק לפרשות, שאותן אנו קוראים בשבתות בבתי הכנסת. דברי הזוהר, מחולקים לפי סדר הפרשות של חמשת חומשי התורה – בראשית, נח, לך לך, וירא, חיי שרה, תולדות, וכן על זה הדרך.

מעבר לכך, ישנו חלק נוסף של הזוהר, הנקרא ‘רעיא מהימנא’. בחלק זה, השונה בדברים מסוימים משאר חלקי הזוהר, יש בעיקר דרשות העוסקות במצוות התורה. בספירה המקובלת בתורת ישראל ישנן 613 מצוות מדאורייתא, כלומר מהתורה שבכתב. מצוות אלה הן הבסיס לכל עולם ההלכה האדיר, שצמח כענפים, על בסיס הגזע, שהוא כאמור 613 המצוות, או בגימטריא: ‘תרי”ג (613) המצוות’.

אגב, עוד בקשר ל ‘רעיא מהימנא’, כדאי גם לדעת שזהו הכינוי לו זכה משה רבינו עליו השלום. בכינוי זה משתמשים בעיקר באחד מרבדי הפרד”ס, המחלקים את התורה לארבעה רבדים, שנקרא ‘סוד’. התרגום המילולי לכינוי זה, המגיע מהשפה הארמית, הוא ‘רועה נאמן’. משה רבינו, שהיה גדול הנביאים של עם ישראל, והמנהיג הגדול והדגול ביותר שלו, זכה לו מכמה סיבות, וביניהן מכיוון שאכן בחלק משנותיו עסק משה רבינו ברעיית צאן, וגם מכיוון שהיה מנהיגם של ישראל, ואחד מהתפקידים של רועה הוא להנהיג.

בתוך כל זאת, בספר הזוהר, יש חלקים מיוחדים שכדאי להכירם. חלקים אלה, המשולבים בתוך החלוקה לפרשיות התורה שעליה דיברנו קודם, נקראים ‘אידרות’. פירושה של המילה ‘אידרא’ בארמית הוא מושב, כינוס, אסיפה.

הדבר שמייחד את האידרות, בתוך כל כתבי הזוהר הקדושים, הוא שהם נאמרו על ידי כל החבריא קדישא, ובזמנים בהם כל החברים ישבו יחד במקום מסוים אחד. חלק ניכר משאר כתבי הזוהר הקדוש נאמר במפגש של מספר חברים מצומצם יותר, נניח שלושה ארבעה, וגם במקומות מזדמנים כמו הליכה בדרך, סעודה, וכיוצא בזה.

גם בתוך האידרות ישנה חלוקה, ולמעשה ישנן 3 אידרות – ‘אידרא רבא’, ‘אידרא זוטרא’, ו ‘אידרא דבי משכנא’. האידרא רבה, שפירוש שמה הוא האסיפה הגדולה, מופיעה בחלק ‘פרשת נשא’ בזוהר, שהיא הפרשה השנייה בספר במדבר. עיקר תוכנה של האידרא רבא הוא עמוק מאוד, ומעטים האנשים שמבינים אותו ברבדים העמוקים שלו, אך באופן כללי נאמר שהוא עוסק ב ‘פרצופים’, שהם גילויים אלוהיים בדמות רוחנית ומופשטת הנמשלת לפני אדם, וכל זאת על פי הפסוק המופיע ביחזקאל, פרק א’, פסוק כ”ו: “על הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה”.

באידרא רבא, כל אחד מעשרת ה ‘חבריא קדישא’ מתקן (כלומר מעלה אותו ומביא אותו לשורשו, למקומו השלם והראוי) את אחד מהאיברים של ה ‘פרצוף’, אותו גילוי אלוהי מופשט עליו דיברנו בפסקה הקודמת. בסוף דבריהם של החברים, רבי שמעון בר יוחאי מתקן את ‘תיקוני הזקן’ היוצאים מה ‘פרצוף’, ולאחר מכן סוגר את הלימוד שעסקו בו החברים, ומתחיל להרחיב על העניין בעצמו.

בין יתר דבריו של רבי שמעון, הוא מגלה סודות שעליהם דברו החברים עד כה רק בראשי פרקים. בסיום הלימוד המשותף, בסיום האידרא, שלושה מהחברים בחבריא קדישא נפטרים. הסיבה לפטירתם הייתה משום שהם נחשפו בלימוד הנזכר לעיל לסודות גבוהים ועליונים ביותר, ולא הייתה להם את ההכנה הנפשית והרוחנית למען כך.

לאחר שהרחבנו לגבי ה ‘אידרא רבא’, נכתוב מעט על ה ‘אידרא זוטא’. הפירוש המילולי של שם זה הוא האסיפה הקטנה, ובחלק זה, המופיע בחלק ‘פרשת האזינו’ של הזוהר הקדוש, שהיא הפרשה האחת לפני אחרונה בספר דברים בפרט ובחמשת חומשי התורה בכלל, מתוארת הפגישה האחרונה של החבריא קדישא. מפגש זה למעשה היה הכנה לפטירתו הצפויה של רבי שמעון. במפגש חברים זה אומר רבי שמעון לחברי החבריא קדישא שהפעם, בניגוד לפעמים קודמות, רק הוא ילמד ויגיד דברי תורה. הסיבה שהוא נותן לכך היא שזה יום הפטירה שלו, ולכן ראוי שרק הוא ידבר, ויעביר להם כמה שיותר מידע.

במהלך ה ‘אידרא זוטא’, הפגישה האחרונה של רבי שמעון עם חבריו-תלמידיו, הוא חשף בפניהם סודות תורה עמוקים ונפלאים, סודות נסתרים שלא חשף בפניהם עד אותו היום. לאחר שרבי שמעון סיים לגלות לחבריא קדישא את הסודות הללו, ולומר להם את כל מה שרצה, נפח רבי שמעון את נשמתו ועבר לעולם שכולו טוב. ההתוועדות הזו של רבי שמעון עם ה ‘חבריא קדישא’, שכאמור הייתה ביום פטירתו, הייתה כידוע בל”ג בעומר.

מיום פטירתו, נוהג עם ישראל בל”ג בעומר להדליק מדורות, ולשמוח בהילולא של רבי שמעון. יום פטירתם של צדיקים בעם ישראל הוא יום שגם יש בו שמחה גדולה, מכמה וכמה סיבות. אג, המנהג להדליק מדורות בל”ג בעומר נובע מכמה סיבות שקשורות לרבי שמעון, ואחת מהן היא שבשעת פטירתו הקיפה אש שירדה מהשמיים את מיטתו.

מעבר לכך, בל”ג בעומר, מדי שנה, מגיעים מאות אלפי אנשים למירון, כדי לשמוח בהילולא של רבי שמעון. תופעה זו, מבחינת היקפה העצום, היא תופעה יחידנית בעולם היהודי בפרט, ובעולם בכלל.

כעת נרחיב מעט לגבי החלק השלישי של האדרות, ה ‘אידרא דבי משכנא’. אידרא זו, שפירוש שמה הוא האסיפה של בית המשכן, מופיעה בחלק הזוהר ‘פרשת תרומה’, שהיא הפרשה השביעית בספר שמות. עיקר תוכנה של אידרא זו הוא דיון ולימוד העוסק בכמה מהסודות העמוקים והנשגבים ביותר של התפילה.

התפילה בתורת ישראל היא עניין גבוה וחשוב מאוד, אשר נכתב עליו המון, ועוד ישברו בעתיד המוני קולמוסים אודותיו. רבים אינם יודעים זאת, אך רבי שמעון ותלמידיו ביססו את דברי התורה שלהם באידרא דבי משכנא על מספר פסוקים העוסקים בבניית המשכן.

המשכן, אותו בנו בני ישראל בעקבות ציוויו של הקב”ה לאחר שיצאו ממצרים והלכו במדבר סיני, היה למעשה אוהל רחב ממדים, שתפקד כמרכז הרוחני של עם ישראל. המשכן היה המרכז הרוחני העיקרי של עם ישראל עד אשר שלמה המלך בנה בירושלים את בית המקדש הראשון.

רוב המשכן היה עשוי מעצים, בדים, קרשים, ומתכות. המשכן היה מחולק לשני חלקים – קודש וקודש הקודשים. בקודש הוצבו מנורת הזהב, שולחן לחם הפנים, ומזבח הקטורת. בקודש הקודשים הונח רק ארון הברית.

מעבר לכל זאת, דבר מעניין נוסף שמופיע בזוהר וכדאי להכירו, הוא ‘היכלות דרשב”י’. בעניין זה ישנו הסבר אודות ההיכלות העליונים, בעולמות הרוחניים, שנקרא ‘היכלות דרשב”י’. בחלק זה, מופיע תיאור העוסק בשבעת היכלות גן עדן, שהצדיקים זוכים להיות בהם, כל אחד לפי כבודו ומעלתו, וכמו כן מתוארים שבעת מדורי הגיהינום, בהם שוהים הרשעים. רשב”י, אגב, זה ראשי תיבות של רבי שמעון ובר יוחאי, וכל פעם כשכותבים את המילה הזו, הכוונה היא לרבי שמעון.

מעבר לאידרות, יש חלק נוסף בזוהר שאותו כדאי וצריך להכיר, והוא ‘תיקוני זוהר’. תיקוני זוהר הוא למעשה חלק נפרד, ואינו מופיע בספר הזוהר המרכזי, המחולק לפי פרשות השבוע, כפי שהזכרנו לעיל. מבחינת תוכנו, תיקוני זוהר הוא למעשה אסופה של שבעים דרשות, שרובן ככולן עוסקות בעניינים הקשורים לתורת הסוד, הבאות לפרש ולבאר ולהעמיק בפסוק הראשון של ספר בראשית, הפותח את התורה שבכתב כולה: “בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ”.

לאחר שהרחבנו לגבי החלקים השונים של הזוהר הקדוש, ולגבי תוכנם העליון והקדוש, נכתוב כעת מעט על רעיונותיו ושאיפותיו של ספר הזוהר. עיקר עיסוקו של ספר הזוהר הוא בעולמות העליונים, בספירות האלוהיות, ובדרכי הנהגתו של הקב”ה בעולם. לפי חכמי הזוהר, יש עולם רוחני, עליון וקדוש, שמשפיע על המתרחש בעולם העשייה, העולם התחתון.

לפי חכמי הקבלה, המופיעים בזוהר הקדוש, ישנה שאיפה מתמדת לחיבור, ייחוד ואיחוד בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. בין הבורא לשכינה הקדושה. הרבה פעמים הקב”ה מתואר כזכר, וכנסת ישראל, שהיא הנשמה הכללית של עם ישראל, כדמות נקבה. וכשיש איחוד בין שני אלה, העולם מתקדם, משתפר, ומתקרב למטרתו, שלימותו, ותיקונו.

בגלל כל זאת, כאשר יש חלילה פירוד בין הנזכרים לעיל, זהו לפי חכמי הקבלה המקור והשורש לכל רע, ולכן צריך להיזהר בגרימת הפירוד הנזכר לעיל כך במאוד מאוד. מסיבה זו, בין היתר, ישנה חשיבות גבוהה בעשיית מצוות, שמקרבת בין הקב”ה וישראל, וישנה חשיבות גבוהה בהימנעות מעשיית עבירות, שמרחיקה את הקב”ה מישראל, ובונה ביניהם מסכים ומחיצות. המחיצות הללו מונעות משפע האור להגיע מהקב”ה לישראל, ומתוך כך לעולם כולו, ולכן יש בכך צער רב ופספוס גדול.

לאחר שהרחבנו על רעיונותיו הקדושים של ספר הזוהר, כעת נדבר על הפירושים שנכתבו לו. כפי שאמרנו לעיל, ספר הזוהר הוא ספר עמוק ביותר, הכולל בתוכו סודות נפלאים ועליונים. מסיבה זו, ביו היתר, נכתבו עליו פירושים רבים. רבים מחכמי ישראל ראו חשיבות עליונה בכך שאנשים רבים מעם ישראל ילמדו את ספר הזוהר, ולכן הוציאו פירושים על ספר הזוהר לאור העולם. יתרה מכך, חכמינו זכרונם לברכה, במספר מקומות, מדברים על כך שללימוד בתורת הסוד יש כוח גדול בהחשת הגאולה וזירוז ביאת המשיח, וגם מסיבה זו יש לו חשיבות גדולה ומיוחדת.

לספר הזוהר, על חלקיו השונים, נכתבו פירושים רבים, אך כעת נזכיר רק כמה מהם. הפרשן הראשון שעסק בביאור ופירוש מאמרים מהזוהר הקדוש, לפי הידוע לנו היום, הוא הרב מנחם רקאנטי, שהיה רב ופוסק שחי במאה ה-13 באיטליה. בדורו של הרב רקאנטי, ובדורות הסמוכים אליו, פרשני הזוהר הקדוש בעיקר פרשו את הספר הזוהר על ידי כך שהכניסו הם מאמרים ודרשות בודדות מספר הזוהר לתוך ספריהם, וביארו אותם שם, אך לא פרשו אותם באופן עצמאי, ככתבי קודש העומדים בפני עצמם.

עם זאת, אחד הרבנים הראשונים שעשה זאת, ופירש את כתבי הזוהר ככתבי קודש העומדים בפני עצמם, היה רבי דוד בן רבי יהודה החסיד, שהיה נכדו של הרמב”ן, רבינו משה בן נחמן. רב חשוב נוסף שעשה דבר דומה היה רבי שמעון בן לביא, יליד ספרד שחי בטריפולי, שכתב ביאור על הזוהר, הנושא את השם ‘כתם פז’. מעבר לכך, גם זכה רבי שמעון בן לביא לחבר את השיר המוכר ביותר שנכתב על רבי שמעון: “בר יוחאי נמשחת אשריך”. שיר זה פשט בכל עדות ישראל, והוא מושר ומנוגן עד עצם היום הזה בהזדמנויות רבות על ידי אנשים רבים.

בדורות הבאים, שבאו אחרי הרבנים שאותם הזכרנו כעת, לימוד הזוהר התפשט והתרחב, ואחד העניינים הקשורים לכך הוא שרבנים מוכרים ביותר השקיעו בו רבות וכתבו לו פירושים עמוקים ונרחבים. אחד מאותם רבנים היה הרמ”ק, רבי משה קורדובירו, מקובל גדול שחי ופעל בצפת, אשר היה מבחינה מסוימת רבו של האר”י הקדוש בקבלה.

הרמ”ק, זאת צריך לדעת, כתב פירוש נרחב לספר הזוהר, אשר הקיף את תוכנו בצורה מאוד משמעותית. אגב, רבים אינם יודעים זאת, אך גם המהרח”ו, רבי חיים ויטאל, תלמידו הבולט של האר”י, שהיה מופקד על כתיבת ספריו, כתב פירוש לזוהר. עם זאת, כתיבה זו קדמה להיכרותו עם האר”י, ומשום כך, לימים, החליט לגנוז אותה. אחרי שהכיר את האר”י דעתו ומחשבתו של רבי חיים ויטאל לגבי המון דברים בתורת הסוד השתנתה, ולכן החליט לגנוז את כתביו המוקדמים.

רב מאוד מוכר וידוע נוסף שכתב פירוש על ספר הזוהר הוא הרמ”א, רבי משה איסרליש. הרמ”א נחשב לאחד מגדולי הפוסקים עבור עדות אשכנז, שלמעשה משתמשים כספר הפסיקה העיקרי עבורם בשולחן ערוך, אותו כתב מרן הרב יוסף קארו, שעליו הוסיף הרמ”א הגהות, הנהגות, ומנהגים לבני אשכנז.

לסיום המאמר נאמר שאחד מחכמי ישראל שעסקו ברצינות בתורת הקבלה בכלל, ובספר בזוהר בפרט, הוא רבי יצחק בן שלמה לוריא, הידוע יותר בכינויו: ‘האר”י הקדוש’ (האר”י – האלוקי רבי יצחק). האר”י הקדוש היה רב חשוב ומפורסם שחי ופעל בצפת במאה ה-16 (למניינם).

האר”י היה מקובל נדיר ואדיר, שלא היו רבים לעם ישראל כמותו, ומרוב שחידש חידושים רבים בתורת הקבלה, נוסדה על שמו שיטה חדשה ורחבת היקף בתורה זו, שזכתה לשם: “קבלת האר”י”. האר”י הקדוש נפטר בצפת, בגיל צעיר במיוחד – 38, אך למרות זאת הספיק רבות בחייו, והגיע להשגות רוחניות עליונות ביותר.