תקציר:
תחיית המתים היא מן היסודות החשובים ביותר בתורת ישראל. על פי תורת ישראל, בשלב מסוים בגאולת ישראל יקומו המתים לתחייה וישובו לחייהם. על האופן המעשי אשר בו עניין זה יקרה יש מחלוקות ודעות שונות בין חכמי ישראל, ולדעת רבנים רבים לא ניתן לדעת מתי ובאיזה אופן הדברים הללו יקרו, אך כאמור האמונה בכך שהדברים הללו יקרו היא מהותית ועיקרית בתורת ישראל, עד כדי כך שהיא אחת מי”ג עיקרי האמונה על פי תורת ישראל, ולדעת חכמי ישראל מי שאינו מאמין בתחיית המתים כאילו כפר בכל התורה כולה.
הרחבה:
תחיית המתים היא אחד מן היסודות החשובים ביותר בתורת ישראל. על פי תורת ישראל, בשלב מסוים בגאולת ישראל יקומו המתים לתחייה וישובו לחייהם. על האופן המעשי אשר בו עניין זה יקרה יש מחלוקת ודעות שונות בין חכמי ישראל, ולדעת רבנים רבים לא ניתן לדעת מתי ובאיזה אופן הדברים הללו יקרו, אך כאמור האמונה בכך שהדברים הללו יקרו היא מהותית ועיקרית בתורת ישראל, עד כדי כך שהיא אחת מי”ג עיקרי האמונה, ולדעת חכמי ישראל מי שאינו מאמין בתחיית המתים כאילו כפר בכל התורה כולה.
רובם המוחלט של המקורות התורניים אודות תחיית המתים מופיע בתורה שבעל פה, ומיעוטם בדברי הנביאים והכתובים. יחד עם זאת, בספר דברים, פרק ל”ב פסוק י”ט ישנו פסוק שלדעת חלק מחכמי ישראל מדבר על תחיית המתים: “ראו עתה כי אני אני הוא.. אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל”. בעניין זה הרמב”ם סובר שהמילה ‘אחיה’, המופיעה בפסוק שציטטנו כעת, איננה מופיעה במשמעות של קימה ממוות לחיים – אלא המשכיות החיים, ולכן לדבריו בחמשת חומשי התורה אין דיבור על תחיית המתים. בתוך כך, לדעת כל חכמי ישראל, יש התייחסות מפורשת לתחיית המתים בספר דניאל, פרק י”ב, פסוק ב’: “ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדיראון עולם. ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין”.
בנוסף לפסוק זה, המופיע כאמור בספר דניאל, ישנו פסוק נוסף הנחשב לאחד המקורות הקדומים ביותר לעניין תחיית המתים, וחכמי ישראל רבים ראו ורואים בו כמתייחס באופן פשוט וישיר לתחיית המתים. פסוק זה מופיע בספר ישעיהו, פרק כ”ו, פסוק י”ט: “יחיו מתיך, נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל”. לעומת חכמי ישראל שהזכרנו כעת, שלדעתם פסוק זה מתייחס לתחיית המתים, ישנם חכמים הטוענים שפסוק זה מדבר על חזרתם של בני ישראל מהגלות לארץ ישראל.
מקור קדום נוסף לעניין תחיית המתים אנו מוצאים ב’חזון העצמות היבשות’, שאודותיו נרחיב כעת. ‘חזון העצמות היבשות’ הנו נבואה שמופיעה בספר יחזקאל, פרק ל”ז, אשר מופיעים בה, בין היתר, הפסוקים הבאים: “כה אמר ה’ אלוהים לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ה’.. וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם. ויאמר אלי הינבא אל הרוח הינבא אל הרוח הינבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר ה’ אלוהים מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו. והינבאתי כאשר ציווני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאוד מאוד”.
אם כן, ניתן להבין ולראות ש’חזון העצמות היבשות’, אותו מנבא הנביא יחזקאל, עוסק בתחייה משמעותית אשר תהיה לעתיד לבוא. ישנה מחלוקת בין חכמי ישראל בעניינו של ‘חזון העצמות היבשות’ – יש המפרשים את החזון כנבואה לתחיית המתים כפשוטו, כלומר שמתי ישראל יקומו לתחייה ממש, ויש המפרשים אותו כנבואה החוזה את תחייתו של עם ישראל, את קיבוץ הגלויות והשיבה ארצה.
אם כן, עד כה דיברנו על אזכוריה של תחיית המתים בתורה שבכתב, כלומר בתנ”ך – ספרי התורה, הנביאים והכתובים, וכעת נדבר על אזכוריה של תחיית המתים בתורה שבעל פה ובתפילה.
אחד המקורות לתחיית המתים המוזכרים ביותר במסורת ישראל מופיע בתפילת שמונה עשרה. תפילת שמונה עשרה הינה למעשה התפילה העיקרית אותה יש להתפלל כחלק מהתפילות הנהוגות על פי תורת ישראל. מאז שחרב בית המקדש השני החליפו התפילות את הקורבנות – שפעלו את פעולתם הרוחנית עבור כלל ישראל, ולכן תיקנו חכמים את תפילת שמונה עשרה, הכוללת בתוכה דברי שבח לה’, תפילה ובקשה למען צרכי ישראל השונים, והודיה לקב”ה. מי שתיקן את תפילת שמונה עשרה היו אנשי כנסת הגדולה, ובברכות הראשונות שלה בחרו להזכיר הם מספר פעמים את עניין תחיית המתים: “מחייה מתים אתה, רב להושיע”, “מחייה מתים ברחמים רבים”, “ומקיים אמונתו לישני עפר”, “מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה, ונאמן אתה להחיות מתים, ברוך אתה ה’ מחייה המתים”.
עוד בעניין תפילות וברכות, כדאי וחשוב לדעת שחכמינו זכרונם לברכה גם תיקנו ברכה מיוחדת אותה צריך לברך אדם מישראל בשעה שרואה הוא קברים של אנשים מעם ישראל, וגם בברכה זו מוזכרת תחיית המתים: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, והחיה אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ויודע מספר כולכם, ועתיד להחיותכם בדין לחיי העולם הבא, ברוך אתה ה’ מחייה המתים”.
עוד מבחינת אזכוריה של תחיית המתים במשנה ובגמרא, ניתן לומר שאחד האזכורים הבולטים בעניין זה מופיע במסכת סנהדרין, בפרק אשר זכה לשם ‘פרק חלק’, על שם המשפט בה הוא פותח: ‘כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא’. במשנה זו נאמר שלא יהיה חלק לעולם הבא למי שלא האמין שתתקיים תחיית המתים. ההיגיון פשוט – מי שלא האמין בתחיית המתים, לא יזכה להיות חלק ממנה ולזכות בחיי העולם הבא.
בנוסף לכך, בגמרא מופיעות מספר הוכחות שנלמדות מפסוקי התורה לעניינה של תחיית המתים. אחת ההוכחות המפורסמות בעניין זה היא הפסוק אותו אומר ה’ למשה: “ויאמר ה’ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי ניכר הארץ”. חכמים דורשים את דבריהם על המילים: “הנך שוכב עם אבותיך וקם”. מלבד זאת, בגמרא במסכת סנהדרין, דף צ”א, עמ’ א’, מתוארים הוויכוחים בין חכמינו לאנשים שלא האמינו בתחיית המתים.
עוד בעניינה של תחיית המתים כדאי וחשוב לדעת שלדעת רבים מחכמי ישראל תחיית המתים תהיה למעשה תחילתו של מה שנקרא ‘העולם הבא’. מוקדם יותר במאמר זה הזכרנו את ‘העולם הבא’, והוא שלב נוסף בגאולת ישראל, אשר את רוב פרטיו וענייניו אין אנו יודעים. לפי דעה זו, בתחיית המתים – המתים יקומו לתחייה, כל אחד יחזור לגופו, ויקבל את השכר שמגיע לו. לפי גישה זו בעולם הבא לא יהיו רוע ותאוות שליליות, רק עשיית טוב ורצון לקרבת אלוהים. הגוף יהיה בריא וחזק, וכולם יהיו נביאים.
בניגוד לדעה זו, שכאמור – רווחת בקרב חז”ל, הרמב”ם טוען שבתחיית המתים רק הצדיקים יקומו לתחייה, יחיו חיים ארוכים וטובים, ואז שוב ימותו. לטענתו, אין קשר ישיר בין תחיית המתים לחיי העולם הבא, שהוא למעשה חיי הנשמה, מחוץ לגוף, לאחר המוות. בעניין זה כדאי גם לדעת שהרמב”ם, כמו חכמי ישראל רבים לפניו ואחריו, החשיב במאוד מאוד את האמונה בתחיית המתים, ואף קבע אותה כאחד משלושה עשר העיקרים של תורת ישראל.
עוד לגבי סוגיה חשובה זו, דעה נוספת בעניין היא דעתו של רבי סעדיה גאון. לדבריו, תחיית המתים תתרחש פעמיים – פעם אחת בעולם הזה, בה יקומו לתחייה רק הצדיקים, ופעם השנייה בתחילתו של העולם הבא – בה כולם יקומו לתחייה, וכל אחד יקבל אז את שכרו או חלילה עונשו. לדבריו, המתים שיקומו לתחייה בעולם הזה יחיו את החיים כפי שאנו מכירים אותם, מלבד זאת שאינם ימותו. כשיגיע זמנו של העולם הבא הם יעברו אליו בצורה חלקה ונעימה.
למעשה, את דבריו מבסס רבי סעדיה גאון על הנאמר במסכת סנהדרין: “צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר: ‘והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קדוש לעולם קיים – אף הם לעולם קיימין”. אם כן, במבט עמוק וכולל יותר, ניתן להבחין בכך שגישתו של רבי סעדיה גאון למעשה משלבת את הדעה הרווחת בקרב חכמי ישראל, אותה הבאנו לעיל, ואת דעתו של הרמב”ם, שאף אותה הבאנו לעיל במאמר זה.
עוד לגבי תחיית המתים ניתן לומר שהיא בהחלט דבר פלאי, עליון ורוחני מאוד, ומסיבה זו, בין היתר, נשאלו במהלך השנים מספר שאלות מעניינות על אודותיה, וביניהן: אם אדם התחתן, ואשתו נפטרה, ולאחר מכן התחתן בשנית אם אישה אחרת, לאחר תחיית המתים – יחיה הוא עם אשתו הראשונה או השנייה? האם המתים יקומו עם הבגדים / התכריכים איתם נקברו? באיזה גיל הם יהיו כשיקומו לתחייה? האם המחלות מהם סבלו יתרפאו? איך העולם יכיל את כמות האנשים הגדולה שתתווסף אליו פתאום?, ועוד שאלות רבות. לשאלות אלה ניתנו תשובות, וככלל חשוב לדעת שבעניין זה כתב הרמב”ם שיש לעסוק יותר בעניינים הרוחניים של תחיית המתים, ופחות בעניינים הגשמיים יחסית שאת חלקם הזכרנו כעת.
עוד בעניין תחיית המתים כדאי וחשוב לדעת שבמסכת כתובות, דף קי”א, עמ’ א’, אומר רבי אלעזר שרק מי שנקבר בארץ ישראל יזכה לתחיית המתים. לדבריו, כל מי שנקבר מעם ישראל בחוץ לארץ יצטרך לעבור ‘גלגול מחילות’ לארץ ישראל, ורק אז יקום לתחייה. ‘גלגול מחילות’ ככלל הוא עניין רוחני, אך פשט הדברים הם שהגופה תתגלגל מתחת לאדמה, מהיכן שנקבר בחוץ לארץ אותו אדם – עד שתגיע לאדמת ארץ ישראל, וכאן תקום לתחייה. בנוסף לכך, אומרים חכמינו שיש צער מסוים בגלגול מחילות זה אשר הסברנו עליו כעת. מסיבה זו, בין היתר, ביקשו אנשים רבים מעם ישראל להיקבר דווקא בארץ ישראל, למרות שחיו ומתו מחוצה לה. בעניין זה אגב, אומר המדרש, בבראשית רבה, פרשת צו, שמתי ישראל יקומו לתחייה לפני מתי חוץ לארץ, ונקברי חוץ לארץ יעברו גלגול מחילות, יגיעו לאדמת ארץ ישראל, ורק אז יקומו לתחייה כאמור.
עוד בעניין זה של הקבורה בארץ ישראל, יש לדעת שיש מנהג עתיק בעם ישראל, שאודותיו כבר מסופר בגמרא, לעשיית מאמצים גדולים על מנת להביא את נפטרי חוץ לארץ לקבורה בארץ ישראל. למעלה מזאת, במקורותינו אף כתוב שאם אדם נקבר בארץ ישראל – קבורה זו תהא מעין כפרה על חטאיו. לכן, אגב, מסיבה זו, יש הנוהגים להניח מעט מאדמת ארץ הקודש, אדמת ארץ ישראל, על גופות הנפטרים בחוץ לארץ שלא זכו להיקבר בארץ ישראל, בסמוך לקבורתם.
עניין נוסף אודות תחיית המתים שכדאי וחשוב להכירו הוא שהרדב”ז, רבי דוד בן שלמה אבן זמרא, כתב בספרו ‘שו”ת רדב”ז’ שתחיית המתים תתרחש בהר הזיתים בלבד, ולא בכל שטחי ארץ ישראל. וכך הוא כותב: “קבלה בידינו שאין תחיית המתים אלא בעמק יהושפט (הר הזיתים), ושם ירדו הנשמות לגוף, ואפילו מתי ארץ ישראל לא יקבלו הנשמות אלא שם”. אם כן, לדבריו יוצא שגם מתי ארץ ישראל יעברו ‘גלגול מחילות עד שיגיעו להר הזיתים, ושם יקומו לתחייתם.
עוד לגבי תחיית המתים, מעניין וחשוב להכיר את המקרים בהם צדיקים בעם ישראל החיו מתים. אמנם תחיית המתים עליה מדובר במאמר זה היא רחבה וכללית, והצדיקים שהחיו מתים עשו זאת באופן פרטני, אך מכיוון שיש קשר ברור וישיר בין המקרים – החלטנו להביאם במאמר זה.
אם כן, בעניין זה ניתן לציין את אליהו הנביא שהחיה את בן האישה הצרפתית, כפי המופיע בספר מלכים א’, פרק י”ז. עוד ניתן לציין את אלישע הנביא (שהיה תלמידו וממשיך דרכו של אליהו הנביא) אשר שהחיה את בן האישה השונמית, כפי שמופיע בספר מלכים ב’, פרק ד’. עוד בעניינו של אלישע הנביא יש לדעת שהוא החייה מתים אף לאחר מותו, כפי הכתוב במלכים ב’, פרק י”ג, פס’ כ”א. ונביא את עיקרי הדברים: “ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו”.
עוד בעניין זה כדאי וחשוב לדעת שאליהו הנביא, שכפי שאמרנו לעיל – אלישע היה תלמידו וממשיך דרכו, ברך את אלישע שכוחו הנבואי יהיה כפול משלו, כפי שכתוב: “ויהי נא פי שניים ברוחך אלי”. מסיפור זה ניתן לראות שברכתו של אליהו אכן התגשמה – אליהו החייה מתים בחייו, ואילו אלישע החייה מתים גם בחייו וגם לאחר מותו. עוד בעניין זה נאמר כי לפי כמה דעות של חכמינו זכרונם לברכה, המובאות בגמרא, גם יחזקאל הנביא החייה מתים.
מקרים נוספים של צדיקים שהחיו מתים אנו יכולים למצוא למשל בסיפור שמספרת הגמרא במסכת עבודה זרה על רבי חנינא בר חמא שהחייה את עבדו של אנטונינוס, בזמן שזה ביקר אצל רבי יהודה הנשיא. בנוסף לכך, במסכת מגילה מובא המקרה של רבה ורבי זירא שסעדו יחד בסעודת פורים והשתכרו. באמצע הסעודה, להפתעת כל הנוכחים, קם רבה ושחט את רבי זירא. יום לאחר מכן, כאשר הבין רבה מה עשה, התפלל על רבי זירא שיחיה – ואכן הצליח להחזירו לחיים. בעניין זה ממשיכה הגמרא ומספרת ששנה לאחר מכן הציע רבה לרבי זירא שיסעדו שוב יחד בסעודת פורים, אך רבי זירא דחה את הצעתו של רבה ואמר לו שניסים לא מתרחשים באופן תדיר, ושהוא לא בטוח אם הנס שקרה לו יקרה שוב, כלומר האם רבה שוב יצליח להחזירו לחיים.
בנוסף לכל אלה במסכת כתובות מתואר המקרה של אשתו של רבי חנינא בן חכינאי, שלאחר שלא ראתה אותו זמן רב, משום שהיה עסוק בלימוד התורה, התעלפה ומתה. בעקבות כך התפלל עליה רבי חנינא, והחיה אותה. ועוד, במסכת בבא קמא מובא המקרה של רבי יוחנן ורב כהנא. רב כהנא ציער את רבי יוחנן, ובעקבות כך חלשה דעתו של רבי יוחנן – מה שהביא למותו של רב כהנא. יום לאחר מכן הצטער רבי יוחנן על מה שקרה, התפלל למען רב כהנא – והחזיר אותו לחייו.
לאחר שלמדנו במאמר זה על תחיית המתים, ולאחר שאנו מבינים כמה משמעותית ומהותית היא בתורת ישראל וכמה טובה וחשובה היא לגאולת ישראל והעולם, נחתום את מאמרנו זה בתפילה כנה לריבונו של עולם למען כך שיזכה אותנו לראות את תחיית המתים בעינינו, ונזכה בקרוב מאוד לבניין בית מקדשנו ותפארתנו, ולביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו תכף ומיד ממש, אמן ואמן.