פרוזבול

מאת אבנר שאקי

תקציר:

פרוזבול הוא פתרון הלכתי, אותו יזם הלל הזקן, תנא חשוב וראש ‘בית הלל‘, קצת לפני חורבן בית המקדש השני. פתרון זה נועד לאפשר את קיומו של שוק ההלוואות, הנצרך לכל חברה חפצת שגשוג, השמה את ערכי הסיוע ההדדיים כערכים משמעותיים בעיניה.

פרוזבול נועד למנוע את הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מעניין שמיטת הכספים. שמיטת הכספים היא מושג תורני, המדבר על ציווי ה‘ למחיקת חובות בכל שנת שמיטה. שנת שמיטה היא השנה השביעית המגיעה אחרי כל שש שנים, הנספרות על פי סדר קדום במסורת ישראל, וכשהיא מגיעה – כל החובות שהיו בין אנשים נמחקים ומתבטלים.

הרחבה:

פרוזבול הוא פתרון הלכתי, אותו יזם הלל הזקן, תנא חשוב וראש ‘בית הלל‘, קצת לפני חורבן בית המקדש השני. פתרון זה נועד לאפשר את קיומו של שוק ההלוואות, הנצרך לכל חברה חפצת שגשוג, השמה את ערכי הסיוע ההדדיים כערכים משמעותיים בעיניה. לגבי מקור המילה ‘פרוזבול‘, יש הסוברים שמקור המילה הוא השפה היוונית, ולצד זאת, הגמרא טוענת שמקור השם הוא מהמילים: ‘פרוס–בולי–ובוטי‘, כלומר – תקנה לעשירים ועניים. בנוסף לכך, הרשב“ם כותב שפירוש המילה ‘פרוזבול‘ הוא – שהעשירים יתנו ברווח.

אם כן, למעשה, פרוזבול נועד למנוע את הבעיות שעלולות להיווצר כתוצאה מעניין שמיטת הכספים. שמיטת הכספים היא מושג תורני, המדבר על ציווי ה‘ למחיקת חובות בכל שנת שמיטה. שנת שמיטה היא השנה השביעית המגיעה אחרי כל שש שנים, הנספרות על פי סדר קדום במסורת ישראל, וכשהיא מגיעה – כל החובות שהיו בין אנשים נמחקים ומתבטלים.

את המקור למצוות שמיטת כספים, שכאמור בעקבותיה תוקן הפרוזבול, אנו מוצאים בספר דברים, פרק ט“ו, פסוקים א‘-ב‘: “מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, זה דבר השמיטה – שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה‘”. 

בגלל העניין הנ“ל, עניין מחיקת החובות בסופה של כל שנת שמיטה, אנשים בעם ישראל חששו להלוות לאחרים את כספם. כספם האישי של רוב ככל האנשים הנו דבר יקר ערך בעיניהם, ומשום כך להלוות כסף לאדם אחר זה לא דבר קל, קל וחומר כאשר יש סיכוי גבוה שהכסף לא יוחזר. הכסף הוא כלי משמעותי מאוד בחייו של האדם, ובכוחו לאפשר לאדם מספר רב של דברים, ולכן, בין היתר, ערכו של הכסף בעיני אנשים הוא גבוה במאוד מאוד.

כשאדם מגלה רצון טוב, ומלווה לאיש אחר כסף, הוא מצפה ורוצה שכספו יושב לו. שהחוב יפרע. משום כך, מחיקת החובות המתרחשת בסופה של כל שנת שמיטה, גרמה לאנשים רבים לחשוש מאוד מלהלוות את כספם, ולא לעשות זאת בפועל. משום כך, בין היתר, הזהיר הקב“ה בתורה את האנשים שלא לחשוש להלוות את כספם, למרות שמיטת הכספים, ואף הבטיח שמי שבכל זאת ילווה, למרות חששו, יראה ברכה בכספו ורכושו. 

בכל מקרה, וכדי לא להקשות על אנשים, יזם כאמור הלל הזקן, בסוף תקופת בית המקדש השני, את תקנת הפרוזבול. הלל ראה שרבים בוחרים שלא להלוות כספים, ומשום כך נמנע חסד הדדי ועזרה לזולת, ולכן תיקן את תקנת הפרוזבול שבמסגרתה החובות לא ימחקו בסופה של שנת השמיטה. פתרונו של הלל היה שהחובות שנצברו בעקבות ההלוואות, יהפכו להיות חובות כלפי בית הדין, וחובות כלפי בית הדין – שנת שמיטה לא מוחקת, ולכן מותר לגבותם גם אחריה.

בעניין זה, חשוב וכדאי לדעת, שיש מחלוקת האם מצוות שמיטת כספים, בדורו של הלל, בדורנו, ובדורות נוספים, היא מצווה מהתורה או מדרבנן. מחלוקת זה עמוקה ומסועפת, ואין כאן המקום להיכנס לכל פרטיה, אך רק נאמר שיש אומרים שתקנת הפרוזבול יכולה לחול רק כאשר יש הנחה שבזמן מסוים מצוות שמיטת כספים היא מדרבנן, אך אם תהיה מדאורייתא בזמן מסוים – תקנת הפרוזבול לא תוכל לחול. בעניין זה, עוד כדאי לדעת שבמהלך הדורות תקפו מספר חכמים את תקנת הפרוזבול, מכיוון שהיא לכאורה מבטלת מצווה. אחד מבכירי החכמים שתקפו את תקנת הפרוזבול היה שמואל, אמורא מאוד חשוב בדורו, שאמר: “פרוזבול הוא עלבון לדיינים, אם יהיה לי מספיק כוח – אבטלו (הוא אמר זאת בארמית, והדברים הובאו בתרגום חופשי).

דבר נוסף שיש לדעת לגבי תקנת הפרוזבול הוא שמבחינה הלכתית, בשביל שתקנת הפרוזבול תחול, ללווה חייבת להיות קרקע בבעלותו. הקרקע יכולה להיות קטנה, אך עדיין חייבת להיות ברשותו קרקע. הדברים ארוכים מורכבים, ולא ניכנס אליהם במסגרת מאמר זה, אך בכל זאת נגיד שכביכול בזכות אותה קרקע, השייכת ללווה, יוכל בית הדין לגבות את החוב. מעבר לכך, כדאי וחשוב לדעת, שגם אם אין ללווה קרקע, אפשר להעניק לו קרקע, גם אם זה רק בדיבור, ללא חתימה וכו‘.

לאחר שדיברנו על הקשר בין הקרקעות לגביית החוב, נדבר מעט על נוסח הפרוזבול ודברים נוספים שקשורים לתקנת הפרוזבול. הפרוזבול, למעשה, הוא מסמך משפטי לכל דבר ועניין, שעליו כתוב “מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני, הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי – שאגבנו כל זמן שארצה“. את המילים הללו, המופיעות במסכת שביעית, פרק י‘, משנה ד‘, אפשר לומר גם בעל פה, ואין חובה לכתוב אותם. את המסמך הנ“ל אשר תיארנו כעת לעיל יש להביא לבית הדין, ומי שלא יכול להגיע לבית הדין – יכול להיעזר בעדים שיביאו את המסמך בשמו לבית הדין.

דבר נוסף שקשור לפרוזבול ואותו כדאי לדעת הוא זמן השגת הפרוזבול לבית הדין. גם בנושא זה, כמו בנושאים רבים בתורת ישראל, יש מחלוקת בין חכמים. מספר פוסקים סוברים שאת הפרוזבול כותבים ומגישים לבית הדין בערב ראש השנה שפותחת את שנת השמיטה, ומספר פוסקים טוענים שיש לעשות זאת בערב ראש השנה שמגיעה אחרי שנת השמיטה. מרן הרב יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך, שפסיקותיו התקבלו בקהילות רבות בעם ישראל, ובמיוחד בארץ ישראל, פוסק שאת תקנת הפרוזבול כותבים ומגישים במוצאי השביעית, מוצאי שנת השמיטה, בערב ראש השנה שמתחילה מיד בתום שנת השמיטה.

לגבי ההלוואות שלגביהן תקנת הפרוזבול חלה, כדאי וחשוב לדעת שתקנת הפרוזבול חלה רק על הלוואות שנתנו לפני כתיבתו, ולא על הלוואות שנתנו אחריו. כך, בדרך זו, עושים סדר בתקנת הפרוזבול, והדברים הרבה יותר ברורים.

לגבי המצב כיום, בעניין שמיטת כספים והחזרת חובות גם לאחר שנת השמיטה, כדאי לדעת שיש בבנקים ובמקומות נוספים, גם בישראל וגם ברחבי העולם, שטרי פרוזבול. לכן, מסיבה זו, כיום לא חוששים למחיקת חובות, והם אכן לא נמחקים.

לסיום, נאמר בקצרה משהו על קיומה של תקנת הפרוזבול בחוץ לארץ. יש הנוהגים שלא לכתוב פרוזבול בחוץ לארץ, בגלל כמה סיבות. שתי סיבות שנציין אותן כעת הן: א. בתי הדין בחו“ל לא רשאים להפקיע מאנשים את הנכסים והכסף שלהם, ב. אין לאנשים מעם ישראל בעלות אמיתית ומוחלטת על  קרקעות בחוץ לארץ. המקום היחיד שאנשים מעם ישראל יכולים להשתקע בו באמת זה ארץ ישראל.

לדעת החכמים שסוברים שאין לכתוב פרוזבול בחוץ לארץ, אכן לא קיימת מצוות שמיטת כספים בחוץ לארץ, ולכן ממילא תקנת הפרוזבול לא נצרכת שם. עם זאת יש החולקים על כך, והם טוענים שאפשר ואף צריך לכתוב גם בחוץ לארץ תקנת פרוזבול. לטענתם של חכמים אלה, מצוות שמיטת כספים נוהגת גם בחוץ לארץ, כמובן במקרים יש ללווה קרקע – כמו שציינו לעיל, ולכן, מסיבה זו, יש מקום לתקנת הפרוזבול, שבעצם קיומה מאפשרות שוק הלוואות חופשי, יעיל, ובריא.