רבי עקיבא היה תנא (חכם בתקופת כתיבת ועריכת המשנה) שחי בארץ ישראל בתקופת חורבן בית המקדש השני. רבי עקיבא היה פוסק גדול ומוערך, תלמיד חכם עצום, מגדלור מוסרי, מענקי הרוח של עם ישראל בכל הזמנים, והמנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא – שלמעשה ניסה להילחם ברומאים וכשל. רבי עקיבא נחשב לסמל של מסירות נפש עבור לימוד התורה וקיום מצוותיה, ונרצח תוך ייסורים קשים כאחד מעשרת הרוגי מלכות.
רבי עקיבא היה תנא (חכם בתקופת כתיבת ועריכת המשנה) שחי בארץ ישראל בתקופת חורבן בית המקדש השני. רבי עקיבא היה פוסק גדול ומוערך, תלמיד חכם עצום, מגדלור מוסרי, מענקי הרוח של עם ישראל בכל הזמנים, והמנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא – שלמעשה ניסה להילחם ברומאים וכשל. רבי עקיבא נחשב לסמל של מסירות נפש עבור לימוד התורה וקיום מצוותיה, ונרצח תוך ייסורים קשים כאחד מעשרת הרוגי מלכות.
רבי עקיבא נולד בשנת 50 לספירה. לאביו, כך לפי המסורת, קראו יוסף, והוא היה גר, או לכל הפחות צאצא של גרים. רבי עקיבא הגיע ממשפחה מאוד פשוטה, ודלת אמצעים, ולכן, ככל הנראה, עסק בצעירותו ברעיית צאנו של כלבא שבוע, שבאותם ימים היה אחד מעשירי ירושלים. לימים, אותו כלבא שבוע הפך לחותנו, מכיוון שרבי עקיבא נשא את בתו – רחל.
כשהיה רבי עקיבא בן 40, כך מספרים לנו חז”ל, ראתה אותו רחל, בתו של כלבא שבוע, מאוד התלהבה ממנו, חשבה עליו דברים טובים, ורצתה להתחתן איתו. עם זאת, היה לה תנאי. היא אמרה לו שאם ישקיע את עיקר זמנו בלימוד התורה, היא תתחתן איתו. רחל, השכילה לזהות את הפוטנציאל הגלום ברבי עקיבא, ורצתה להביאו לכדי מימוש.
וכך, מספרים לנו חז”ל, כשהיה רבי עקיבא בן 40, החל הוא ללמוד לכתוב ולקרוא עם הילדים הקטנים. לאחר שלמד זאת, החל ללמוד את יסודות התורה, ומשם התקדם עוד ועוד במדרגות התורה, עד שלימים נהיה גדול הדור בדורו.
דבר שחשוב ומעניין לדעת בהקשר זה, של חתונתם של רחל ועקיבא, הוא שכלבא שבוע, שכאמור היה גביר גדול, התנגד מאוד לנישואיהם של רחל ועקיבא. בשל כך, לעקיבא ורחל חיו בעוני מחפיר בתחילת דרכם המשותפת, אך עם זאת – מאוד אהבו זה את זו וזו את זה, ושרדו את התקופה הקשה. חז”ל, באופן קצת יוצא דופן, מרחיבים ומתארים לנו את העניין הזה בדרכים יפות ונוגעות ללב.
לצד זאת, ולצד התיאורים היפים והרומנטיים על עקיבא ורחל, מופיע סיפור יפה במיוחד על רבי עקיבא. חז”ל מספרים לנו שרבי עקיבא בהתחלה לא האמין שדברי התורה יוכלו להיכנס אל לבו בגיל כל כך מאוחר. באחד הימים, הוא היה ליד מקור מים, וראה שם שהמים, בעזרת טיפות קטנות בכל פעם, שוחקות לאט לאט את האבנים שהיו בקרבתם. לאחר שראה זאת רבי עקיבא, הוא אמר שאם טיפות חלשות, מצליחות לחדור לאבנים בעזרת כוח התמדתן, אזי גם התורה תוכל לחדור ולבקוע את לבו, אם ישקיע ויתמיד.
כעת נרחיב מעט לגבי רבותיו ותלמידיו של רבי עקיבא. רבותיו המובהקים היו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה. מרבותיו למד רבי עקיבא המון, ואחד המשפטים המפורסמים המזוהים עם רבי עקיבא הוא: “כל דרחמנא עביד לטב עביד”. פירושן של המילים, מן השפה הארמית, הוא: “כל מה שהקב”ה עושה – הוא עושה לטובה”. בעניין זה, אגב, מובא סיפור עם רבי עקיבא, שבסופו מתברר שאכן כל מה שקורה הוא מה’, וכל מה שה’ עושה זה לטובה, גם כשאנחנו לא מבינים זאת ולא רואים זאת.
עוד בעניין זה, כדאי ואפשר לציין משפט נוסף אותו אמר רבי עקיבא, שלימים נהיה משפט מאוד מפורסם: “ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”. המילים ואהבת לרעך כמוך לקוחות מהתורה, מהפסוק: ואהבת לרעך כמוך, אני ה'”, אך רבי עקיבא הוסיף וקבע שזו לא עוד מצווה מתוך כל המצוות, אלא שהציווי הזה הוא כלל גדול בתורה, כלומר בסיסי וחשוב במיוחד. משפט זה משקף נאמנה את גישתו של רבי עקיבא, שהייתה מאוד חברתית ומוסרית.
לרבי עקיבא היו חמישה תלמידים מובהקים, שעל דבריהם ותורתם מיוסדים הרבה עניינים בתורתנו בכלל, ובמשנה בפרט. תלמידיו היו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אלעזר בן שמוע.
אמנם חמשת הרבנים שהוזכרו לעיל היו תלמידיו הבולטים והמובהקים של רבי עקיבא, אך הם ממש לא היו היחידים. חז”ל מספרים לנו שלרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים, שזו כמות עצומה ואדירה בכל קנה מידה, שמתו במגפה מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. כל התלמידים, מתו באותה המגפה, בין פסח לל”ג בעומר, ויש האומרים עד שבועות.
מחלוקת נוספת בעניין זה, דנה בזהות התלמידים. יש האומרים שאלה היו תלמידים ממש, שלמדו ממנו תורה ולמדו בבית מדרשו, ויש הסוברים שמדובר בחיילים שהשתתפו במרד בר כוכבא. רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא, ואף חשב שבר כוכבא הוא המשיח, ולכן אפשר לזהות את החיילים שלקחו חלק במרד – כתלמידיו של רבי עקיבא.
מן הראוי לומר, שבכל מקרה, ולכל הדעות, לרבי עקיבא היו המון תלמידים. עניין זה נבע, בין היתר, מכך שרבי עקיבא היה גדול ועצום בתורה, ואף עליו נאמר שהיה דורש את התגים הכתובים בספר התורה, ולומד מהם תילי תילים של הלכות. מעבר לכך, במדרש מסופר שמשה רבינו, בשעה שעלה למרום, והקב”ה הראה לו את רבי עקיבא בבית מדרשו, הוא מאוד התפעל ממנו, עד כדי ששאל את הקב”ה: “אדם כזה בעולמך ואתה נותן תורה על ידי?”.
מעבר לכל זאת, אנו יודעים שרבי עקיבא לא היה רק פוסק גדול, אלא גם חכם עצום בתורת הנסתר. מעבר לכך שרבי עקיבא היה רבו של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר ובמובנים רבים אבי תורת הקבלה, כתוב על רבי עקיבא שנכנס לפרד”ס, עם עוד שלושה רבנים, והיה היחיד שיצא ממנו בשלום בלי פגע. הפרד”ס הוא לא פרדס גשמי, שמגדלים בו עצים, אלא ראשי תיבות של – פשט, רמז, דרש וסוד, שהם ארבעת רבדי וחלקי התורה.
לקראת סיום המאמר, נרחיב כעת על אחרית ימיו של רבי עקיבא. בנוסף לרחל, כנראה לאחר שנפטרה, כך מספרים לנו חז”ל, נשא רבי עקיבא לאישה את אשתו של טורנוסרופוס הרשע. אישה זו, הגיעה לרבי עקיבא כדי לפתותו, ולהחטיאו בחטא חמור, אך היא לא הצליחה בכך. לאחר שהכירה אותו, והתוודעה לאופיו האמיתי ולמעלותיו הרבות, החליטה להתגייר, וכאמור נישאה לו.
עוד מספרים לנו חז”ל על רבי עקיבא, שלקראת סוף ימיו היה הוא עשיר גדול. חז”ל מונים כמה וכמה סיבות לכך, אך אחת חשובה שבהן היא שלאחר שנהיה רבי עקיבא אדם צדיק וחשוב, וידוע בכל ישראל, חמיו, כלבא שבוע, אימץ אותו אל חיקו, וכך קיבל רבי עקיבא את כל הונו של כלבא שבוע, שכאמור – היה רב.
לאחר כישלונו של מרד בר כוכבא, ונפילת העיר ביתר בידי הרומאים, גזרו הרומאים על בני ישראל כמה וכמה גזירות, ואחת מהן הייתה שאסור ללמוד וללמד תורה. רבי עקיבא, שהתורה הייתה חלק מאוד משמעותי מחייו, לא הסכים להישמע לגזירה הנוראה הזו, וחרף אזהרות הרומאים – המשיך ללמוד וללמד תורה.
בעקבות זאת, תפסוהו הרומאים, ונתנוהו במאסר. לאחר זמן קצר, החליטו אותם רשעים להוציא אותו להורג משום שביקש להמשיך ולהפיץ את תורת ה’, תורת ישראל, ברבים. הרומאים לא הסתפקו במיתה מהירה, אלא הוציאו את רבי עקיבא להורג בעינויים, וסקרו את בשרו במסרקות של ברזל. רבי עקיבא, גם ברגעיו האחרונים, כך מספרים לנו חז”ל, האמין בה’, והיה מוכן למות למען קידוש שמו.
ברגעיו האחרונים, כך מספרים חז”ל, קרא רבי עקיבא את הפסוק המפורסם: “שמע ישראל ה’ אלוהינו ה’ אחד”, וכאשר הגיע למילה ‘אחד’, יצאה נשמתו יצאה נשמתו. בעקבות כך, נמנה רבי עקיבא עם עשרת הרוגי מלכות. רבי עקיבא נקבר בטבריה, ושם הוא קבור עד היום. לימים, נקבר בסמוך אליו הרמח”ל, רבי משה חיים לוצאטו, שגם היה אחד מצדיקי וענקי המחשבה והרוח של עם ישראל בכל הדורות.
