תפילת ערבית

מאת אבנר שאקי

תקציר:

תפילת ערבית, בנוסף לשחרית ומנחה, היא אחת משלוש התפילות אותן יש להתפלל על פי תורת ישראל בכל יום. את תפילת ערבית תיקן יעקב אבינו, כפי שכתוב בספר בראשית, פרק כ”ח, פס’ י”א: “ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש”, ומלמדים אותנו חכמינו זכרונם לברכה כי: “אין פגיעה אלא תפילה”. עוד בעניין זה – שורשה ומקורה של תפילת ערבית, כדאי וחשוב לדעת שתפילת ערבית הוקבלה להקטרת החלבים והאיברים בבית המקדש.

זמנה של תפילת ערבית הנו מצאת הכוכבים, עד שיעלה עמוד השחר. עמוד השחר, על פי תורת ישראל, הנו למעשה הרגע בו מתחיל היום, והוא הרגע בו אורה של השמש מתחיל להיראות בשמיים, עוד לפני הופעתה של השמש עצמה. בעניין זה כדאי וחשוב גם לדעת שניתן להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים, החל מפלג המנחה (כשעה ורבע לפני השקיעה) והלאה, אך במקרים מעין אלה יש לקרוא את קריאת שמע ושלוש הפרשיות שלאחריה בשנית לאחר צאת הכוכבים.

הרחבה:

תפילת ערבית, בנוסף לשחרית ומנחה, היא אחת משלוש התפילות אותן יש להתפלל על פי תורת ישראל בכל יום. את תפילת ערבית תיקן יעקב אבינו, כפי שכתוב בספר בראשית, פרק כ”ח, פס’ י”א: “ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש”, ומלמדים אותנו חכמינו זכרונם לברכה כי: “אין פגיעה אלא תפילה”. עוד בעניין זה – שורשה ומקורה של תפילת ערבית, כדאי וחשוב לדעת שתפילת ערבית הוקבלה להקטרת החלבים והאיברים בבית המקדש.

תפילת שחרית הוקבלה להקרבת קורבן ‘תמיד של שחר’ שהתבצעה בבוקר, תפילת מנחה הוקבלה להקרבת קורבן ‘תמיד של בין הערביים’ שהתבצעה סמוך לשקיעת החמה, ותפילת ערבית הוקבלה להקטרת החלבים והאיברים השייכים לקורבנות שהוקרבו בכל יום ויום. הקטרה זו התקיימה בכל יום מיד לאחר צאת הכוכבים, כלומר 20 דק’ בערך לאחר שקיעת החמה.

אם כן, זמנה של תפילת ערבית הנו מצאת הכוכבים, עד שיעלה עמוד השחר. עמוד השחר, על פי תורת ישראל, הנו למעשה הרגע בו מתחיל היום, והוא הרגע בו אורה של השמש מתחיל להיראות בשמיים, עוד לפני הופעתה של השמש עצמה. בעניין זה כדאי וחשוב גם לדעת שניתן להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים, החל מפלג המנחה (כשעה ורבע לפני השקיעה) והלאה, אך במקרים מעין אלה יש לקרוא את קריאת שמע ושלוש הפרשיות שלאחריה בשנית לאחר צאת הכוכבים.

מכיוון שהזכרנו כעת את קריאת שמע, שהיא כידוע עניין חשוב ומהותי ביותר בתפילת ערבית, נרחיב אודותיה בפסקה זו. עם זאת, רגע לפני שנדבר על קריאת שמע, נרחיב בקצרה על סדרה של תפילת ערבית. בתחילת התפילה נהגו עדות ישראל השונות לומר פסוקים שונים, חצי קדיש, ‘והוא רחום’, ‘ברכו את ה’ המבורך’, ולאחר מכן את קריאת שמע וברכותיה.

וכעת, כאשר הגענו בסדר התפילה לקריאת שמע, נרחיב מעט אודותיה. ‘שמע ישראל’ הוא שמו של פסוק בסיסי ומשמעותי ביותר בתורת ישראל: “שמע ישראל, ה’ אלוהינו, ה’ אחד”, אשר ברבות השנים תפס מקום נרחב יותר ויותר במורשת ובתרבות התורנית והישראלית, ואשר זוכה להיות מוזכר פעמים רבות באופנים והקשרים שונים ורבים. הפסוק הנזכר לעיל, המופיע בספר דברים, פרק ו’, פסוק ד’, נקרא כך מכיוון ש’שמע ישראל’ הן צמד המילים הפותחות אותו. במקור אשר צוין כעת משה רבינו אומר את המילים הקדושות הללו לבני ישראל בסמוך לפטירתו. חז”ל מלמדים אותנו שעלינו לקרוא קריאת שמע בערב ובבוקר, והם לומדים זאת מצמד המילים המופיע בפרשיית ‘ואהבת’, שהיא הפרשייה הראשונה אותה קוראים לאחר אמירת שמע ישראל: “בשכבך ובקומך”.

ישנה חשיבות רבה בלימוד משמעותי ומקיף של משמעות הפסוק הנ”ל, אך הפירוש הבסיסי שלו הוא כדלהלן: ‘שמע ישראל’ – הקשב וקבל עם ישראל. ‘ה’ אלוהינו’ – ה’, אלוהי ישראל, אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב – הוא האלוהים שלנו, האל שלנו, ועלינו לקבל את עול מלכותו, כלומר לעבוד אותו. ‘ה’ אחד’ – הקדוש ברוך הוא, האלוהים שלנו, הוא אחד.

אם כן, כפי שאמרנו, קריאת שמע היא עניין מהותי מאוד בתפילה, ומסיבה זו, בין היתר, יש ברכות ופרשיות שנאמרות לפניה ולאחריה. הברכות הנאמרות לפני קריאת שמע בערבית הן ‘המעריב ערבים’ ו’אהבת עולם’, ואילו הברכות הנאמרות לפני קריאת שמע בשחרית הן ‘יוצר אור’ ו’אהבת העולם’. ברכת ‘המעריב ערבים’, וכן ברכת ‘יוצר אור’, עוסקות בעיקר בהודיה לקב”ה על כך שדואג הוא לכך שסדרי העולם התקינים, וביניהם קיומם של היום הלילה, יתקיימו כמו שצריך. לצד זאת, ויחד עם זאת, ברכת ‘אהבת עולם’ עוסקת ברובה באהבה הגדולה בה אוהב אותנו הקדוש ברוך הוא, והדברים הנפלאים והחשובים הנובעים מאהבה עזה זו.

לאחר קריאת שמע, הן בערבית והן בשחרית, שלוש הפרשות הצמודות אליה הן ‘ואהבת’, ‘והיה אם שמוע’, ו ‘פרשת ציצית’. פרשת ‘ואהבת’ מדברת על מגוון נושאים וביניהם החובה החלה על כל איש ואישה מישראל לאהוב את ה’, החובה החלה על אבות ללמד את בניהם תורה, החובה החלה על גברים ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע, להניח תפילין ולקבוע מזוזה. הפרשה השנייה, ‘והיה אם שמוע’, טומנת בחובה חלק מהדברים אותם הזכרנו לגבי פרשיית ‘ואהבת’, אך עוסקת בעיקרה בשכר ובעונש שינתן לעם ישראל על פי מעשיו.

הפרשה השלישית, פרשת ציצית, עוסקת במצוות ציצית. מכיוון שזו מצווה חשובה ביותר בתורת ישראל, ובעקבות הקשר החזק והעמוק שלה לקריאת שמע – וממילא לתפילת ערבית – נרחיב כעת מעט לגביה. מצוות ציצית היא מצוות עשה מן התורה, המופיעה לראשונה בתורה שבכתב, אך אודותיה מפורט גם בתורה שבעל פה. עיקרה של מצוות הציצית בימי קדם, וכך היא גם כתובה בתורה, היא הטלת ציצית, שהם למעשה שמונה חוטים באורך של כ-15 סנטימטרים, בבגדים שיש להם ארבע כנפות. בימים עברו היו נוהגים הגברים ללבוש בגד עליון, הפתוח משני צדדיו, ולכן היו נוצרות בו ארבע כנפות, כלומר ארבע פאות.

לאחר שדיברנו בפסקאות האחרונות על קריאת שמע וברכותיה, נמשיך כעת לדבר על תכנים נוספים המופיעים בתפילת ערבית. כידוע, בתפילת ערבית ישנם שני חלקים עיקריים – קריאת שמע וברכותיה, ותפילת שמונה עשרה. בפסקאות הקודמות דיברנו על קריאת שמע וברכותיה, וכעת נדבר בקצרה על תפילת שמונה עשרה. יחד עם זאת, רגע לפני שנרחיב מעט לגבי תפילת שמונה עשרה, נאמר שלאחר פרשת ציצית אומרים בשחרית את קטע התפילה ‘אמת ויציב’, ובערבית – ‘אמת ואמונה’, לאחר מכן מברכים את ‘ברכת הגאולה’, ‘השכיבנו’, חצי קדיש, ולאחר מכן ניגשים לתפילת העמידה, תפילת שמונה עשרה, שהיא היא עיקר התפילה בערבית, מנחה ושחרית.

תפילת שמונה עשרה היא תפילה אשר תקנו חכמינו זכרונם לברכה, המורכבת משמונה עשרה ברכות, ומכאן שמה. ברבות השנים הוסיפו חכמים ברכה לתפילת שמונה עשרה, ברכת ‘למינים ולמלשינים’, וכיום מונה היא תשע ברכות. תפילת שמונה עשרה מורכבת משלושה חלקים – החלק הראשון עוסק בעיקר בשבחי הקב”ה, החלק השני הוא החלק שבו נמצאות הברכות שבהן מבקשים ישראל על צרכיהם השונים, ועיקרו של החלק השלישי הוא הודיה לקב”ה. דבר חשוב במיוחד אותו יש לדעת לגבי תפילת שמונה עשרה הוא שתפילה זו הנה חשובה ביותר בתורת ישראל, וכפי שאמרנו לעיל – מהווה היא את עיקר התפילות הנהוגות בעם ישראל.

לאחר תפילת שמונה עשרה, אודותיה הרחבנו כעת, אומרים ‘יהי שם ה’ מבורך’, חצי קדיש, ‘שיר למעלות’, קדיש יתום, ‘ברכו’, ולאחר מכן ‘עלינו לשבח’. בתפילת ערבית של מוצאי שבת נוהגות עדות ישראל השונות לומר את תפילת ‘ויהי נעם’ בין חצי הקדיש ל’שיר למעלות’.

עניין נוסף השייך במשך תקופה מסוימת מדי שנה לתפילת ערבית הוא ספירת העומר. בימים בהם סופרים את ספירת העומר, נהוג לעשות זאת מיד לאחר תפילת ערבית, ולכן, בין היתר, העניינים הללו קשורים. אם כן, ספירת העומר היא ספירה שמתחילה בלילה שאחרי ליל הסדר, המצוין כידוע בט”ו בניסן, ומסתיימת לאחר 49 ימים בחג השבועות, המצוין בו’ ניסן, הנקרא על שם שבעת השבועות שיש בין חג הפסח לחג מתן תורה. בלילה שאחרי ליל הסדר, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקריבים את קורבן העומר, ומכאן שמה של הספירה.

אחד הימים המרכזיים בספירת העומר, ויש שיאמרו היום החשוב ביותר, הוא ל”ג בעומר, היום בו נפטר רבי שמעון בר יוחאי. מלבד זאת, בל”ג בעומר גם פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. רבי שמעון בר יוחאי היה תנא, כלומר חכם מתקופת המשנה, ומגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. בדורו של רשב”י הטילו הרומאים גזרות קשות על עם ישראל, וביניהן איסור חמור על לימוד והפצת התורה. בעקבות זאת, גלה רבי שמעון מביתו למערה באזור הגליל, ושם למד ולימד תורה במשך 13 שנים עם אלעזר בנו. בשנים אלו, כך מקובל במסורת ישראל, כתב רבי שמעון את ספר הזוהר, שהוא למעשה ספר היסוד של תורת הקבלה.

את מאמרנו זה נחתום בסוגיית ‘חובת תפילת ערבית’. בניגוד לשחרית ולמנחה, שלגביהן חלה חובה קבועה בתפילתן, לגבי ערבית הדעות חלוקות. במסכת ברכות, דף כ”ז עמ’ ב’ מצוטטת המשנה שאומרת: “תפילת הערב אין לה קבע”, כלומר אין חובה קבועה בתפילתה. בסוגייה הנ”ל מובאת דעתו של רבי יהושע, הסובר שתפילת ערבית הנה תפילת רשות, וכמו כן דעתו של רבן גמליאל הטוען שהיא תפילת חובה.

אם כן, נחלקו בסוגיה זו חכמי התלמוד, וחכמים רבים, שחיו בתקופות מאוחרות יותר, טענו שיש לפסוק שתפילת ערבית הנה תפילת רשות, אך עם זאת יש כמובן מצווה בקיומה. בנוסף לכך חשוב לומר ולדעת שכיום תפילת ערבית מוגדרת כתפילת חובה, משום שנתקבלה היא כעניין מהותי וקבוע בעם ישראל. ובכן, בעניין זה בדיוק כותב הרמב”ם, בהלכות תפילה, פרק א’ הלכה ו’: “ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה, ואף על פי כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה”.

בנוסף לכך כדאי וחשוב לדעת שמחלוקת זו משפיעה על עניינים נוספים הקשורים בתפילת ערבית, וביניהם שבתפילת ערבית אין ‘חזרת הש”ץ’, כלומר שליח הציבור לא חוזר על תפילת שמונה עשרה – בניגוד למנחה ושחרית, מכיוון שעניינה של חזרת שליח הציבור היא להוציא ידי חובה את האנשים שאינם יודעים להתפלל, אך אם אין חובה להתפלל ערבית – אזי אין צורך להוציא ידי חובה אנשים שלא יודעים להתפלל. מסיבה זו, אגב, לנשים ישנה חובה פחותה יותר בתפילת ערבית, ביחס למנחה ושחרית. לסיכום עניין זה נאמר שהמחלוקת לגבי חובתה או רשותה של תפילת ערבית נוגעת לתפילת שמונה עשרה שלה, אך כפי שהזכרנו לעיל – לכל הדעות ‘קריאת שמע’ של ערבית היא חובה מהתורה.

נסיים את מאמרנו זה בתפילה כנה לבורא עולמים שנתפלל כראוי וכנכון, ושיתקבלו בסיעתא דשמיא כל תפילותינו ברצון.