אבנר שאקי
תקציר:
‘תפילת נחם’ היא תפילה אשר בתשעה באב מוסיפים ל’ברכת ירושלים’, שהיא אחת מברכות תפילת ‘שמונה עשרה’. תפילת נחם נפתחת במילה נחם, ומכאן שמה. יש הנוהגים להוסיף אותה בשלוש התפילות של תשעה באב – ערבית, מנחה ושחרית, ויש האומרים אותה רק בתפילת מנחה. עיקרה של תפילת נחם היא בקשה מהקב”ה למען כך שינחם את עם ישראל על ידי כך שישיב שכינתו לתוכנו ויבנה את בית המקדש במהרה בימינו אמן.
הרחבה:
‘תפילת נחם’ היא תפילה אשר בתשעה באב מוסיפים ל’ברכת ירושלים’, שהיא אחת מברכות תפילת ‘שמונה עשרה’. תפילת נחם נפתחת במילה נחם, ומכאן שמה. יש הנוהגים להוסיף אותה בשלוש התפילות של תשעה באב – ערבית, מנחה ושחרית, ויש האומרים אותה רק בתפילת מנחה. עיקרה של תפילת נחם היא בקשה מהקב”ה למען כך שינחם את עם ישראל על ידי כך שישיב שכינתו לתוכנו ויבנה את בית המקדש במהרה בימינו אמן.
בכדי להבין את מהותה של תפילת ‘נחם’ יש להבין כמובן את עניינו של צום ט’ באב, ולכן נרחיב אודותיו כעת. ט’ באב הוא היום בו נחרבו שני בתי המקדש של עם ישראל, שהיו שניהם בירושלים. יום זה הוא יום אבל לאומי לכל בית ישראל זה למעלה מ-2000 שנה. מעבר לחורבנם המצער והמייסר של חורבן בתי המקדש, בט’ באב התרחשו עוד שלושה דברים קשים ומצערים שעליהם אנו מתענים, ועוד כמה שהתרחשו לאחר חתימת הגמרא, וביניהם: בט’ באב נגזר על דור המדבר שלא להיכנס לארץ בגלל חטא המרגלים, נכבשה העיר ביתר, וירושלים נחרשה בידי הרומאים.
בתקופות מאוחרות יותר התרחשו ביום זה אירועים קשים נוספים לעם ישראל, וביניהם גירוש יהודי אנגליה, גירוש יהודי ספרד, הגירוש מגטו ורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה, ועוד. בעקבות כל האירועים הקשים הללו, חלים בט’ באב חמשת האיסורים החלים גם ביום כיפור: אכילה, שתייה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המיטה. אנו מתפללים ומקווים שדברי ה’ – אותם מסר הוא בידי הנביאים – יתקיימו לעינינו במהרה, וכל התעניות שלנו יהפכו לימי שמחה, כמו שכתוב: “כה אמר ה’ צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים”.
וכעת, לאחר שהרחבנו מעט על ט’ באב, נשוב לדבר ישירות על תפילת נחם. האזכורים הקדומים ביותר לתפילת נחם במסורת ישראל מופיעים בגמרא, בתלמוד הירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד’, ובמסכת תענית, פרק ב’. במקורות אלה גם מופיע נוסח התפילה. בעניין זה חשוב וכדאי לדעת שבחלק מהנוסחים תפילת נחם נפתחת במילה נחם, ובחלק במילה רחם.
עוד לגבי נוסחיה של תפילת נחם כדאי וחשוב לדעת שבנוסח ארץ ישראל הקדום תפילת “רחם ה’ אלוהינו” הייתה הנוסח הרגיל של ברכת ירושלים, ובצום ט’ באב הוסיפו את המילים “העיר האבלה”. מסיבה זו בתלמוד הירושלמי לא נכתבה תוספת ייעודית לתפילה זו. יחד עם זאת, בנוסח אותו אנו מתפללים כיום יש לתפילת נחם חתימה משלה, אך כמו בנוסח הקדום של ארץ ישראל הברכה נפתחת בנוסח הרגיל שלה – ועליה מוסיפים את תפילת נחם.
עוד בעניין זה כדאי וחשוב לדעת שנוסח תפילת נחם הנאמר כיום הוא שילוב של תפילת נחם המקורית עם ברכת ירושלים הנאמרת בכל השנה. יוצא דופן בעניין זה הוא נוסח תפילת נחם של התימנים המתפללים בנוסח בלדי, שבו ברכת ירושלים הרגילה לא נאמרת כלל ובמקומה נאמרת תפילת נחם כדבר שבשגרה.
עוד בעניין נוסחי תפילת נחם, נביא כעת כמה מהנוסחים לתפילה זו. ונפתח בנוסח תפילת נחם המופיע בתלמוד הירושלמי: “רחם ה’ אלוהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבלה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים, ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש הצתה ובאש את עתיד לנחמה כאמור: ואני אהיה לה נאום ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה”. אחד הדברים המעניינים על נוסח זה הוא שלא מופיעה בו חתימה ייעודית לברכה שהוא מופיע בתוכה, שהיא כאמור ברכת ירושלים.
נוסח קדום נוסף לתפילת נחם הוא הנוסח שאותו אומרים יוצאי עדות המזרח, ההולך כך: “נחם ה’ אלוהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר החרֵבה והבזויה והשוממה. מבלי בניה היא יושבת, וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונים ויירשוה, ויטילו את עמך ישראל לחרב, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם, כי אתה ה’ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. ככתוב: ואני אהיה לה נאום ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה’, מנחם ציון בבניין ירושלים”.
נוסח מרכזי נוסף של תפילת נחם הוא נוסח ‘ספרד’ ויוצאי עדות אשכנז: “נחם ה’ אלוהינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה. האבלה מבלי בניה, והחריבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונות, ויירשוה עובדי פסילים, ויטילו את עמך ישראל לחרב, ויהרגו בזדון חסידי עליון. על כן ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם, כי אתה ה’ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. כאמור: ואני אהיה לה נאום ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה’, מנחם ציון ובונה ירושלים.
נוסח מרכזי נוסף שנביא במסגרת מאמר זה הוא נוסח תפילת נחם לפי יוצאי עדות תימן, ההולך כך: “רחם ה’ אלוהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך, העיר האבלה, החרבה, השוממה, הנתונה ביד זרים, היושבת וראש לה חפוי כאישה עקרה שלא ילדה. ויבלעוה ליגיונים, ויירשוה עובדי פסילים, ויתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ. על כן ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על הרוגיהם. ראה ה’ והביטה ורחם שוממותיה ונחמיה. כי אתה ה’ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה. ככתוב: ואני אהיה לה נאום ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה’, בונה ירושלים.
בנוסף לנוסחים אלה שהבאנו כעת ישנם נוסחים נוספים, וביניהם נוסח איטליה, רומניה ועוד, אך משום שהם מרכזיים פחות במסורת ישראל לא נביאם במסגרת מאמר זה.
בכ”ו באייר, ה’תשכ”ז, פרצה מלחמת ששת הימים. בחסדי ה’ המרובים עלינו, במסגרת מלחמה זו כבשה מדינת ישראל שטחי מולדת רבים, ובכלל את הר הבית ושאר חלקי ירושלים – שלפני המלחמה היו נתונים תחת שליטה ירדנית. לאחר שכך קרה, וירושלים חזרה לשליטתנו המלאה – וממילא החלה להיבנות וכיוצא בזה, היו שטענו שיש לבטל לחלוטין את תפילת נחם, או לכל הפחות לשנות את נוסחה הקודר עד מאוד. אנשים רבים חשו שמילים מסוימות המופיעות בתפילת נחם, כמו למשל: “העיר החרבה והבזויה והשוממה” אינן מתאימות עוד למציאות המתקיימת בעיר.
הסוברים שיש לשנות את נוסח התפילה טענו שאין בכך בעיה מכיוון שאין לתפילה זו נוסח אחד מוסכם על כלל ישראל, כפי שכתבנו במאמר זה, ולכן אפשר בקלות יחסית לבצע את השינוי הנ”ל. לגבי עניין זה כדאי וחשוב לדעת שרוב בכירי הרבנים (וביניהם הרב עובדיה יוסף) התנגדו לשינוי נוסח תפילת נחם, ויש אף לומר שרבנים אלה גם מתנגדים באופן גורף לשינויים בנוסח התפילה בהתאם לשינויים החלים במציאות המשתנה. בעניין זה יש לומר שחלק מן הרבנים טענו שאין לשנות את נוסח תפילת נחם מכיוון שטרם נבנה בית המקדש – ולכן במובן מסוים ירושלים עדיין חרבה. קבוצת רבנים נוספת טענה שאין לשנות מנוסח התפילה הנהוג בכל עדה ועדה מכיוון שהמצב הרוחני של עם ישראל עדיין לא מתוקן ולכן מבחינה מסוימת ירושלים חרבה. עניין זה טרם הוכרע, ועד ימינו אנו מתקיימת מחלוקת בעניין זה.
לעומת הרבנים שהתנגדו לשינוי נוסח הברכה, היו כאלה שתמכו בכך. אחד מהם, הרב חיים דוד הלוי שהיה רבה הראשי של תל אביב, סבר שיש לשנות את הנוסח כך שידבר בלשון עבר, למשל: “ואת העיר שהייתה חרבה ובזויה ושוממה”. הרב שלמה גורן, שבזמן מלחמת ששת הימים כיהן כרב הראשי לצה”ל, חשב שיש לשנות את הנוסח המקורי ותיקן נוסח חדש על פי התלמוד הירושלמי, הגאונים והראשונים. נוסח זה אף פורסם על ידי הרבנות הראשית לציבור הרחב: “נחם, ד’ אלוקינו, את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה. ציון במר תבכה, וירושלים תתן קולה. לבי לבי על חלליהם, מעיי, מעיי על הרוגיהם. לישראל עמך נתתה נחלה, ולזרע ישורון הורשתה. נערה, ה’ אלוקינו, מעפרה, והקיצה מארץ דוויה, נטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גויים. כי אתה ה’ באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, כאמור: “ואני אהיה לה נאום ה’ חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ד’ מנחם ציון ובונה ירושלים”.
נסיים את מאמרנו זה בתפילה כנה לבורא עולמים למען כך שינחם אותנו על ידי בניית מקדשנו במהרה בימינו אמן, שלא נצטרך להתפלל יותר את תפילת נחם ובמקום זאת נודה לו עוד ועוד על גילוי הפנים והחזרת השכינה לכלל ישראל, ונזכה לשבת בטח עם כל ישראל אחינו בבית מקדשנו ותפארתנו לטוב לנו כל הימים תכף ומיד ממש, אמן.