ראש השנה

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ראש השנה הוא חג נשגב עד מאוד בתורת ישראל, בגלל כמה סיבות חשובות וטובות, אשר אחת מהן היא שביום זה עם ישראל למעשה ממליך את ה‘ בעולם. כידוע, הקב“ה הוא מלך העולם, ודבר לא יכול לשנות זאת, אך יחד עם זאת ישנה חשיבות גדולה להמלכת ה‘ בעולם על ידי עם ישראל, ובמילים אחרות – לקבל את מלכותו של ה‘ בעולם ולהצהיר עליה.

מעבר לכך, ראש השנה, הנחגג מדי שנה ב א‘ ו ב‘ בתשרי, הוא יום בו הקב“ה דן את כל הנבראים, ובנוסף לכך ראש השנה למעשה מציין את תחילת השנה החדשה למניין שנות העולם על פי מסורת ישראל. בנוסף לכל זאת, ראש השנה הוא יום קדוש ביותר בלוח השנה היהודי, בין היתר מכיוון שביום זה נברא העולם.

הרחבה:

ראש השנה הוא חג נשגב עד מאוד בתורת ישראל, בגלל כמה סיבות חשובות וטובות, אשר אחת מהן היא שביום זה עם ישראל למעשה ממליך את ה‘ בעולם. כידוע, הקב“ה הוא מלך העולם, ודבר לא יכול לשנות זאת, אך יחד עם זאת ישנה חשיבות גדולה להמלכת ה‘ בעולם על ידי עם ישראל, ובמילים אחרות – לקבל את מלכותו של ה‘ בעולם, ולהצהיר עליה, וכל זאת למרות שהיא תתקיים בכל מקרה.

מעבר לכך, ראש השנה, הנחגג מדי שנה ב א‘ ו ב‘ בתשרי, הוא יום בו הקב“ה דן את כל הנבראים, ובנוסף לכך ראש השנה למעשה מציין את תחילת השנה החדשה למניין שנות העולם על פי מסורת ישראל. בנוסף לכל זאת, ראש השנה הוא יום קדוש ביותר בלוח השנה היהודי, בין היתר מכיוון שביום זה נברא העולם.

חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שבכ“ה באלול החלה בריאת העולם, אשר נברא כידוע בשישה ימים, וביום השישי – הרי הוא א‘ בתשרי – נברא האדם, ולכן זה היום בו לפי תורת ישראל למעשה נברא העולם. האדם הוא הבריאה העליונה ביותר, ולכן, בגלל שנברא ביום השישי, החל כאמור בא‘ תשרי, אנו מציינים את יום בריאת העולם ביום זה. אם כן, ומשום כך, מניין השנים על פי תורת ישראל הולך לפי ראש השנה, ולכן שנה חדשה על פי תורת ישראל מתחילה בראש השנה.

כפי שאמרנו לעיל, ראש השנה הוא חג חשוב עד מאוד, ומעבר לכך – משופע הוא במצוות ומנהגים, אשר עליהם נרחיב בהמשך. בנוסף לזאת, כפי שאמרנו לעיל חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שבראש השנה כל העולם כולו עומד למשפט לפני ה‘ יתברך, וביום זה נקבעים דברים משמעותיים ביותר לגבי העולם בכללותו ולגבי כל אחד מפרטיו. לכן, בין היתר, נעשית הכנה משמעותית לפני ראש השנה ולפני יום הכיפורים שבא בעקבותיו, במשך כל החודש שקודם להם – חודש אלול.

אחד הדברים החשובים ביותר המתרחשים בתקופת ההכנה לראש השנה ויום הכיפורים הוא ‘חשבון נפש‘, ולכן נרחיב עליו בקצרה כעת. חשבון נפש, למעשה, הוא התבוננות עמוקה פנימה, התבוננות שקטה, לתוך תוכנו, שכל אחד מאיתנו נדרש לעשותה. גדולי ישראל בכל הדורות, ואף יהודים פשוטים, מעידים שחשבון הנפש שהם ערכו, בתקופות שונות בחייהם, גרם להם לזכות לדברים נפלאים ועליונים, שלא הצליחו להשיגם באף דרך אחרת.

חשוב לזכור ולדעת, שמטרת חשבון הנפש היא זיהוי הנקודות והמקומות בהם אנו טובים וחזקים – כדי שנדע לשמר ולחזק אותם, ומאידך – זיהוי המקומות בהם איננו עושים כלל את הנדרש מאיתנו, או שאיננו עושים מספיק. לאחר שמזהים את הדברים הללו, ומבינים את חשיבותם הרבה, עלינו לחשוב על דרכי הפעולה בהם ננקוט כדי לשפרם, ולהתחיל לעשות זאת בפועל. חשבון נפש מתאים במיוחד לחודש אלול, בו אנו נדרשים לשוב בתשובה אל ה‘, ואכן יש בו סגולה מיוחדת שמאפשרת לכל אחד ואחת מישראל לעשות כן.

מעבר לכך, ועוד בקשר לכך, דבר נוסף שעליו כדאי לדבר בהקשר של ההכנה הנדרשת לימים הנוראים (הימים שמתחילים בראש השנה ומסתיימים ביום כיפור), הוא עניין תיקון המידות, שהוא למעשה ההמשך הישיר של חשבון הנפש. לאחר שחשבון הנפש נערך, ועלו בו דברים מסוימים, זהו בדיוק הזמן לתיקון המידות.

תיקון המידות היא עבודה שאדם עושה בינו לבין עצמו כאשר הוא מזהה תכונה שקיימת בו, ו/או התנהגות שהוא מבצע, והן לא טובות ולא מועילות בעיניו. לאחר מכן עליו לחשוב כיצד לשנותן, ולעשות זאת בפועל. תיקון המידות היא עבודה שלא נגמרת לעולם, אך היא משתנה ומתעלה – ככל שהאדם מתעלה ומשפר את מידותיו ומעשיו, כך העבודה שלו תהיה עדינה יותר, ותתמקד בדברים גבוהים ועליונים יותר.

בעניין זה כדאי וחשוב לדעת שאנו רואים במקומות ומקורות רבים במורשת ישראל, וכן בחיינו אנו, שכל אדם יכול להשתנות לטובה. אין זה משנה לאילו תהומות אדם הגיע חלילה, עליו להאמין ולדעת שתמיד יש לו אפשרות להיחלץ מהם, אפילו אם חלילה עשה את הדברים הגרועים ביותר. הדברים היחידים שאדם חייב שיהיה לו בשביל המטרה הגדולה הזו של תיקון המידות הוא רצון עז לעשות זאת, אמונה בעצמו שהוא מסוגל לכך, וכמובן סיעתא דשמיא.

כעת, לאחר שדיברנו על חלק מההכנות הנדרשות לראש השנה, וכמובן ליום הכיפורים שכידוע מגיע בעקבותיו, נדבר על דברים נוספים שקשורים לראש השנה עצמו. אחד מהדברים הכי חשובים בראש השנה, ולכן הוא גם אחד הדברים שהכי מזוהים עם ראש השנה, הוא התקיעה בשופר.

בתורה שבכתב, בפסוקים בהם ראש השנה נזכר, נקרא הוא: ‘זיכרון תרועה‘ ו ‘יום תרועה‘. בשנים מאוחרות יותר תבעו חז“ל את השם ‘ראש השנה‘, אך שם זה איננו מופיע בתורה שבכתב. לצד זאת, כדאי וחשוב לדעת, שראש השנה נקרא גם ‘יום הזיכרון‘, בין היתר בנוסחי התפילות המקובלים.

אם כן, רואים אנו שכבר בתורה שבכתב הופיע הציווי הקשור לתרועה לגבי ראש השנה, שכאמור נחגג בא‘ בתשרי, ככתוב בספר ויקרא, פרק כ“ג, פס‘ כ“ג–כ“ה: “דבר אל בני ישראל לאמור בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זיכרון תרועה מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אישה לה‘”.

בתוך כך, לגבי עניינן של תקיעות השופר, כדאי וחשוב לדעת שיש כמה סיבות לקיומה של מצווה זו. את תקיעות השופר, כמו את כל יתר המצוות, אנו קודם כל מקיימים מכיוון שהקב“ה ציווה אותנו לעשותן.

מעבר לכך, אם אנחנו מצליחים בעזרת חז“ל להבין מספר טעמים למצווה מסוימת, זה מעולה ומשובח, ואף יכול להגביר את החשק שלנו לקיים אותן. בעניין תקיעות השופר, למשל, חז“ל מלמדים אותנו שיש בהן עניין של המלכת ה‘ בעולם. כפי שאמרנו לעיל, בראש השנה עם ישראל ממליך את ה‘ בעולם, וקול השופר, או בדומה לו – קול החצוצרה, הוא קול אשר מקובל להשמיעו בטקסי המלכת מלכים.

מעבר לכך, חז“ל מלמדים אותנו שאנו תוקעים בשופר כדי לזכור את מעמד הר סיני, בו ניתנה התורה לישראל, ובזכות כך התרחש חיבור מופלא ועוצמתי ביותר בין הקב“ה וישראל. בראש השנה, יום הדין, אנו רוצים להזכיר את המעמד הזה, בו שרתה אהבה גדולה בין הקב“ה ועם ישראל, כדי להמתיק את הדינים וכדי לזכות בשנה טובה ומתוקה עד מאוד.

בנוסף להמלכת הקב“ה וזיכרון מעמד הר סיני, בתקיעת השופר אנו גם מזכירים את עקידתו של יצחק אבינו עליו השלום. סיפור עקידת יצחק מוכר לרבים, אז לא נרחיב לגביו כעת, אלא רק נזכירו בקצרה. הקב“ה התגלה לאברהם אבינו וציווה עליו לקחת את יצחק למקום מסוים, שבהמשך הדרך התגלה כהר המוריה – המקום שלימים בו הוקם בית המקדש, לעקוד שם את יצחק, ולשחוט אותו. ניסיון זה היה קשה ביותר עבור אברהם, מכיוון שהוא מאוד אהב את יצחק, ומכיוון שהקב“ה הבטיח לו שיצחק ימשיך את זרעו בעולם.

אברהם אבינו עשה את אשר ציווהו ה‘, הגיע עם יצחק להר המוריה, בנה מזבח, עקד עליו את יצחק, וברגע האחרון לפני ששחט אותו ה‘ נגלה אליו ואמר לו שזה היה רק ניסיון, ושלא יפגע ביצחק. מיד לאחר מכן, ראה אברהם איל נאחז בסבך, ועקד את האיל על המזבח במקומו של יצחק. מכיוון שאנו תוקעים בקרן של איל, תקיעות השופר שלנו מזכירות את עקידת יצחק, ולכן אנו עושים זאת דווקא בראש השנה. עקידת יצחק מעוררת רחמים גדולים עם ישראל, בזכות מסירות הנפש של אברהם אבינו כלפי ה‘, ולכן אנו מזכירים את אותה עקידה מפורסמת ביום הדין.

בנוסף לסיבות אלה, חז“ל מלמדים אותנו שיש בקול השופר כח לעורר אנשים, למקדם על הדברים החשובים והנכונים, ולגרום להם לחזור בתשובה. אם כן, גם מסיבה זו, תוקעים בשופר בראש השנה.

הסיבה האחרונה אותה נציין במאמר זה לגבי תקיעת השופר היא שחז“ל מלמדים אותנו שתקיעות השופר מבלבלות את השטן. כידוע, בימי הדין מנסה השטן לקטרג על עם ישראל, להזכיר את חטאיהם, ולהביא לידי כך שביום הדין יתקבלו החלטות קשות על עם ישראל. לשם כך, כדי שהשטן לא יצליח לקטרג עם על ישראל – אנו תוקעים בשופר, וכך מבלבלים אותו ומשבשים את תוכניותיו הרעות.

לאחר שדיברנו על הסיבות לכך שאנחנו תוקעים בראש השנה בשופר, כעת נדבר על דברים נוספים הקשורים לתקיעות. יש מחלוקת בין חכמים לגבי הצלילים שאמורים להישמע בתקיעות, ולכן אנו תוקעים מספר תקיעות שונות, בכמה אופנים שונים, ומשלבים ביניהם כדי לצאת ידי חובת כל הדעות והשיטות. השיטות בעניין זה הן מגוונות, ולא נאריך בהם כאן, רק נאמר שכיום מקובל לתקוע 101 תקיעות.

עם זאת, כדאי וחשוב לדעת שאם היום השני של ראש השנה יוצא בשבת (היום הראשון של ראש השנה לא יכול לצאת בשבת בגלל הכלל ‘לא אד“ו ראש‘ שלא נאריך כאן אודותיו) אזי לא תוקעים בשופר מחשש טלטול. טלטול הוא עניין הקשור לעניין העירוב שנדרש בשבת, וגם בו לא נאריך במאמר זה. יחד עם זאת, כדאי וחשוב לדעת, שבראש השנה הנחגג בימי חול אסור לתקוע בשופר לשם הנאה וכו‘, אלא רק לצורך קיום המצווה, כשם שאסור לנגן בכל כלי נגינה אחר בחגי ישראל.

לאחר שדיברנו על עניין תקיעות השופר, כעת נדבר על עניינים נוספים הקשורים לראש השנה. במקור אותו הבאנו לעיל לגבי אזכורו של ראש השנה בתורה שבכתב, ניתן לראות שראש השנה היה אמור להיחגג רק במשך יום אחד, אך כיום כידוע הוא נחגג במשך יומיים.

רבים אינם יודעים זאת, אך הסיבה לכך היא מצוות קידוש החודש, שדיניה רבים, אך נרחיב לגביה כעת בקצרה. כיום יש לוח שנה קבוע וידוע מראש לחודשים, לשנים, וכו‘, אבל לא תמיד כך היו הם פני הדברים. בימי קדם היו מקדשים את החודש, כלומר קובעים בזמן מסוים שחודש חדש החל, ושנגמר הקודם, על ידי עדותם של שני עדים שהיו מעידים על כך שראו את הירח גדל.

לאחר שהעדים הגיעו אל בית הדין ומסרו את עדותם, והדיינים קיבלו את עדותם, למעשה הוכרז על תחילת החודש החדש. בית הדין היה בירושלים, ולקח זמן מסוים עד שההודעה על קידוש החודש הגיעה לכל עם ישראל, שהתגורר במקומות שונים בישראל – ואף מחוצה לה.

אמנם במרוצת הדורות התפתחו והשתכללו שיטות העברת ההודעה על קידוש החודש, אך בכל זאת עניין זה לקח זמן מסוים. בעקבות כך, החליטו חכמים שלא לקחת סיכון בעניין זה, ותיקנו שראש השנה ייחגג במשך יומיים – וכך ייחגג באופן ודאי באחד הימים שבהם צריך לחגוג אותו. בעניין זה, אגב, כדאי לדעת שראש השנה הוא החג היחיד שנחגג בישראל במשך יומיים, אך בחוץ לארץ חוגגים עד היום חלק מהחגים במשך יומיים, ולמשל בחו“ל חוגגים פעמיים את יום טוב הראשון של פסח (כלומר – עורכים פעמיים את ליל הסדר).

דבר נוסף הנוגע לראש השנה בו כדאי לעסוק מפאת חשיבותו הוא תפילת המוסף של החג. תפילת מוסף היא התפילה אשר במהלכה תוקעים את רוב תקיעות השופר, ומעבר לכך – זוכה היא לתוכן מאוד חשוב ומעניין המחולק לשלושה חלקים – מלכויות, זיכרונות, ושופרות. בפרק המלכויות קוראים פסוקים הקשורים למלכות ה‘ בעולם, בפרק הזיכרונות קוראים פסוקים הקשורים לזיכרון של דברים חשובים הקשורים לעם ישראל, ובפרק השופרות קוראים פסוקים הקשורים לשופרות.

לפני תפילת מוסף, בשני הימים של ראש השנה, קוראים בתורה. ביום הראשון של ראש השנה קוראים את סיפור לידתו של יצחק ואת מאורעות גירוש הגר וישמעאל מבית אברהם, וביום השני של החג קוראים את תיאור עקידת יצחק, שכמו שאמרנו לעיל – קשורה לראש השנה באופן הדוק.

דבר נוסף הקשור לראש השנה אותו יש לדעת, אשר קשור גם לתפילת ראש השנה – עליה דיברנו כעת, הוא מה שלימדו אותנו חז“ל לגבי המצב הנפשי והמעשי שבו עם ישראל צריך להיות בראש השנה. ההגדרה הקולעת ביותר במסורת ישראל לטובת עניין זה היא: “וגילו ברעדה“. כלומר – מצד אחד גילו, תשמחו, ומצד שני – ברעדה, באימה.

הנה כי כן, דומה כי בעניין זה, כמו בדברים רבים אחרים בחיים, הנקודה החשובה ביותר היא איזון נכון. לגבי מצבו של האדם בראש השנה, מבחינת מחשבה דיבור ומעשה, אומרים לנו חז“ל שמצד אחד זה יום טוב לישראל, שבו צריך לשמוח, לשיר, לאכול אוכל טעים, להרגיש טוב, להאמין שה‘ יחתום אותנו לחיים טובים ולשלום, וכיוצא בזה, ומצד שני ובד בבד צריכים אנו להיות באימה, ביראה, במחשבות על הדין שהקב“ה עושה בעולם, הכולל בתוכו כמובן גם אותנו.

דבר נוסף שאותו כדאי להכיר לגבי ראש השנה הוא הדברים המיוחדים שישנם בסעודות ליל החג. בסעודות ליל ראש השנה, מעבר לאוכל שכל משפחה בוחרת להכין או לקנות עבור עצמה, יש לאכול ‘סימנים‘ המיוחדים לראש השנה. סימנים אלה הם מאכלים אשר שמותיהם מזכירים מילים שאותם אנו אומרים כתפילה ובקשה מה‘. בעניין זה, ניתן להזכיר למשל את המנהג לאכול תפוח בדבש, ואת הברכה המתלווה אליו – שתתחדש עלינו שנה מתוקה כדבש.

עוד בעניין זה יש לציין שאוכלים רוביא (מעין שעועית) ומבקשים שירבו זכויותינו ותלבבנו, אוכלים תמרים ומבקשים שייתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו, אוכלים סלקא (עלים של סלק) ומבקשים שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו, אוכלים כרתי (כרישה) ומבקשים שיכרתו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו, אוכלים קרא (דלעת) ומבקשים שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו, אוכלים ראש של דג  או לחילופין ראש של כבש ומבקשים שנהיה לראש ולא לזנב, ואוכלים רימון ומבקשים שנהיה מלאים מצוות כרימון.

עוד בעניין האוכל אותו אוכלים בראש השנה, נוהגים לשים מעט דבש על החלה לאחר ברכת המוציא – וכך לחלקה לכל הסועדים. מעבר לכך, נהגו בראש השנה שלא לאכול דברים חריפים או חמוצים, אלא מתוקים דווקא, כדי שתהיה לכל עם ישראל שנה טובה ומתוקה. בנוסף, נוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה, מכיוון שאגוז בגימטריא יוצא כמניין ‘חטא‘ (ללא ה – א‘ הלא נשמעת), ובראש השנה אנו לא רוצים להגביר את כוחם של החטאים, אלא להפך – לזכור את המצוות דווקא.

בכל הנוגע לשינה בשעות הבוקר והצהרים בימי ראש השנה, כדאי לדעת שנוהגים שלא לישון בהן, ובמיוחד בשעות שלפני חצות היום. מובא בספרים הקדושים שמי שישן בראש השנה – מזלו ישן כל השנה, ולכן נוהגים לישון בלילה ולא ביום. מעבר לכך, ראש השנה הוא יום חשוב מאוד כפי שאמרנו לעיל, ויש לנצלו לדברים חשובים ביותר, כגון לימוד תורה, עשיית מצוות, שמחה בהמלכת ה‘ בעולם, וכיוצא בדברים אלו.

עניין נוסף הקשור לראש השנה שכדאי להכירו הוא ‘התרת נדרים‘. על פי תורת ישראל ישנה חשיבות גדולה ביותר לדברים שאדם מוציא מפיו, ובתוך כך להתחייבויות שהוא נותן. לכן, מסיבה זו, לפני ראש השנה ולפני יום הכיפורים אומרים טקסט מסוים העוסק בעניין זה, אשר בכוחו ליישב את הדברים באופן הראוי.

לסיום מאמר זה נאמר שבראש השנה נוהגים עם ישראל לברך זה את זה בברכות יפות וכנות, לאחל איחולי שנה טובה ומתוקה, ולהתנהג בכבוד ובדרך ארץ איש עם רעהו. חז“ל אומרים שראש השנה דומה לגרעין שנושא בחובו את כל השנה הקרובה, ולכן ישנה חשיבות גדולה להיות בראש השנה בשמחה, ולא חלילה בעצבות או בכעס, ולהתנהג בו כראוי כדי שאכן תהיה לנו ולכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה.