אפיקומן

מאת אבנר שאקי

תקציר:

אפיקומן הוא שמה של אחת המצות שיש לאכול בשיאו של חג הפסח, הלא הוא ‘ליל הסדר’ המפורסם. בקערת ליל הסדר ישנן שלוש מצות, ולטובת אכילת האפיקומן חוצים בשלב מסוים של הלילה את המצה האמצעית, ומחביאים אותה עד השלב שבו אוכלים את האפיקומן. בליל הסדר ישנם מספר סימנים, המתחילים ב’קדש’ ומסתיימים ב’נרצה’, ואת האפיקומן אנו אוכלים בסימן הנקרא ‘צפוּן’. בימי קדם אכילת האפיקומן הייתה קשורה לאכילת קורבן פסח, אך גם כיום, כאשר אנו לא מקריבים קורבן פסח, אכילת האפיקומן עדיין מתקיימת.

הרחבה:

אפיקומן הוא שמה של אחת המצות שיש לאכול בשיאו של חג הפסח, הלא הוא ‘ליל הסדר’ המפורסם. בקערת ליל הסדר ישנן שלוש מצות, ולטובת אכילת האפיקומן חוצים בשלב מסוים של הלילה את המצה האמצעית, ומחביאים אותה עד השלב שבו אוכלים את האפיקומן. בליל הסדר ישנם מספר סימנים, המתחילים ב’קדש’ ומסתיימים ב’נרצה’, ואת האפיקומן אנו אוכלים בסימן הנקרא ‘צפוּן’. בימי קדם אכילת האפיקומן הייתה קשורה לאכילת קורבן פסח, אך גם כיום, כאשר אנו לא מקריבים קורבן פסח, אכילת האפיקומן עדיין מתקיימת. חכמינו מלמדים אותנו שמקור השם אפיקומן הוא בשפה הארמית: ‘אפיקו’ – הוציאו, ‘מן’ – אוכל. עניין זה של הוצאת האוכל מתקשר לאחד מענייניה החשובים של אכילת האפיקומן, ואשר אודותיה נרחיב בהמשך.

אכילת האפיקומן מתרחשת כאמור בליל הסדר, שהוא שיאו של חג הפסח, ולכן נרחיב מעט במאמר זה על חג הפסח. חג הפסח הוא החג הראשון בשנה העברית, לפי לוח השנה כפי שהוא מתואר בתורה. עיקרו של חג הפסח הוא ההודיה לה’ על כך שגאל אותנו ממצרים, וזכירת האירועים שהתרחשו סביב עניין זה. תאריכיו של חג הפסח הם ט”ו בניסן עד כ”א בניסן. היום הראשון (ליל הסדר) והאחרון (שביעי של פסח) הם חגים שבהם חלים כמעט כל איסורי שבת, ובין שני החגים הללו – נמצאים ימי ‘חול המועד’.

חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שאחד הדברים החשובים שעלינו ללמוד מחג הפסח הוא שאנחנו בני חורין ושעלינו לחשוב ולהתנהג ככאלה, בכל השנה כולה. עד יציאת מצרים, שהתרחשה כאמור בט”ו ניסן – היום בו מתחיל חג הפסח, היינו עבדים לפרעה. לא הייתה לנו עצמאות, ולא הייתה לנו יכולת קבלת החלטות בכל הקשור לזמננו וכוחנו. עם זאת, בחג הפסח הראשון, שאת זכרו אנו מציינים מדי שנה, ה’ גאל אותנו ממצרים והפך אותנו לעבדיו. ביום הזה נהיינו לעם, עם ה’. עם שאמור להביא לעולם תורה ואור, ולהנחיל לעולם כולו את ערכי החירות, הצדק, והמוסר. וזו, אם כן, החירות האמיתית שלנו.

כעת, לאחר שהרחבנו מעט לגבי חג הפסח, נשוב לדבר ישירות על האפיקומן. שורשה של אכילת האפיקומן היא אכילת קורבן הפסח, שהיה נאכל בליל הסדר בזמן שבית המקדש היה קיים. קורבן הפסח היה נאכל עם מצה, למצה זו קראו אפיקומן כאמור, ואחרי שאכלו את הקורבן ואת האפיקומן היה אסור לאכול שום דבר אחר עד הבוקר. ועל עניין זה בדיוק נכתב במסכת פסחים, פרק י’, משנה ח’: “אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן”.

בעניין זה נוסיף ונאמר שעל משנה זו שהזכרנו כעת נחלקו בגמרא האמוראים רב ושמואל. רב אמר שכוונת המשנה היא שאסור להתחיל לאכול עם חבורה אחת את קורבן הפסח – שהיה נאכל בחבורות – ואז לעבור לחבורה אחרת, אלא יש להישאר עם החבורה שאיתה התחלת את ליל הסדר עד סופו. לעומתו, שמואל סבר שהכוונה במשפט שהובא במשנה הנ”ל היא שאסור לאכול שום דבר אחרי אכילת האפיקומן מכיוון שטעם המצווה צריך להמשיך להיות מורגש בפה עד שהולכים לישון, או עד הבוקר. בעניין זה חשוב לדעת שההלכה נפסקה לפי דעתו של שמואל. עוד נוסיף ונאמר בעניין זה שכיום אוכלים את האפיקומן לזכור האכילה שהייתה מתקיימת עם קורבן פסח בזמן שבית המקדש היה קיים, למרות שכעת אנחנו לא מקריבים את קורבן פסח, ואכן לאחר אכילת האפיקומן אסור לאכול שום דבר נוסף.

עניין נוסף שעליו כדאי להרחיב בענייננו הוא כמות המצה שיש לאוכלה באכילת האפיקומן. ברוב ככל האכילות שהתורה מחייבת אותנו בהן – ובהן חובת אכילת אפיקומן – כמות חובת האכילה היא ‘כזית’, מידה הלכתית ידועה שיש לגביה שיטות שונות בין הפוסקים הנעות בין 7 ל-50 סמ”ק. עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שלגבי אכילת אפיקומן מחמיר המהרי”ל, רבי יעקב הלוי בן משה מולין, רב ופוסק חשוב עבור יוצאי עדות אשכנז, הסובר שיש לאכול שתי ‘כזיתות’, כלומר פעמיים ‘כזית’ באכילת האפיקומן, משום שלדעתו באכילה זו צריך להגיע לכדי שביעה.

עוד לגבי אכילת האפיקומן נוסיף ונאמר שחכמינו מלמדים אותנו שיש לאכול את האפיקומן בתוך בפרק זמן מסוים, שאסור לעבור אותו. פרק זמן זה נקרא בהלכה ‘כדי אכילת פרס’, וישנה מחלוקת בין חכמים לגבי אורכו, כאשר הדעות השונות נעות בין 3 ל-9 דקות.

עוד לגבי זמני אכילת האפיקומן נרחיב לגבי מחלוקת חשובה נוספת המתקיימת בעניין זה – עד מתי בליל הסדר ניתן לאכול את האפיקומן. רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה חולקים לגבי הזמן האחרון בו ניתן לאכול קורבן  הפסח, וממילא זה משפיע על אכילת האפיקומן – שכזכור היה נאכל עם קורבן הפסח. רבי אלעזר בן עזריה טוען שאפשר לאוכלו עד חצות הלילה בליל הסדר, ואילו רבי עקיבא טוען שאפשר לאוכלו עד סוף הלילה. בעניין זה אומר האמורא החשוב אביי שכנראה גם רבי עקיבא סובר שיש לאכול את האפיקומן עד חצות הלילה, אך לדעתו מדובר באיסור מדרבנן, כלומר מדברי חכמים בלבד ולא מהתורה, וכל זאת משום שראוי להתרחק מן העבירה, מן הספק שיוכלו אותו גם אחרי סוף הלילה, ולכן חכמים הורו שיש לאוכלו עד חצות הלילה. נזכיר בעניין זה שכך פוסק גם הרמב”ם, הסובר שמן התורה מותר לאוכלו עד הבוקר, אבל כדי לא להיקלע למצב לא רצוי – יש לאוכלו עד חצות הלילה, וזאת מדברי חכמים.

עוד בעניין זה נוסיף ונאמר שבמסכת פסחים מופיעים דבריו של האמורא רבא לגבי כך שגם לאחר שבית המקדש חרב, בימים בהם לא אוכלים קורבן פסח, מי שאוכל את האפיקומן לאחר חצות לילה לא יוצא ידי חובת אכילת אפיקומן – לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. בעניין זה הגמרא אומרת שהחידוש בדבריו הוא שיכולנו לחשוב שבימינו – שבהם חיוב אכילת האפיקומן הוא חיוב שונה ונפרד מחיוב אכילת הקורבן – אכילת האפיקומן תהיה מותרת כל הלילה. כאן המקום לציין שההלכה בעניין זה נפסקה כדעת רבי אלעזר בן עזריה, ואכן יש לסיים את אכילת האפיקומן עד חצות הלילה. לגבי מי שלא הספיק לאכול מצה בליל הסדר לפני חצות הלילה פוסק החפץ חיים בספרו ‘משנה ברורה’ שאותו אדם יאכל את האפיקומן אחרי חצות הלילה, אך לא יברך על אכילת מצה בגלל הדעות שלפיהן אחרי חצות הלילה לא חלה מצוות אכילת מצה.

כעת, לקראת סיום מאמרנו, נדבר על מנהג נפוץ ואהוב ביותר הקשור לאפיקומן. במסכת פסחים, דף ק”ט, עמ’ א’, כתוב: “תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו”. רש”י מפרש את המשנה הזו בכך שצריך לאכול את האפיקומן מהר, או להגביה את הקערה עם המצות – כלומר לפנות את האוכל בתחילת אכילת האפיקומן. לעומתו, סבור הרמב”ם שכוונת הכתוב היא למנהג שבו חוטפים את המצות אחד מהשני, במעין משחק שכזה. כיום, בכל אופן, המנהג הרווח בעניין זה הוא שהמבוגרים מחביאים את האפיקומן, הילדים הקטנים צריכים למצוא אותו, וכביכול תמורת החזרת האפיקומן – לאחר שהילדים מוצאים אותו – קונים להם מתנה. אחת ממטרותיו החשובות של המנהג הנ”ל הוא כדי לשתף את הילדים בליל הסדר, לעורר בהם עניין למה שמתחרש בלילה קדוש זה, ולהסביר להם מדוע אנחנו חוגגים. עניין זה עומד בבסיסו של חג הפסח כולו, שבו אנו מקיימים את דברי הכתוב: “והגדת לבנך”.

את מאמרנו זה נחתום בתפילה זכה לבורא העולמים למען כך שתמיד נהיה בני חורין באמת, למען כך שיזכה אותנו במהרה בימינו לאכול מן הפסחים ומן הזבחים – וכמובן לאכול יחד איתם את האפיקומן האהוב, נתפלל למען גאולתנו השלמה, הגברת אהבת ישראל, אהבת ה’, אהבת התורה והמצוות, ונתפלל כמובן למען בניית בית מקדשנו ותפארתנו וביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.