מאת: אבנר שאקי
תקציר:
על פי תורת ישראל, שנה מעוברת (מלשון הריון, הוספה, עיבור) היא שנה שבה מוסיפים חודש נוסף לחודשי השנה הרגילים והקבועים. בשנה עברית רגילה ישנם שנים עשר חודשים, ואילו בשנה מעוברת ישנם שלושה עשר חודשים. הסיבה לעניין זה היא ציווי ה’ בדבר כך שחג הפסח צריך להיחגג בעונת האביב, ואם לא יהיו שנים מעוברות, כלומר שנים שבהן יתווסף חודש נוסף לחודשי השנה הקבועים, חג הפסח יזוז מעונת האביב. את עניין זה, לגבי ציווי ה’ שחג הפסח יצוין באביב, דורשים חז”ל במסכת ראש השנה, דף כ”א, עמ’ א’, על פי הכתוב בספר דברים, פרק ט”ז, פסוק א’: “שמור את חודש האביב, ועשית פסח לה'”.
הרחבה:
על פי תורת ישראל, שנה מעוברת (מלשון הריון, הוספה, עיבור) היא שנה שבה מוסיפים חודש נוסף לחודשי השנה הרגילים והקבועים. בשנה עברית רגילה ישנם שנים עשר חודשים, ואילו בשנה מעוברת ישנם שלושה עשר חודשים. הסיבה לעניין זה היא ציווי ה’ בדבר כך שחג הפסח צריך להיחגג בעונת האביב, ואם לא יהיו שנים מעוברות, כלומר שנים שבהן יתווסף חודש נוסף לחודשי השנה הקבועים, חג הפסח יזוז מעונת האביב. את עניין זה, לגבי ציווי ה’ שחג הפסח יצוין באביב, דורשים חז”ל במסכת ראש השנה, דף כ”א, עמ’ א’, על פי הכתוב בספר דברים, פרק ט”ז, פסוק א’: “שמור את חודש האביב, ועשית פסח לה'”.
הזכרנו כעת את חג הפסח, ואמרנו שלמעשה למענו נולד העניין של ‘שנה מעוברת’, ולכן נרחיב כעת בקצרה אודותיו. חג הפסח הוא החג הראשון בשנה העברית, לפי לוח השנה כפי שהוא מתואר בתורה. עיקרו של חג הפסח הוא ההודיה לה’ על כך שגאל אותנו ממצרים, וזכירת האירועים שהתרחשו סביב עניין זה. תאריכיו של חג הפסח הם ט”ו בניסן עד כ”א בניסן. היום הראשון (ליל הסדר) והאחרון (שביעי של פסח) הם חגים שבהם חלים כמעט כל איסורי שבת, ובין שני החגים הללו – יש את חול המועד.
ישנו עניין נוסף וחשוב בחג הפסח, והוא נושא החירות. אחד הדברים החשובים שעלינו ללמוד מחג הפסח הוא שאנחנו בני חורין ושעלינו לחשוב ולהתנהג ככאלה, בכל השנה כולה. עד יציאת מצרים, שהתרחשה כאמור בט”ו ניסן – היום בו מתחיל חג הפסח, היינו עבדים לפרעה. לא הייתה לנו עצמאות, ולא הייתה לנו יכולת קבלת החלטות בכל הקשור לזמננו וכוחנו. עם זאת, בחג הפסח הראשון, שאת זכרו אנו מציינים מדי שנה, ה’ גאל אותנו ממצרים והפך אותנו לעבדיו. ונהיינו לעם, עם ה’. עם שאמור להביא לעולם תורה ואור, ולהנחיל לעולם כולו את ערכי החירות, הצדק, והמוסר. וזו הייתה ותמיד תהיה החירות האמיתית שלנו.
החודש אותו מוסיפים בכל שנה מעוברת הוא חודש אדר, וכך למעשה בשנה מעוברת יש חודש אדר א’ וחודש אדר ב’. בעניין זה חשוב לדעת שככלל, את רוב ככל הדברים שיש לציינם בחודש אדר מציינים בחודש אדר ב’ ולא באדר א’, ועל כך נרחיב בהמשך המאמר. לכך שאנו מוסיפים בשנה מעוברת דווקא את חודש אדר יש שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שכאמור אנו רוצים לשמר את פסח בעונת האביב, והסיבה השנייה היא שעל פי אחד משני לוחות השנה העבריים, השנה מתחילה בניסן, וכך יוצא שאדר הנו החודש האחרון. על פי תורת ישראל ישנה ספירת שנה שמתחילה בתשרי ומסתיימת באלול, וספירת שנה שמתחילה בניסן ומסתיימת באדר.
כפי שאמרנו לעיל, אם לא נעבר את השנים חג הפסח יזוז מעונת האביב, ועניין זה עלול להתרחש מכיוון שחילופי העונות נובעים מכך שכדור הארץ מקיף את השמש, אך החודשים בלוח השנה העברי הולכים ומחושבים לפי מחזורי הירח. ההקפה שדיברנו עליה כעת, הקפת כדור הארץ את השמש, נקראת שנה טרופית. בשנה טרופית ישנם בערך שלוש 365 ורבע ימים בשנה, ובשנים עשר מחזורי ירח ישנם בערך 354 ושליש ימים. שנים עשר מחזורי ירח, שהם למעשה סך כל ימי השנה העברית, קצרים באחד עשר ימים מאורכה של השנה הטרופית. לכן, אם לא היו מעברים את השנים, פסח היה נודד לעונה אחרת, ולא תמיד היה נחגג באביב. אם כן, מסיבה זו בדיוק, אנו מעברים את השנים ופעם בכמה שנים ישנה שנה שיש בה שלושה עשר חודשים, כדי לאזן כאמור את השנה הטרופית אל מול מחזורי הירח.
דבר נוסף אותו חשוב לדעת אותו השנה המעוברת הוא שבימי קדם, עד מספר שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, הסנהדרין החליטה בזמן המתאים לכך האם לעבר את השנה. לטובת עיבור השנה היה נדרש אישור של נשיא הסנהדרין, ורק מי שהוזמן לדיון בנושא עיבור השנה היה מורשה להשתתף בו. תקנות אלה תוקנו כדי שלא יהיו מחלוקות בקרב עם ישראל לגבי המועדים השונים, כלומר כדי שיהיה לוח שנה אחיד לכל עם ישראל. עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שהמצב הרצוי לגבי ההחלטה על עיבור השנה הוא שהחלטה זו תתקבל במעמד של שבעה דיינים לפחות, ושדיון זה, לגבי עיבור השנה, יתקיים דווקא בשעות היום ולא בלילה.
יחד עם זאת, בעקבות החמרת המצב והגלות הקשה שנכפתה על עם ישראל החליטו חכמים לאמץ את לוח השנה הקבוע לדורות שתיקן ופרסם הלל נשיאה (נשיא בארמית), המכונה גם הלל השני והלל האחרון, שהיה נשיא הסנהדרין בדור החמישי לאמוראי ארץ ישראל. הלל נשיאה פרסם את לוח השנה שלו בשנת 359 לספירת הגויים, ולאחר שקבלו חכמים את לוח השנה שלו הפסיקו הם לדון בכל שנה ופשוט הנהיגו את עניין זה לפי לוח השנה שלו. עוד בעניין זה נוסיף שלפי לוח השנה שתיקן הלל נשיאה בכל תשע עשר שנים יש שבע שנים מעוברות, ובממוצע בכל 2.68 שנים ישנה שנה מעוברת. עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שבשנה מעוברת יש בין 383 ל-385 ימים, ושבנוסף לעיבור השנה ישנן הוספות והפחתות של ימים בסופי החודשים חשוון וכסלו, המתרחשות ללא קשר לעיבור השנה, וזאת כדי לתאם בין החגים לימות השבוע וכדי לקרב את יום ראש החודש לראיית הירח שהולך וגדל בכל תחילת חודש.
כפי שאמרנו כל 2.68 שנים ישנה שנה מעוברת ובמחזור של תשע עשרה שנים יהיו שבע שנים מעוברות, ובעניין זה הרחיב ונאמר שאלו הם השנים: השנה ה-3, ה-6, ה-8, ה-11, ה-14, ה-17 וה-19. השנים הללו שציינו כעת זכו לכינוי גו”ט אדז”ט, מכיוון שזהו ערכן על פי שיטת הגימטריה. עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שבגמרא כתוב שלא מעברים שנות שמיטה, ואחד ההסברים לעניין זה הוא שלא טוב להאריך את איסורי השמיטה. יחד עם זאת יש וכדאי לדעת שבלוח השנים הקבוע אשר כאמור תיקן הלל נשיאה קורה לא פעם שמעברים גם שנות שמיטה, ולמעשה 37 אחוז משנות השמיטה חלות בשנה מעוברת, וכל זאת על מנת שכאמור לעיל – יש חובה לדאוג לכך שחג הפסח יצוין בעונת האביב.
עוד בעניין השנה המעוברת נאמר שהחגים והימים המיוחדים המצוינים בחודש אדר, בשנה מעוברת מצוינים באדר ב’. בין הימים המיוחדים הללו ניתן לציין את פורים, יום פטירת משה רבינו החל בז’ באדר ועוד. מעבר לכך נוסיף ונאמר שבי”ד אדר א’ חוגגים ‘פורים קטן’ ובט”ו אדר א’ חוגגים את ‘שושן פורים קטן’. שני החגים שציינו כעת הינם מעין זיכרון לחג הפורים שכאמור נדחה לאדר ב’. בימים אלה לא מקיימים את מצוות ומנהגי החג, אך יחד עם זאת אסור להתענות בהם, לא אומרים בהם תחנון ונוהגים להרבות בהם בסעודות.
הזכרנו כעת את חג הפורים, שכמובן קשור מאוד למאמרנו – מכיוון שהחודש שאותו מוסיפים בשנה מעוברת הוא חודש אדר, בו נחגג חג הפורים, ולכן נרחיב מעט אודותיו. פורים הנו החג השני, לצד חנוכה, שתקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה. רוב חגי ישראל נתנו לנו במתן תורה, על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, וביניהם – ראש השנה, סוכות, פסח ושבועות, אך כאמור פורים וחנוכה נקבעו לדורות על ידי חז”ל. ברוב המקומות בעולם פורים נחגג בי”ד באדר, ובירושלים פורים נחגג בט”ו באדר. חג הפורים תוקן כדי שנזכור את הנס הגדול שנעשה ליהודים בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, ושנודה לה’ על כך.
בפורים ישנן חמש מצוות עיקריות, שכולן מתחילות באות מ’, ולכן קל יותר לזוכרן: מחצית השקל, מקרא מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, ומשתה. עניין מאוד מעניין ומיוחד בפורים, הוא הנצחיות שלו. עניין זה מראה, בין היתר, על הגדולה והחשיבות שלו. חז”ל אומרים שכל החגים עתידים להתבטל בימות המשיח, כלומר שלא יחגגו אותם, אך פורים יישאר גם בימים אלה, ולמעשה יישאר לנצח. בנוסף לכל זאת, חז”ל גם מלמדים אותנו שכל ספרי הנ”ך, כלומר – הנביאים והכתובים, עתידים להתבטל, אך מגילת אסתר היא היחידה מכל ספרי הנביאים והכתובים שתישאר.
אם כן, נשוב כעת להרחיב אודות אירועים דתיים שיש לקיימם בחודש אדר. בעניין זה נאמר שאת ציון הבר מצווה למשל, לנער שמלאו לו י”ג שנים, מקיימים באדר ב’ ולא באדר א’. אם אדם נולד בשנה פשוטה, בשנה שבה לא היו שני אדרים, יחגגו לו את בר המצווה באדר ב’ כאמור. בתוך כך נוסיף ונאמר שגם ימי הולדת נחגגים באדר ב’. לגבי אזכרות, כלומר ציון יום השנה לפטירתם של אנשים, נחלקו בכך הספרדים והאשכנזים. ככלל ניתן לומר שספרדים נוהגים לציין את יום השנה לפטירה באדר ב’, ואילו אשכנזים נוהגים לציין את יום השנה לפטירה באדר א’.
דבר נוסף לגבי ימים ותאריכים בחודש אדר נאמר שבשנה פשוטה ישנם עשרים ותשעה ימים בחודש אדר. אם אדם נפטר בשנה מעוברת בל’ אדר א’, בשנה פשוטה נהוג לציין את אזכרתו בל’ שבט, משום שהוא היום הראשון של חודש אדר, כשם של’ באדר א’ הוא יום הראש חודש הראשון של אדר ב’. לעומת זאת חגיגת בר מצווה לנער שנולד בל’ אדר א’ נוהגים לעשות בא’ בניסן, ובעניין זה נזכיר שיש פוסקים הסוברים שיש לציין את חגיגת בר המצווה הנ”ל בל’ שבט.
מקרים מיוחדים נוספים שיכולים לקרות בגלל שחודש אדר ב’ לא חל בכל שנה אלא רק פעם בכמה שנים הם למשל מקרה שבו ילד מסוים נולד לפני ילד אחר – למשל ילד אחד נולד בסוף אדר א’ והשני נולד בתחילת אדר ב’. במקרה כזה, אם השנה שבה הם יחגגו את בר המצווה שלהם תהיה שנה פשוטה – הילד שנולד אחרי חברו יחגוג את בר המצווה שלו לפניו. מקרה נוסף בעניין זה הוא למשל לידת תאומים בשנה פשוטה, בראש חודש אדר. אם אחד מהם ייוולד לפני שקיעת השמש, כלומר בל’ שבט, ואחד אחרי שקיעת השמש, כלומר בא’ באדר, אם בר המצווה שלהם תצא בשנה מעוברת הם יחגגו את בר המצווה שלהם בהפרש של חודש זה מזה – אחד בל’ שבט ואחד בא’ אדר ב’.
את מאמרנו זה נחתום בתפילה לבורא עולמים למען כך שתמיד נזכה לקיים את דברי תורתנו הקדושה, זו שבכתב וזו שבעל פה, שנזכה לקיים את כלל החגים במועדם, שנזכה במהרה בימינו אמן לעלות לרגל לבית מקדשנו ולקיים שם את כל המצוות השייכות לעניין זה, ולראות בעינינו במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו ובהחשת גאולתנו ברחמים, בשמחה ובנחת.