מאת אבנר שאקי
תקציר:
י”ז בתמוז הוא אחד מימי הצומות שקבעו חכמינו זכרונם לברכה כזכר לחורבנם של שני בתי המקדש. בי”ז התרחשו חמישה דברים שבגינם אנו צמים: משה רבינו שבר את לוחות הברית, בוטל קורבן התמיד, הובקעה העיר, אפוסטומוס הרשע שרף את התורה, והועמד צלם בהיכל. תענית י”ז בתמוז מתחילה בעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים. מלבד זאת, ביום י”ז בתמוז למעשה מתחילים ימי בין המצרים, הידועים גם בשמם: ‘שלושת השבועות’, והם למעשה שלושה שבועות שכאמור מתחילים בי”ז בתמוז, ומסתיימים בט’ באב, היום בו נחרבו שני בתי המקדש, וחלים בהם כמה וכמה דיני אבלות לזכר כך.
בחלק גדול מקהילות ישראל, במיוחד בקרב עדות המזרח, נהוג להכריז בבית הכנסת, בשבת שלפני תענית י”ז בתמוז את ההכרזה הבאה, שכולנו מקווים שתתקיים במהרה בימינו אמן: “אחינו בית ישראל שמעו – צום הרביעי יהיה ביום… יהפכהו הקב”ה לששון ולשמחה, כמו שנאמר: “כה אמר ה’ צבאות – צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”. ונאמר אמן.