אבנר שאקי
תקציר:
בתורת ישראל הסנהדרין היא שמו של בית דין אשר הורכב משבעים ואחד דיינים, אשר חבריו הנהיגו בשעתו את עם ישראל מבחינה רוחנית ומדינית. בראש הסנהדרין עמד נשיא הסנהדרין, שנשא באחריות הכוללת להנהגתו של עם ישראל. לגבי מספר הדיינים שכיהנו בסנהדרין אשר ציינו לעיל ישנה מחלוקת, ובעניין זה טוען רבי יהודה שכיהנו בסנהדרין שבעים דיינים ולא שבעים ואחד, אך לפי רוב הדעות – בסנהדרין כיהנו כאמור שבעים ואחת דיינים.
הרחבה:
בתורת ישראל הסנהדרין היא שמו של בית דין אשר הורכב משבעים ואחד דיינים, אשר חבריו הנהיגו בשעתו את עם ישראל מבחינה רוחנית ומדינית. בראש הסנהדרין עמד נשיא הסנהדרין, שנשא באחריות הכוללת להנהגתו של עם ישראל. לגבי מספר הדיינים שכיהנו בסנהדרין אשר ציינו לעיל ישנה מחלוקת, ובעניין זה טוען רבי יהודה שכיהנו בסנהדרין שבעים דיינים ולא שבעים ואחד, אך לפי רוב הדעות – בסנהדרין כיהנו כאמור שבעים ואחת דיינים.
הסנהדרין הייתה בשעתו גוף חשוב ומשפיע ביותר בעם ישראל, ומסיבה זו, בין היתר, אחת המסכתות במשנה ובגמרא נקראת ‘סנהדרין’ (המסכת הרביעית בסדר נזיקין). במסכת זו מפורטים חלק מהדינים הרבים וההלכות השונות הנוגעים לסנהדרין והדברים הקשורים בה. כפי שהזכרנו כעת, מסכת סנהדרין משתייכת לסדר נזיקין, ובעניין זה מסביר הרמב”ם שלאחר שדובר במסכתות השונות של סדר נזיקין על סוגים רבים של נזקים שיכולים להתרחש – עברו לדבר על ענייני עשיית המשפט והצדק, מכיוון שנושאים אלה קשורים זה לזה במאוד מאוד.
הזכרנו כעת את המשנה והגמרא, ומכיוון שעניין הסנהדרין מופיע בצורה משמעותית בשתיהן, עד כדי כך שכאמור ישנה מסכת שלמה הנקראת ‘סנהדרין’ העוסקת בענייניה, נרחיב מעט בפסקאות הבאות אודות המשנה והגמרא. ונתחיל במשנה מכיוון שהיא מוקדמת יותר.
המשנה הנה החלק הראשון של התורה שבעל פה, המהווה המשך ישיר של התנ”ך – התורה שבכתב, ומסיבה זו, בין היתר, היא נחשבת חלק כה עיקרי ביותר בתורת ישראל. המשנה, אם כן, למעשה משמשת כפירוש והרחבה של חמשת חומשי התורה.
בחמשת חומשי התורה יש לא מעט עניינים שיש להרחיב לגביהם, ואכן רבים מהם מופיעים ונידונים באריכות במשנה, וכמו כן בתלמוד הגמרא – המשמשת למעשה כפירוש והרחבה של המשנה. מפאת חשיבותה של המשנה, המחולקת לשישה חלקים שונים הנקראים ‘סדרים’, הפכה היא לאחד מאבני היסוד החשובות ביותר בארון הספרים היהודי, והיא זוכה להילמד שוב ושוב על ידי לומדי התורה ברחבי העולם היהודי כולו.
בחמשת חומשי התורה מופיעות תרי”ג המצוות, ומעבר לכך – לא מעט סיפורים ופרטים מופיעים בתורה שבכתב, וכאמור – תפקידה העיקרי של המשנה היא להרחיב ולבאר את דברי התורה שבכתב. חמשת חומשי התורה, הנביאים והכתובים – נקראים ‘תורה שבכתב’, ואילו המשנה, הגמרא, וכל מה שבא אחריהן, נקראים ‘תורה שבעל פה’.
המשנה, וזאת כדאי לדעת, מכילה את דברי התורה שאמרו התנאים. חכמי המשנה מכונים ‘תנאים’, והם למעשה חכמי ישראל שפעלו מתחילת תקופת אנשי הכנסת הגדולה ועד לחתימת המשנה, כלומר בערך מתחילת המאה ה-1 לספירה ועד סוף המאה ה-2.
כעת, לאחר שהרחבנו מעט על המשנה, נדבר מעט אודות הגמרא. ככלל כדאי לדעת שהגמרא מכילה את התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי, אך במסגרת מאמר זה נכתוב אודות התלמוד הבבלי משום שהוא התלמוד הנלמד והנפוץ יותר. התלמוד הבבלי הנו חלק עיקרי ביותר בתורת ישראל. התלמוד הבבלי הוא למעשה פירוש והרחבה של המשנה, המשמשת כפירוש והרחבה של חמשת חומשי התורה.
בחמשת חומשי התורה יש לא מעט עניינים שיש להרחיב לגביהם, ורבים מהם מופיעים באריכות במשנה ובתלמוד הבבלי. מפאת חשיבותו של התלמוד הבבלי, הפכו המסכתות המרכיבות אותו לספרים הנלמדים ביותר בקרב לומדי התורה ברחבי העולם היהודי כולו.
התלמוד הבבלי, בניגוד למקבילו – ‘התלמוד הירושלמי’ שנכתב בארץ ישראל, כשמו כן הוא – נכתב בבבל. התלמוד הבבלי, מסיבות שונות שאין כאן המקום להאריך בהם, הוא הנלמד יותר מבין השניים. חכמי התלמוד מכונים ‘אמוראים’, והם למעשה חכמי ישראל שפעלו בישראל ומחוצה לה בתקופה שלאחר חתימת המשנה עד חתימת הגמרא, כלומר מתחילת המאה ה-3 למניין הגויים ועד סוף המאה ה-5. אחרוני האמוראים, כך מופיע בגמרא עצמה, היו רבינא ורב אשי.
כעת, לאחר שהחרבנו מעט אודות המשנה והגמרא, נשוב לדבר באופן ישיר יותר על ענייני הסנהדרין. מקור השם ‘סנהדרין’ הוא בשפה היוונית, במילה ‘סינהדריון’ – שפירושה הוא מועצה או מקום כינוס. בשם זה, ‘סינהדריון’, נקראו המועצות ובתי הדין שפעלו ביוון העתיקה. בשלב מאוחר יותר, היה מי שמצא במילה סנהדרין את המילים: שונא הדרת פנים בדין, אך זהו רמז ולא המקור לשם.
סמכותה של הסנהדרין, וזאת חשוב לדעת, נובעת כמובן מדברי התורה הקדושה. ה’ מצווה אותנו בתורתו לשמוע לדברי החכמים והדיינים שבכל דור ודור, ובלבד שדבריהם אינם סותרים את דברי התורה הקדושה כמובן. עניין זה נכון לתחומי חיים רבים, וביניהם כמובן לענייני ספקות הלכתיים שבהם דנים חכמי ישראל ומקבלים הכרעה, וגם לעניינים שבין אדם לחברו אשר מצויים במחלוקת אשר מגיעה אל החכמים והדיינים.
בעניין זה עוד כדאי וחשוב לדעת שלפי תורת ישראל מי שאינו שומע לדברי החכמים יכול להיענש במיתה, כפי שנאמר בספר דברים, פרק י”ז, פסוקים ג’-ח’: “כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה’ אלוהיך בו. ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך.. ושמרת לעשות ככל אשר יורוך.. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן.. או אל השופט – ומת האיש ההוא, וביערת הרע מישראל. וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד”.
בתוך כך, חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שכוונת המילים בפסוק אותו הבאנו כעת: ‘המקום אשר יבחר ה’ אלוהיך בו’ – הוא בית המקדש, ואכן הסנהדרין מוקמה בסמיכות לבית המקדש, במקום שנקרא לשכת הגזית. חשיבותו של מיקום זה הייתה רבה ומשמעותית, ואם הסנהדרין גלתה ממקומה מסיבה כלשהי למקום אחר היא איבדה חלק חשוב מכוחה וסמכותה. עוד בעניין אשר הזכרנו כעת נאמר שחז”ל מלמדים אותנו שעונש המיתה אותו הזכרנו לעיל המיועד למי שלא ישמע לדבריהם של חכמי ישראל איננו מיועד לאדם מן השורה אלא לחכם (רב) שלא יקבל את סמכות הסנהדרין – וחלילה יורה הלכה בניגוד לדעתם.
עוד בעניין הסנהדרין כדאי וחשוב לדעת שהרעיון להקמתה נלקח מעניינם של 70 הזקנים שסייעו למשה רבינו לשפוט את ישראל. לאחר מכן, בשלב מאוחר יותר, הוקמה ‘הכנסת הגדולה’ שהתקיימה מימי עזרא ונחמיה עד תחילת תקופת התנאים, ולאחריה הוקמה הסנהדרין הראשונה – אשר פעלה בממלכת יהודה בתקופת הבית השני. חברי הסנהדרין הנהיגו את ישראל מבחינה רוחנית ומדינית ובנוסף לכך הסנהדרין גם פעלה כבית מדרש עליון ללימוד תורה. בתקופה זו חברי הסנהדרין ישבו בלשכת הגזית הסמוכה לבית המקדש, ובבית המקדש פעלו שתי סנהדריות קטנות נוספות – אחת בכניסה להר הבית והשנייה בכניסה לעזרה. כארבעים שנה לפני שבית המקדש השני נחרב גלתה הסנהדרין ממקומה בלשכת הגזית למקום מרוחק יותר בהר הבית, ובשל כך ניטלה ממנה הסמכות לשפוט אנשים למיתה, כלומר להוציאם להורג.
לאחר שגלתה הסנהדרין מלשכת הגזית למקום מרוחק יותר בשטח הר הבית גלתה היא למקומות נוספים כתוצאה מסיבות רבות ומגוונות. וכך (בין היתר) כתוב על כך במסכת ראש השנה, דף ל”א: “גלתה סנהדרין.. מלשכת הגזית לחנות, ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי ומציפורי לטבריא”. ניתן להרחיב המון על גלויות הסנהדרין, אך בנושא זה נזכיר רק בקצרה שהסנהדרין ישבה ביבנה עד מרד בר כוכבא, שנכשל כידוע, ולאחר מכן עברה לגליל. חברי הסנהדרין התיישבו בשנים אלה במקומות קטנים כמו שפרעם ואושא כדי לא לבלוט.
אחת הסיבות המשמעותיות שבגינן גלתה הסנהדרין ממקום למקום הייתה שהשלטון ביקש להצר את צעדיה במקרה הטוב יותר ולמנוע לגמרי את פעילותה במקרה המאתגר ממנו. לאחר שגלתה הסנהדרין מספר פעמים ממקום למקום, בסופו של דבר חדלה לגמרי מלפעול. ישנן מספר דעות בעניין זה, אך הדעה המרכזית היא שהסנהדרין האחרונה הפסיקה לפעול בשנת 425 למניין הגויים משום שהרומאים ביטלו את סמכותה. לאחר שחדלה הסנהדרין מפעילותה התקיימו ברבות הימים מספר ניסיונות להקימה מחדש – אך אלה לא צלחו.
אם כן, הסנהדרין הייתה כאמור בית דין חשוב בעם ישראל, והיא נושא מאמרנו, ולכן נרחיב כעת על שלושה בתי דין שונים הקיימים בתורת ישראל. בית הדין הקטן והזוטר ביותר שנרחיב אודותיו במסגרת מאמר זה הוא בית דין המכיל שלושה דיינים. בית דין זה יכול לדון בדיני ממונות, וניתן להקים בית דין מסוג גם בחוץ לארץ. בית דין גבוה וגדול ממנו הוא בית דין המכיל עשרים ושלושה דיינים, הנקרא גם ‘סנהדרי קטנה’. בית דין זה, בניגוד לבין דין של שלושה דיינים, יכול לדון בנושאים נוספים וכן בדיני נפשות – כלומר לדון אנשים למיתה. בית דין שכזה היו מקימים בכל עיר שבה גרו לפחות 120 אנשים, ויש אומרים 230 אנשים. בנוסף לכך, בית דין של עשרים ושלושה דיינים היה מוקם עבור כל שבט ושבט מישראל. בית דין של עשרים ושלושה דיינים ניתן להקים גם בחוץ לארץ, אך רק אחד בכל מחוז.
יחד עם זאת, בית הדין הגדול והחשוב ביותר הוא בית הדין שעומד בבסיס מאמרנו, והוא בית הדין שמכיל 71 דיינים, הנקרא גם סנהדרי גדולה. סנהדרין זו הייתה יכולה לדון בדיני מיתה מורכבים במיוחד, כמו למשל דינה של ‘עיר הנידחת’ ודינו של נביא שקר. בנוסף לכל, זאת סנהדרין זו עוסקת בעניינים כלל ישראליים כקידוש החודש, מינוי כהן גדול, עיבור השנה, מינוי סנהדרי קטנה היכן שאפשר וצריך, ובכלל – פסיקת הלכות והנהגת הציבור.
כעת, לאחר שדיברנו על סוגי בית הדין השונים, נדבר בפסקאות הבאות על חברי הסנהדרין. אחת האמירות המשמעותיות ביותר שנאמרו לגבי זהותם ומאפייניהם של חברי הסנהדרין נאמרה מפי רבי יוחנן, ואמירה זו מופיעה במסכת מנחות, דף ס”ה עמ’ א’: “אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי המתורגמן”.
בעקבות כך, בין היתר, כתב הרמב”ם בספרו ‘משנה תורה’ את דעתו בנושא וקבע שחכמי הסנהדרין צריכים להיות חכמים, תלמידי חכמים המבינים גם בחוכמות עולמיות כלליות, אנשים המגיעים ממשפחות מיוחסות, כאלה המכירים שיטות רוחניות שונות ומגוונות, אנשים שאינם מבוגרים מאוד, אבות לילדים, בעלי שיעור קומה, בעלי חזות נאה, וכמו כן שידעו לדבר שפות רבות על מנת שלא יצטרכו להיעזר במתורגמנים לטובת עבודתם בסנהדרין.
לאחר שדיברנו על זהותם הרצויה של חברי הסנהדרין, כעת נדבר על סוגיית כהנים ולווים בסנהדרין. חז”ל הקדושים מלמדים אותנו שיש עניין חשוב במינוי כהנים ולווים לסנהדרין, ולומדים זאת מהפסוק המופיע בספר דברים, פרק י”ז, פס’ ח’: “ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט”. מעבר לכך, בעניין זה כדאי וחשוב לדעת שלפי דעות מסוימות בחז”ל ישנה מעלה גדולה במינוי כהן לנשיא הסנהדרין. מקור תורני נוסף בעניין זה אנו מוצאים במדרש תנאים, שבו נאמר: “כל סנהדרין שהיא משולשת הרי זו משובחת”, ובעניין זה המלבי”ם מפרש: ‘משולשת – שליש כהנים, שליש לווים ושליש ישראלים’.
נסיים את מאמרנו זה בתפילה כנה לריבון העולמים שיזכנו במהרה להקמת הסנהדרין אשר תנהיג את עם ישראל בדרך התורה, שחבריה ודייניה יעשו קידוש ה’ עצום בישראל ובעולם כולו, ושנזכה לביאת משיח צדקנו ובניין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו וחברי הסנהדרין ישבו במקומם המקורי בלשכת הגזית הסמוכה לבית מקדשנו, כפי שנאמר בתורתנו הקדושה: “כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים”.