רבי שמעון בר יוחאי, הידוע גם בכינויו רשב”י, היה תנא (חכם מחכמי המשנה), אחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא, פוסק ואיש הלכה חשוב ביותר, ואולי מעבר לכל זאת – מחבר ספר הזוהר. רבי שמעון נפטר בל”ג בעומר, ונקבר במירון. כיום, בל”ג בעומר נוהגים ישראל בכל מקום שהם להדליק מדורות, ולשמוח בהילולא של רבי שמעון.
רבי שמעון בר יוחאי, הידוע גם בכינויו רשב”י, היה תנא (חכם מחכמי המשנה), אחד מתלמידיו המובהקים של רבי עקיבא, פוסק ואיש הלכה חשוב ביותר, ואולי מעבר לכל זאת – מחבר ספר הזוהר, שלדעת רבים וטובים נחשב לספר החשוב ביותר בעולם הקבלה היהודי.
רבי שמעון היה אביו של רבי אלעזר, שהיה תנא חשוב וצדיק גדול, ומעבר לכך, היה חותנו של רבי פנחס בן יאיר, שגם היה תנא ידוע, חשוב ומפורסם. כאמור לעיל, רבי שמעון היה תלמידו של רבי עקיבא, שהיה כידוע מגדולי התנאים (יש הטוענים הגדול והחשוב מכולם), ודבר מעניין וחשוב לדעת בהקשר זה, הוא שרבי שמעון המשיך ללמוד מרבי עקיבא את תורתו, גם כשרבי עקיבא היה במאסר הכלא הרומאי. רבי עקיבא נאסר בעוון לימוד תורה, ולבסוף הוצא להורג במיתה אכזרית. בגלל כל זאת, נמנה רבי עקיבא בין ‘עשרת הרוגי מלכות’.
כאמור, בימיו של רבי שמעון, שלטו בארץ ישראל הרומאים, וגם לו, כמו לרבו רבי עקיבא, היו כמה וכמה עניינים איתם. בעקבות התנגדותו לשלטון הרומאי, ששלט בארץ לאחר דיכוי מרד בר כוכבא והריגתם של בר כוכבא ורבי עקיבא, רבי שמעון דיבר בפני חבריו כנגד השלטון הרומאי. יהודה בן גרים, אחד מבני דורו, שמע את הדברים, ואמר אותם לנציגי השלטון הרומאי. בעקבות כך, חיילי צבא רומי החלו לחפשו על מנת ללוכדו. כששמע זאת רבי שמעון הוא ברח, יחד עם אלעזר בנו, למערה נסתרת בגליל.
במערה זו, כך מספרים לנו חז”ל, חיו רבי שמעון ובנו אלעזר במשך 12 שנה. כדי שיצליחו לחיות רק בסביבת המערה, ולא להסתובב ברחבי ארץ ישראל ובכך להסתכן בלכידתם על ידי הרומאים, הקב”ה עשה עבורם נס ובסמוך למערתם גדל עץ חרובים, ונבראה אמת מים, מהם רבי שמעון ואלעזר בנו אכלו ושתו.
עוד מספרים לנו חז”ל בעניין זה, שרבי שמעון ואלעזר בנו למדו תורה במשך כל שהותם במערה, בעודם ללא בגדיהם, ורק מכוסים באדמה וחול. בשעת התפילה, יצאו הם מהאדמה בה הם כוסו, לבשו בגדיהם והתפללו. בשנים אלה, כך מסופר במדרש, הגיע אליהם אליהו הנביא ולמד עמם תורה. עוד בשנים אלה, כך לפי המסורת, כתב רבי שמעון את ספר הזוהר הקדוש.
בתוך כך, מיד לאחר שקיסר רומי שבימיו חיפש צבאו את רבי שמעון על מנת להורגו נפטר, בשרו לרבי שמעון על כך שהקיסר נפטר, וממילא שבטלה גזרתו. או אז, יצאו רבי שמעון ובנו מהמערה, כדי לחזור לחייהם השגרתיים, שהיו להם לפני שנכנסו למערה. זמן קצר לאחר מכן, כך מבואר בתלמוד, כל מה שרבי שמעון ובנו אלעזר הסתכלו עליו – מיד נשרף. באותה שעה יצאה בת קול ואמרה: “להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם”.
ואכן כך היה. זמן קצר לאחר שיצאו רבי שמעון ואלעזר בנו מן המערה, הם חזרו אליה, ונשארו בה לעוד שנה תמימה. חז”ל מסבירים לנו שמבטם של רבי שמעון ואלעזר בנו שרף דברים בגלל שהם היו מאוד קדושים, ובגלל שהם לא הבינו איך אנשים משקיעים בחיי העולם הזה, וזונחים את החיי העולם הבא. כלומר עיסוק במצוות ולימוד תורה.
עם זאת, לאחר שהם יצאו מהמערה בפעם השנייה, הם ראו יהודי רץ בערב שבת עם שני הדסים, לכבוד שבת קודש. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. כשהם ראו אותו, הם לפתע הבינו וראו איך אפשר מצד אחד להתעסק בעולם הזה – לרוץ, להתייגע, להחזיק ביד צמחים, להתכונן לשבת במלוא המרץ, ומצד שני שכל העיסוק החומרי והגופני הזה יהיה מחובר לתורה ומצוות. ולמעשה – נעשה לכבוד ה’ ותורתו. המראה הזה, של החיבור בין החול והקודש, בין השמיים והארץ, הרגיע אותם, ומיד לאחר מכן הם הפסיקו לשרוף במבטם את מה שנגלה לנגד עיניהם.
דבר חשוב נוסף שכדאי לדעת על תורתו וקדושתו של רבי שמעון, הוא שהיו חשובות לו במיוחד המצוות שבין אדם לחברו. לעניין זה יש סיבות רבות, וביניהן שהוא היה תלמידו המובהק של רבי עקיבא שאמר: “ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”. בעניין זה, של המצוות שבין אדם לחברו, רבי שמעון אמר, בין היתר: “נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים”.
עוד בעניין תורתו של רבי שמעון, כדאי לציין שהוא מופיע המון פעמים במשנה כפוסק חשוב. בעניין זה, כדאי לציין את אחת המחלוקות היותר מפורסמות שלו, שמופיעות בגמרא דווקא. רבי שמעון התווכח חלק על רבי ישמעאל בנושא כמות הזמן שאדם מישראל צריך להשקיע בלימוד התורה. רבי שמעון סבר שאת עיקר היום אדם צריך להשקיע בלימוד התורה, ואת מיעוט הזמן בענייני בעולם הזה – עבודה, משפחה וכו’.
לעומת זאת, רבי ישמעאל סבר שאת עיקר היום צריך אדם להשקיע בענייני העולם הזה, ואת מיעוט הזמן בלימוד. כמובן שרבי ישמעאל סבר שהכל צריך להיות לשם שמיים, ושאדם צריך למשל לעבוד כדי שתהיה לו אפשרות לחיות כדי לקיים מצוות, ולאכול כדי שיהיה לו כח לעבוד את הבורא, אבל בכל מקרה את עיקר היום יש להשקיע בעבודה.
לאחר פירוט המחלוקת בין שניהם, כתוב בגמרא שרבים עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כלומר הצליחו במה שעשו, וכתוב שרבים עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם. מזה, כך אנו למדים, שדווקא רבי ישמעאל צדק, ודרכו היא הנכונה עבור רוב עם ישראל. רבי שמעון, באמת היה מאוד קדוש ומיוחד, והקדיש את כל כולו לעבודה רוחנית, ולכן דבק בדרך זו.
לאחר שיצא רבי שמעון מהמערה, הוא חי עוד מספר שנים, ולאחריהן נפטר, ונקבר במירון. רבי שמעון נפטר בח”י באייר, ל”ג בעומר, ונקבר במירון. ל”ג בעומר הוא היום ה-33 בספירת העומר, אותה אנו מתחילים יום אחרי ליל הסדר, ומסיימים בשבועות.
כיום, בל”ג בעומר נוהגים ישראל בכל מקום שהם להדליק מדורות, ולשמוח בהילולא של רבי שמעון. המנהג להדליק מדורות בל”ג בעומר נובע מכמה סיבות שקשורות לרבי שמעון, ואחת מהן היא שבשעת פטירתו הקיפה אש שירדה מהשמיים את מיטתו. מעבר לכך, בל”ג בעומר, מדי שנה, מגיעים מאות אלפי אנשים למירון, כדי לשמוח בהילולא של רבי שמעון. תופעה זו, מבחינת היקפה העצום, היא תופעה יחידנית בעולם היהודי. ובכלל, גם בעולם כולו אין הרבה תופעות הדומות לה.
מעבר לכך, ישנו מנהג נוסף שמתקיים הרבה פעמים במירון, על ציון קברו של רבי שמעון, והוא החלאקה. החלאקה הוא למעשה תספורת שעורכים הורים רבים לילדיהם כשאלה מגיעים לגיל 3. עד גיל 3 לא מספרים את הילדים, ואז ביום הולדת 3 עולים למירון, ושם מספרים אותם. האר”י הקדוש, שגם חי בגליל כמו רבי שמעון, הוא זה שתיקן את העלייה למירון בל”ג בעומר, ותלמידו, רבי חיים ויטאל, סיפר שהאר”י היה עושה את החלאקה, וכך גם מנהג זה השתרש בעם ישראל.
לסיום מאמר זה נאמר שאחד הדברים הכי מוכרים על רבי שמעון בר יוחאי הוא פיוט שכתב עליו שמעון לביא, בשם: “בר יוחאי נמשחת אשריך”. שמעון לביא היה ממגורשי ספרד ב-1492, שלאחר מכן התיישב בטריפולי אשר בלוב, ולקח חלק בהנהגת יהודי לוב. פיוט זה נפוץ ברוב עדות ישראל השונות, ומושר על ידי רבים, במגוון ימים ומועדים, ובמיוחד בשבתות.
על שמו של רבי שמעון בר יוחאי יש ישוב בגליל, הסמוך מאוד למירון. ישוב זה הוא ישוב מרכזי בגליל, ורבים מהאנשים שרוצים להגיע לציון קברו של רבי שמעון מתאכסנים בו. שמו של הישוב הוא ‘בר יוחאי’.
