מאת אבנר שאקי
תקציר:
מצוות שבין אדם לחברו הם המצוות העוסקות ביחסים בתוך החברה, בין כלל בני האדם, ואילו מצוות שבין אדם למקום הם המצוות הנוגעות לקשר בין האדם ובוראו.
לצורך הדוגמא- מצוות כמו צדקה, מעשר, השבת אבידה, ביקור חולים וכיוצא באלה הם מצוות שבין אדם לחברו, ואילו תפילה, מזוזה, ציצית והדלקת נרות הם מצוות ש’בין אדם למקום’. חז”ל מלמדים אותנו במספר מקומות שאמנם גם המצוות שבין אדם לחברו וגם המצוות שבין אדם למקום יקרות וחשובות במאוד מאוד, אך שהמצוות שבין אדם לחברו חשובות יותר, מכמה סיבות, וביניהן שכל המצוות שבין אדם לחברו ממילא כוללת בתוכן גם את המצוות שבין אדם למקום, מכיוון שעלינו לעשותן קודם כל בגלל שה’ ציווה אותנו.
הרחבה:
בערך זה נעסוק באחד הדברים המהותיים והבסיסיים ביותר שיש לנו בתורת ישראל- מצוות ש’בין אדם לחברו’. לפני שנצלול מעט לעומק העניין, נבאר באופן בסיסי מהי ‘מצווה’. רבותינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שישנם שני פירושים מקובלים ביותר למילה ‘מצווה’:
א. ‘מצווה’ מלשון צו, ציווי. הקב”ה דורש, מחייב, מצווה אותנו לקיים את מצוותיו, כמו שאנחנו אומרים: “אשר קדשנו במצוותיו וציוונו…”
ב. ‘מצווה’ מלשון ציוות, צוות, הצמדה, חיבור. על ידי קיום המצוות אנחנו מצטוותים עם הקדוש ברוך הוא, ולמעשה – מתחברים אליו ומתקרבים אליו.
כעת, נבאר מה מאפיין את המצוות המכונות ‘בין אדם לחברו’, וכמו כן את המצוות של ‘בין אדם למקום’. מצוות שבין אדם לחברו הם המצוות העוסקות ביחסים בתוך החברה, בין כלל בני האדם, ואילו מצוות שבין אדם למקום הם המצוות הנוגעות לקשר בין האדם ובוראו. לצורך הדוגמא- מצוות כמו צדקה, מעשר, השבת אבידה, ביקור חולים וכיוצא באלה הם מצוות שבין אדם לחברו, ואילו תפילה, מזוזה, ציצית והדלקת נרות הם מצוות ש’בין אדם למקום’.
בעשרת הדברות, למשל, ההבדל שציינו לעיל בין מצוות שבין אדם למקום ובין המצוות שבין אדם לחברו בא לידי ביטוי באופן מיוחד. נהגו ישראל לחלק את עשרת הדברות לשני טורים – הטור הימני מכיל את חמשת מצוות הראשונות, ואילו השמאלי את חמשת האחרונות.
הטור הימני מכיל חמש מצוות שבין אדם למקום – אנוכי ה’, לא יהיה, לא תשא, זכור את יום השבת, כבד את אביך ואת אמך, ואילו הטור השמאלי מכיל חמש מצוות שבין אדם לחברו – לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד. על מיקומה של מצוות כיבוד הורים דווקא בטור הימני – של המצוות שבין האדם למקום, בשעה שהיא נתפסת כיותר מתאימה למצוות של בין אדם לחברו, נכתבו תשובות רבות, והקוראים הסקרנים מוזמנים להרחיב ולעיין בכך.
חז”ל מלמדים אותנו במספר מקומות שאמנם גם המצוות שבין אדם לחברו וגם המצוות שבין אדם למקום יקרות וחשובות במאוד מאוד, אך שהמצוות שבין אדם לחברו חשובות יותר, מכמה סיבות, וביניהן שכל המצוות שבין אדם לחברו ממילא כוללת בתוכן גם את המצוות שבין אדם למקום, מכיוון שעלינו לעשותן קודם כל בגלל שה’ ציווה אותנו.
דוגמא טובה נוספת לחשיבות היתרה של המצוות שבין אדם לחברו על פני המצוות שבין אדם למקום אפשר למצוא במקורותינו הקדושים, במקומות רבים, ובין היתר בנבואתו של ישעיהו, שמדבר מפיו של הקב”ה ישירות לעם ישראל: “למה לי רב זבחיכם יאמר ה’, שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבואו לראות פני- מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי? לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת תועבה היא לי, חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה. חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע, ידיכם דמים מלאו. רחצו, היזכו, הסירו רע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע. למדו היטב, דרשו משפט, אשרו חמוץ, שפטו יתום, ריבו אלמנה”.
הנביא ישעיהו, המתנבא בשם ה’, אומר לעם ישראל- אתם מקריבים קורבנות, מתפללים אלי, עולים לרגל, ועושים עוד המון מצוות שבין אדם למקום, אך כל זה לא שווה לי. אני לא מעוניין בכך. אתם נכשלים בעבירות שבין אדם לחברו. עד שלא תעשו תשובה ותשתפרו במצוות שבין אדם לחברו- אני לא רוצה את כל המצוות שבין אדם למקום שאתם עושים עבורי.
כעת, משהוסבר הערך העצום של מצוות שבין אדם לחברו, אנו קוראים לכם קוראים יקרים, לקבל על עצמכם לרגל בואה של השנה החדשה מספר קבלות, או אפילו קבלה אחת של מצווה מכלל המצוות שבין אדם לחברו, וב”ה כך תרבו את זכויותיכם בימים גדולים אלו.
בשורות שכאן מתחתינו תוכלו לכתוב ולספר לנו על הקבלות שקיבלתם על עצמכם. יכולת השיתוף היא כלי רב עוצמה, שמעניק לדברים כפל משמעות. אנחנו מזמינים אתכם לעשות כן. ברוכים תהיו לה’!