ברית בין הבתרים

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ברית בין הבתרים היא ברית, כלומר – הסכם הדדי ומשותף, שנערך בין הקב”ה ואברהם אבינו. בברית זו התרחשו כמה דברים, אך לפי כמה וכמה דעות בחז”ל הדבר החשוב ביותר שהתרחש בברית זו היה הבטחתו של הקב”ה לאברהם אודות נתינת ארץ ישראל לבניו, כלומר לעם ישראל, תוך ציון גבולות הארץ המובטחת. מעבר לכך, בברית זו אמר הקב”ה לאברהם שבניו יצאו לגלות בארץ זרה, בה הם יעונו.

ברית בין הבתרים, שהייתה ועודנה ברית משמעותית ביותר בחייו הלאומיים של עם ישראל, מלווה אותו בכל עת משחר היווסדו, והיא למעשה אחת היסודות שהחדירו בלב האומה הישראלית את הקשר האמיץ שיש לה עם ארץ ישראל, וכמו כן את הערגה שחשים כלל ישראל ופרטיו בכל דור ודור לאדמתה, נופיה, רגביה, מעיינותיה, ובכלל לכל עצם קיומה ומהותה.

הרחבה:

ברית בין הבתרים היא ברית, כלומר – הסכם הדדי ומשותף, שנערך בין הקב”ה ואברהם אבינו. בברית זו התרחשו כמה דברים, אך לפי כמה וכמה דעות בחז”ל הדבר החשוב ביותר שהתרחש בברית זו היה הבטחתו של הקב”ה לאברהם אודות נתינת ארץ ישראל לבניו, כלומר לעם ישראל, תוך ציון גבולות הארץ המובטחת.

במסורת ותורת ישראל ברית בין הבתרים נחשבת לאירוע מכונן בתולדות עמינו, וחלק מהסיבות לכך יבוארו בין היתר בהמשך מאמר זה, ומשום כך ראינו לנכון להקדיש ולייחד מאמר העוסק בברית זו.

כשמדברים על ברית בין הבתרים, שכאמור נערכה בין הקב”ה ואברהם, אי אפשר שלא להרחיב בעניינו של אברהם, ולערוך היכרות קצרה אך תמציתית עמו. אברהם אבינו נולד בשנת 1948 לבריאת העולם, והוא אחד משלושת האבות של עם ישראל, והראשון שבהם.

בנו של אברהם הוא יצחק אבינו, ונכדו הוא יעקב אבינו. ושלושתם יחד, הם הם אבותיו של עם ישראל. אשתו של אברהם היא שרה אמנו, האם הראשונה מארבעת האימהות של עם ישראל. בנוסף לה, שאר אמותינו הן רבקה לאה ורחל. לאחר כמה שנים שאברהם ושרה לא הצליחו להביא ילדים לעולם, אברהם נישא לאישה נוספת, ושמה הגר. מהגר נולד לאברהם ילד נוסף, בשם ישמעאל.

על אברהם אבינו אפשר לספר המון דברים ייחודים ונדירים ביותר, אך כעת נדבר על שניים מהם – עובדת היותו מייסדו של עם ישראל, ועובדת היותו מייסד האמונה באל אחד, המכונה כיום – מונותאיזם.

מייסדו של עם ישראל – עם ישראל הנו אחד העמים העתיקים בעולם. עם זאת, גם לעם ישראל כמובן הייתה התחלה. ראשית. מייסד. ומייסדו של עם ישראל, הישראלי הראשון, היה אברהם אבינו. בספר בראשית, בו מסופר על אברהם אבינו, מסופר כי הקב”ה החליט, ללא סיבה המצוינת בכתובים, לפנות לאברהם אבינו, לצוות עליו לעלות לארץ ישראל, וכמו כן לכרות ברית איתו ועם זרעו. משום כך, מסיבה זו בדיוק, אברהם אבינו נחשב למייסדו של עם ישראל.

מייסד האמונה באל אחד – מימי בריאת העולם ועד לדורו של אברהם אבינו, כולל בדורו, האמונה הרווחת בקרב האנשים הייתה אמונה של ריבוי אלילים. המחשבה והתפישה העיקרית בעניין זה הייתה שישנם המון אלים, וכל אל אחראי על נושא אחר. ישנו אל הגשם, אל הפריון, אל השמש, אל הכוכבים, וכן הלאה.

חידושו הגדול של אברהם בעניין זה היה, שהוא טען, לראשונה בתולדות האנושות, שלמעשה אין כמה אלים, אלא יש אל אחד, שיש לו כוחות רבים, וישנם כמה אופנים שדרכם הוא מתגלה. הוא שולט על השמש, ועל הפריון, על הכוכבים, ולמעשה – על הכל. בימינו זה אמנם מחשבה נפוצה ורווחת, ורוב אנשי העולם מאמינים בה, אך לא זה היה המצב בימי קדם.

לאחר מות שרה אמנו, אשתו של אברהם, הוא קנה מידי עפרון החיתי את מערת המכפלה אשר בחברון. לאחר מותו של אברהם, בגיל 175, נקבר אף הוא, על ידי יצחק וישמעאל, לצד שרה אשתו, במערת המכפלה.

וכעת נחזור ביתר שאת לענייני ברית בין הבתרים במהותם. לאחר שהבטיח הקב”ה לאברהם אבינו שזרעו יהיה עצום ורב, כפי שאכן קרה, בברית זו הבטיח ה’ לאברהם שיתן את ארץ ישראל לזרעו, עם ישראל.

ברית בין הבתרים, כאמור לעיל, היא ברית משמעותית ביותר בתולדות עם ישראל, ולכן אנו רואים לנכון להביא כאן חלק מהפסוקים שמתארים אותה ומופיעים בספר בראשית, פרק ט”ו, פסוקים ז’ – כ”א. קריאת הפסוקים היא דרך מעולה ויעילה להתוודע בצורה טובה למה שבאמת קרה בברית בין הבתרים. הפסוקים רבים יחסית, ולכן נביא כאן כעת רק קטעים נבחרים:

“ויאמר אליו אני ה’ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר אדני ה’ במה אדע כי אירשנה. ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משולש ואיל משולש ותור וגוזל. ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתווך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הציפור לא בתר.. ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו”.

לאחר שהתורה מתארת את החשיכה שנפלה עליו היא ממשיכה לתאר את התרחשות הדברים: “ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, תיקבר בשיבה טובה.. ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר  הגדול נהר פרת”.

בהמשך, מספרת התורה על התרדמה שנפלה על אברהם, על מה שהקב”ה אמר לו כשהתגלה אליו, על האש שירדה מהשמיים, אבל בשלב זה נשוב ונדבר על  כך שלמעשה בברית זו הבטיח הקב”ה לאברהם שיתן את ארץ ישראל לזרעו, ואף ציין את גבולות הארץ המובטחת. ישנן מספר מפות המשרטטות את גבולותיה של ארץ ישראל המובטחת לעם ישראל, ובלא מעט מקרים נעזרים משרטטי המפות בדברים שנאמרו בברית זו, שהיא כאמור לעיל אירוע מכונן ומשמעותי ביותר בתולדות עם ישראל.

כפי שרואים בבירור בפסוקים, מבקש הקדוש ברוך הוא מאברהם אבינו לקחת ולבתר, כלומר לחתוך, כמה וכמה בעלי חיים במסגרת הברית. בתוך כך, אנו רואים שהקב”ה משתמש במילה ‘משולשת’, ועל פירושה יש כמה וכמה דעות שונות בין המפרשים. יש האומרים שהכוונה לשלוש בהמות, יש הטוענים שמדובר בבהמות בנות שלוש שנים, ויש דעות נוספות שאין זה המקום להרחיב לגביהן.

לאחר שאברהם עושה זאת, ולאחר התרדמה שנפלה עליו, מספר לנו הכתוב שירדה אש מהשמיים ועברה בין הבתרים, כלומר בין בעלי החיים שאברהם ביתר, על פי ציווי ה’, ולכן זהו שמה של הברית: “ברית בין הבתרים”.

דבר נוסף לגבי ברית בין הבתרים, שגם אותו כדאי וחשוב לדעת, הוא שמעבר להבטחת הארץ שהתקיימה במעמד זה, בברית זו אמר הקב”ה לאברהם אבינו שבני ישראל ירדו בשלב כלשהו מישראל למדינה אחרת, ובלשון הכתוב: “לארץ לא להם”, ושם הם יעונו ויעבדו בפרך במשך 400 שנה, אך בסופו של דבר יצאו משם ורכוש גדול בידם.

אמירה זו של הקב”ה לאברהם אכן נתקיימה, וכידוע יעקב ובניו ירדו מצרימה, צאצאיהם נשארו בה, ובסופו של דבר נאלצו לעבוד הם בפרך עד שבסופו של דבר הקב”ה גאל אותם. משום שגם תקופת השעבוד של עם ישראל במצרים מופיעה בברית בין הבתרים, שהיא נושא מאמרנו, נרחיב אודותיה מעט כעת.

בעקבות מכירתו של יוסף הצדיק, שבסופו של דבר הובילה להגעתו למצרים, הגיעו למצרים גם יעקב אביו, כל אחיו, ושאר המשפחה. יעקב ובניו למעשה היו התחלתו של עם ישראל, ולכן אפשר לומר שאת שנותיו הראשונות כעם – עשה עם ישראל בארץ מצרים. לאחר שעם ישראל התעצם, ופרה ורבה, פרעה חשש שהם ימרדו או ילחמו בו, ולכן החליט לשעבד אותם בעבודות פרך.

לאחר שעם ישראל זעק לה’ אלוהיו, בעקבות הסבל הרב שחווה, בין היתר בעקבות גזירות קשות על עניין הילודה, החליט הקב”ה לגאול אותם ממצרים, ושלח לטובת כך את משה רבינו. זמן קצר לאחר מכן, משה רבינו, על פי ציווי ה’, הנחית על המצרים עשר מכות כואבות, ובראשן – מכת בכורות, ולאחריהן החליט פרעה לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות.

הבשורה על השחרור, שהגיעה תוך זמן קצר לכל בית ישראל, החישה את היציאה, וכל העם החל להתכונן אליה. בט”ו ניסן, אחרי חצות הלילה, ולאחר שאכלו את קורבן הפסח, החל עם ישראל לצאת בפועל ממצרים.

עוד בנושא זה, כדאי ומעניין לדעת שבחז”ל יש כמה וכמה דעות לגבי הסיבה שבגינה ירדו ישראל למצרים מלכתחילה, אך כאן, מפאת קוצר היריעה, נביא רק אחת, שהיא משמעותית ביותר. דעה רווחת במסורת ישראל סוברת כי אחת הסיבות שבגינן החליט הקב”ה להוריד את ישראל למצרים היא כדי להחדיר באומה את הרגישות לסבלו של האחר.

בתורתנו הקדושה מופיע המון פעמים הפסוק: “כי גרים הייתם בארץ מצרים”, כאשר הקב”ה מבקש מעם ישראל לזכור ולנהוג בחמלה ואנושיות כלפי האנשים החלשים בחברה. חז”ל מלמדים אותנו, וכך גם כל בר דעת יודע, שכאשר אדם חווה בעצמו דבר מסוים, יהיה לו קל יותר להכיר את התחושה הדומה שעכשיו חווה מישהו אחר, ולהזדהות עם כאבו של מי שסובל מעניין זה כעת. משום שבני ישראל היו האנשים החלשים והכאובים ביותר במצרים, באיזושהי מידה עניין זה חדר בהם, ומעתה ואילך יהיה להם קל יותר להיות רגיש וקשוב לסבלו של האחר.

עוד לגבי ברית בין הבתרים, מעניין וחשוב לדעת, שישנה שאלה קשה ומורכבת העולה מן הכתוב, שרבים וטובים מחז”ל התייחסו אליה בכובד ראש והציעו לה מספר תשובות אפשריות. השאלה שעולה מברית בין הבתרים, ובפרט מכך שה’ מספר לאברהם שבניו ירדו למצרים ויעונו שם, קשורה בבחירה החופשית.

למעשה, שאלה זו אומרת דבר כזה: מדוע הקב”ה קבע מראש שבני ישראל למצרים וישועבדו שם? הרי אנחנו יודעים שגלות היא עונש. קל וחומר כשמדובר בגלות קשה ומלאת ייסורים. אם כך, למה הקב”ה קובע מראש שעם ישראל יחטא כך שיגיע לו עונש כזה? וגם אם יחטא – אולי יעשה תשובה וימחל עוונו ואז לא יצטרך לקבל את העונש החמור של גלות מצרים? אבל אם הקב”ה אומר לה’ שכך יקרה, זה מכניס את העניין למצב של וודאות, וכך באיזשהו מקום מונע מהם את הבחירה החופשית.

בעניין זה, כדאי וטוב לדעת, שעל שאלה זו, וכמו כן על השאלה מדוע ה’ אמר לאברהם שגלות זו תימשך 400 שנה ובפועל לפי חלק מהדעות היא נמשכה פחות – יש תשובות רבות ומגוונות, עמוקות ופשוטות, אך אם נדון בכך יהיה זה בבחינת הרחבה שאין זה המקום לעסוק בה.

לסיום מאמר זה נאמר שברית בין הבתרים, שהייתה ועודנה ברית משמעותית ביותר בחייו הלאומיים של עם ישראל, מלווה אותו בכל עת משחר היווסדו, והיא למעשה אחת היסודות שהחדירו בלב האומה הישראלית את הקשר האמיץ שיש לה עם ארץ ישראל, ואת הערגה שחשים כלל ישראל ופרטיו בכל דור ודור לאדמתה, נופיה, רגביה, מעיינותיה, ובכלל לכל עצם קיומה ומהותה.