דוד המלך

מאת אבנר שאקי

תקציר:

דוד המלך היה מלכה השני של כלל מלכות ישראל, אשר מלך אחרי שאול, שכידוע היה המלך הראשון של עם ישראל. מלכותו של דוד התקיימה לפני כ-3,000 שנה, בסביבות שנת 1,000 לפני הספירה (למניינם). דוד המלך הוא גם מייסדה של שושלת מלכות בית דוד, ששלטה בממלכת יהודה עד חורבן הבית הראשון, במשך כ-420 שנה.

לצד העשייה הרבה של דוד המלך בתחומים רבים, היה תחום אחד שדוד מאוד רצה להיות פעיל בו, אך הקב”ה לא הרשה לו. דוד רצה לבנות את בית המקדש, בירושלים, אך ה’ אמר לו שבגלל שלחם המון במלחמות ישראל, והרג אנשים רבים, לא שייך וראוי שיבנה את בית המקדש. עם זאת, נחמה מסוימת הייתה לדוד בעניין זה, מפני שבנו וממשיכו, שלמה המלך, הוא זה שזכה בסופו של דבר לבנות בית המקדש. מעבר לכך, דוד גם זכה שמלך המשיח, שיגאל את ישראל גאולת עולמים, יהיה מזרעו. כך הובטח לו, וכך אכן יהיה בעזרת ה’.

הרחבה:

דוד המלך היה מלכה השני של כלל מלכות ישראל, אשר מלך אחרי שאול, שכידוע היה המלך הראשון של עם ישראל. מלכותו של דוד התקיימה לפני כ-3,000 שנה, בסביבות שנת 1,000 לפני הספירה (למניינם). דוד המלך הוא גם מייסדה של שושלת מלכות בית דוד, ששלטה בממלכת יהודה עד חורבן הבית הראשון, במשך כ-420 שנה.

דוד מלך ישראל היה נעים זמירות, שר בחסד, ומנגן בכישרון רב. בנוסף לכל זאת, כתב דוד המלך את ספר תהילים, שהוא אחד הספרים הנקראים בהיסטוריה, אשר עם ישראל קורא בו שוב ושוב בהמוניו. דוד היה צדיק גדול, ונחשב לדמות חשובה ביותר בתולדות עם ישראל. מלכותו של דוד הייתה חזקה ומפוארת. דוד כבש שטחים רבים, ניצח מלחמות חשובות, וביסס את שלטונו באופן שאיננו משתמע לשתי פנים.

לצד כל זאת, חייו של דוד המלך לוו בקשיים לא מועטים, עליהם יורחב בהמשך. בין כל אלה בולטים במיוחד מרד אבשלום בנו, חטא בת שבע, הוכחתו של נתן הנביא, ניסיונות הריגתו על ידי שאול, הבריחה משאול למקומות מסתור מסוכנים, ועוד.

כעת נספר ונרחיב לגבי קורותיו של דוד המלך, ונציין כמה וכמה דברים אודותיו. דוד המלך נולד בבית לחם, למשפחתו של ישי, והיה הצעיר מבין כל אחיו. בשלב מסוים במלכותו של שאול, ציווה הקדוש ברוך הוא על שמואל המלך לאתר את מי שיחליף את שאול, ולהכין אותו לכך. במסגרת זו שולח ה’ את שמואל לבית לחם, לביתו של ישי, ואומר לו שהמלך העתידי הוא אחד מבניו של ישי, אך בשלב זה לא מגלה לו מי מבין בניו של ישי ימלוך אחרי שאול.

שמואל עושה כמצוות ה’, ואכן מגיע לביתו של ישי. שמואל אומר לישי, אביו של דוד, שאחד מבניו עתיד למלוך על ישראל, ומבקש מממנו להביא את כל בניו, כדי שה’ יגיד לו בדיוק במי מדובר, על מנת שיוכל להתחיל בתהליך הכנתו למלוכה. ישי מעביר אל מול שמואל את כל בניו, אך למרבה הפתעתם ה’ אומר לשמואל שלא מדובר באף אחד מהם.

שמואל, שעומד שם, לא מבין בדיוק מה קורה, ושואל את ישי האם הוא אכן ראה את כל בניו. ישי עונה שלא, ושיש עוד אחד. מפרשים מסוימים בחז”ל אומרים שישי לא הביא את דוד לשמואל, כי חשב שאולי דוד הוא לא בנו האמיתי, אלא שאמו הרתה מאיש אחר. בנוסף, יש אומרים שהיו אנשים שחשבו שדוד לא היה מתאים וראוי למלוכה, ולכן אפילו לא קראו לו להתייצב לפני שמואל.

לאחר כל זאת, ישי קורא לנעריו להביא את דוד, שהיה עסוק באותה עת ברעיית צאן אביו. כאשר דוד הגיע, ושמואל פגש בו, ה’ התגלה לשמואל ואמר לו שבו מדובר, ושהוא עתיד לרשת את שאול, ולמלוך על כל ישראל. יחלפו עוד כמה שנים טובות עד שזה יקרה בפועל, אך כאן נזרעו זרעי מלכותו של דוד.

כעבור זמן מה, שאול המלך החל להרגיש לא טוב מבחינה נפשית, ונתקף לעתים קרובות במצבי רוח משתנים ורעים. כתוצאה מכך, אחד מיועצי המלך מציע להביא את דוד, שהיה  ידוע כנגן מוכשר ומחונן, לטובת כך שינגן בפני שאול המלך, בתקווה שנעימותיו ישקיטו את לבו הסוער.

במהלך חייו ינסה שאול פעמים רבות להרוג את דוד, אך זרעי הפורענות של עניין זה נזרעו כבר בתחילת הקשר שלהם, בימים ובלילות בהם ניגן דוד בעבור שאול. לא פעם, במהלך נגינתו של דוד בפני שאול המלך, זרק שאול את חניתו, בהתקף זעם בלתי מוסבר, לעבר דוד, בניסיון להמיתו.

לאחר תקופה מסוימת, גוליית, שהיה לוחם ענק בצבא הפלישתים, איים במשך זמן רב על עם ישראל, התגאה בחוזקו, והתרברב בכך שאיש מישראל לא יוכל לנצחו. כתוצאה מכך, רבים בעם ישראל חששו לחייהם, מכיוון שלא ידעו כיצד יצליחו להתמודד מול הענק הרשע הזה, ומה הוא עוד עלול לעולל להם.

באחד מהימים שבהם עניין זה התרחש, נשלח דוד לפאתי שדה הקרב בין ישראל לפלישתים, כדי להביא אוכל לכמה מאחיו שהיו באותה שעה בצבא ישראל. לאחר שדוד הבין במה מדובר, וראה את הפחד שגוליית מטיל על עם ישראל, הוא אזר אומץ, ואמר לסובבים אותו שילחם בגוליית עצמו.

זמן קצר לאחר מכן, התייצב דוד אל מול שאול המלך, וביקש להילחם בגוליית. בתחילה ניסה שאול להניא אותו מכך, ולשכנע אותו לרדת מכל העניין, אבל כשראה את רצינותו של דוד, נעתר לבקשתו, ושלח אותו לקרב. עבדיו של שאול הלבישו את דוד בשריון כבד, ציידו אותו בכלי מלחמה, אך דוד נפטר מכל אלה, השאיר אותם במקום מסוים, והגיע לקרב כשבידו רק מקלו הקבוע, חמש אבנים ומקלע.

דוד התייצב אל מול גוליית, וגוליית זלזל בו מפאת גופו הצנום. עם זאת, דוד הודיע לו שבכוונתו לערוף את ראשו וכך להורגו. זמן קצר לאחר מכן דוד הכניס אבן אל המקלע, שבשימוש בה היה מיומן זה מכבר, והשליך אותה בעוצמה לעבר מצחו של גוליית. מצחו של גוליית היה המקום היחיד בה לא היה לו שריון, ולכן מכה זו מהממת אותו, עורפת את ראשו, ובכך מסירה את איומו מעל עם ישראל. צבא ישראל, שנוכח בזירה, מזהה את ההזדמנות, ותוקף את צבא פלישתים, שהחל במנוסה. בנוסף לכל זאת, צבא ישראל גם בוזז את מחנות פלישתים, ועושה בהם שפטים.

עניין חשוב ומיוחד בחייו של דוד המלך הוא קשרו האמיץ והחד פעמי כמעט עם יהונתן, בנו של שאול. מהרגע שדוד ויהונתן נפגשים, פוצחת ביניהם אהבה חברית עזה ואמיצה, שמלווה אותם עד יום מותו של יהונתן, ואף לאחר מכן. בין היתר, הקשר האמיץ ביניהם התגלה בכך שיהונתן ניסה שוב ושוב להציל את חייו של דוד, מניסיונות רציחתו של שאול אביו.

בנוסף לכך, רבים אינם יודעים זאת, אך אהבתם ההדדית של דוד ויהונתן מוזכרת במקורות חז”ל כאהבה שאינה תלויה בדבר, כלומר כזו שלא תלויה בשום עניין, אלא היא פשוט קיימת בזכות עצמה. בנוסף לחברות זו, דוד גם התחתן עם מיכל, בתו של שאול ואחותו של יהונתן, שהכתוב מעיד על כך שגם היא אהבה אותו.

למרות הקשר החזק בין דוד לכמה מבני משפחתו של שאול, שאול לא מפסיק לנסות להרוג את דוד, ומנסה לעשות זאת בדרכים רבות. בכל התקופה הזו דוד משקיע מאמצים רבים בניסיונות הימלטות מפני שאול. באחד המקרים האלה, שאול מגיע למערה בה דוד ואנשיו מתחבאים, ובאופן בלתי צפוי – נרדם בה.

דוד, שהבין ששאול הגיע, יכול היה להרוג אותו באותה שעה, אך אינו עושה זאת. במקום זאת, קורע דוד חלק מבגדו של שאול, כדי להראות לשאול שהוא יכל להורגו, אך חס עליו. בנוסף לזאת, דוד ממשיך לא להבין מדוע שאול מבקש להורגו, ולמען מה הוא כל כך מתאמץ להמיתו.

בהמשך חייו מתחתן דוד גם עם אביגיל אלמנתו של נבל הכרמלי, ועם אחינועם היזרעלית. לאחר מות שאול, נמשח דוד למלוכה בחברון, והוא מולך על בית יהודה במשך שבע שנים ושישה חודשים. לאחר ששר צבאו של שאול, אבנר בן נר, מעביר לדוד את נאמנותו, הוא כובש גם את ירושלים ומתמנה למלך על כל ישראל.

בימי מלכותו דוד נלחם באויבי ישראל הרבים, ומכה אותם שוק על ירך. בעקבות זאת שטחה של ממלכתו גדל, והכסף שמצטבר בקופת המלוכה הולך ומתעצם. לאחר מספר שנים, בשבת דוד על כס המלוכה בהשקט ובבטחה, הוא בונה את ארמונו בירושלים.

במהלך כהונתו, רואה באחד הימים את בת שבע, אשת האוריה החיתי, וחושק בה לעצמו. אוריה באותם ימים לא היה בביתו, משום שלחם בצבאו של דוד, בצבא ישראל, ודוד קורא אליו את בת שבע. בת שעה מגיעה לארמונו של דוד המלך, ושם הוא מקיים איתה יחסי אישות.

לאחר כמה זמן, נודע לדוד שבת שבע נכנסה להריון כתוצאה מהמפגש שלהם. בעקבות כך, דוד מחליט לקרוא לאוריה משדה הקרב, כדי שיהיה עם אשתו בביתם, וכך לא יחשדו חלילה בבת שבע שנכנסה היא להריון מגבר אחר – שאיננו בעלה. לאחר שניסיון זה נכשל, ואוריה לא מסכים לישון בביתו כדי לא להפקיר את חבריו שבשדה הקרב, מחליט דוד לשלוח אותו לזירת קרב מסוכנת במיוחד, בתקווה שימות בה. תקוותו של דוד מתממשת, ואוריה אכן נופל באותו קרב.

זמן קצר לאחר מכן, נתן הנביא מגיע לדוד המלך, ומוכיח אותו בחריפות. באותה הזדמנות נתן הנביא מושל בפניו את המשל הנודע על כבשת הרש, ולא מותיר לו ספק מה הנמשל. נתן הנביא ממשיך ומוכיח אותו על כך שיש לו נשים רבות, ולאוריה החיתי הייתה רק אישה אחת, וגם אותה דוד מחליט לקחת לו. לאחר מכן התורה מספרת לנו שדוד נענש על חטאו, בין היתר על ידי כך שאמנון בנו אונס את תמר בתו, אבשלום בנו הורג את אמנון בנו, ולבסוף מורד בו ומנסה להרוג אותו.

לאחר החטא שחטא דוד עם בת שבע, מתחילה נפילתו. ממלך רב עוצמה ושליט כמעט כל יכול, הוא הופך למוכה ורדוף. אויבים רבים קמים לו, וחלק מבניו מנסים למרוד בו. דוד המלך עובר בשנים אלה שנים לא פשוטות, בהן טלטלות רבות שפוקדות אותו ומערערות את חייו.

בזקנותו של דוד, כשהוא כבר חלוש וחולה, מנסה אדוניהו בנו לרשת אותו עוד בחייו, ומושח את עצמו למלוכה. כתוצאה מכך נתן הנביא ובת שבע מגיעים בבהילות אל דוד המלך, ומבקשים ממנו שיודיע קהל עם ועדה שיורשו במלוכה הוא שלמה, בנה של בת שבע, ולא אף אחד אחר. מהלך זה מצליח, ואכן דוד מכריז על כך ששלמה ימלוך תחתיו.

ממש סמוך למיתתו, מבקש דוד המלך כמה בקשות אחרונות משלמה ומשאר בני ביתו ומקורביו: דוד מבקש מהם שישמרו בקפדנות את מצוות ה’, שיהרגו את יואב בן צרויה ושמעי בן גרא, ושיעשו חסד עם בני ברזילי הגלעדי.

כעת נרחיב מעט לגבי דברים נוספים בעניינו של דוד המלך, כדי להרחיב את היריעה על אחד ממלכי ישראל החשובים בכל הדורות, ובכלל – אחד האנשים הגדולים שקמו לעם ישראל מעולם ועד עתה.

חז”ל מלמדים אותנו שדוד המלך נולד ונפטר בו’ סיון, שהוא כידוע חג השבועות. דוד המלך, כך לדעת רבים, נקבר בהר ציון, בחלקת קבר שכיום ידועה בשם ‘קבר דוד המלך’. עם זאת, ישנם החולקים על כך, הטוענים שדוד נקבר באזור שידוע היום כעיר דוד, למרגלות הר הבית.

במסורת ישראל מסמל דוד המלך ערכים חשובים ויקרים מפז. דוד המלך, מסמל בין היתר את האפשרות החשובה והטובה לחזור בתשובה, גם לאחר חטאים גדולים וקשים אותם האדם עשה חלילה. תשובה כזו, למשל, עשה דוד לאחר חטא בת שבע, וספר תהילים מלא בפסוקים המעידים על כך. דוד המלך גם מסמל את השילוב האפשרי והחשוב בין הקפדה על מצוות ה’, עם ההתעסקות המוצלחת בענייני הגשמיות והחומר – דוד היה לוחם גדול, איש עשייה, איש שלטון, ועוד תחומי ‘חול’ נוספים. דוד המלך היה ספרא וסייפא. שילב היטב את רוח והחומר. את הקודש והחול.

לצד העשייה הרבה של דוד המלך בתחומים רבים, היה תחום אחד שדוד מאוד רצה להיות פעיל בו, אך הקב”ה לא הרשה לו. דוד רצה לבנות את בית המקדש, בירושלים, אך ה’ אמר לו שבגלל שלחם המון במלחמות ישראל, והרג אנשים רבים, לא שייך וראוי שיבנה את בית המקדש. עם זאת, נחמה מסוימת הייתה לדוד בעניין זה, מפני שבנו וממשיכו, שלמה המלך, הוא זה שזכה בסופו של דבר לבנות בית המקדש. מעבר לכך, דוד גם זכה שמלך המשיח, שיגאל את ישראל גאולת עולמים, יהיה מזרעו. כך הובטח לו, וכך אכן יהיה בעזרת ה’.