מאת אבנר שאקי
תקציר:
הרמב”ם, רבי משה בן מימון, היה מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. בנוסף לזאת, הרמב”ם היה גם פילוסוף חשוב ביותר בדורו, רופא, חוקר, ומנהיג. הרמב”ם נולד בשנת ד’תתצ”ח (1,135 למניינם) בעיר קורדובה שבספרד, ובמהלך חייו כתב מספר רב של ספרים, וביניהם: ‘משנה תורה’, ‘מורה נבוכים’, ‘פירוש הרמב”ם למשנה’, ועוד. ספרים אלה אשר כתב הרמב”ם מהווים לדעת רבים חלק מבסיסו האיתן של ארון הספרים היהודי.
הרמב”ם המשיך לעסוק בכתיבה תורנית, לצד עיסוקיו השונים, במשך שנים רבות, וממש עד סמוך לפטירתו. הרמב”ם נפטר בכ’ טבת ד’תתקס”ה (1,204 למניינם), בעודו בן 69. לאחר מותו של הרמב”ם, בנו אברהם המשיך אותו בחלק מתפקידיו, ובעיקר בהנהגת יהודי מצרים. הרמב”ם ביקש בצוואתו שאחרי מותו יעלו את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל, וכך אכן קרה. עצמותיו של הרמב”ם הועלו אחר כבוד לארץ ישראל, ונטמנו בבית הקברות בטבריה.