מאת אבנר שאקי
תקציר:
רבי יוסף קארו, שנולד בספרד בשנת ה’רמ”ח (1,488 למניינם), הנו מגדולי פוסקי ההלכה בתולדות עם ישראל, ויש האומרים – הגדול מכולם. לצד ספריו ‘בית יוסף’ ו ‘כסף משנה’, ספרו המפורסם ביותר של רבי יוסף קארו הוא ‘השולחן ערוך’, אשר מהווה בסיס איתן עד ימינו אנו לכל פסיקת ההלכה בעם ישראל. ספר זה ימשיך ללוות את פסיקת ההלכה בעם ישראל עוד שנים רבות וטובות, ומתוך כך את חיי הפרט והכלל של עם ישראל.
מקובל לומר שרבי יוסף קארו החל בשלהי חייו את תקופת ‘האחרונים’, שהיא תקופה חשובה ומפוארת בעם ישראל. רבי יוסף נפטר בשנת ה’של”ה (1,575 למניינם) בצפת, ואף הובא בה למנוחת עולמים. רבי יוסף נטמן בבית העלמין העתיק של צפת, לצד גדולי ישראל בכמה וכמה דורות, וביניהם תלמידו הרמ”ק, רבי שלמה אלקבץ, וכמובן האר”י הקדוש.