הפטרה

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ההפטרה היא קטע מסוים מספרי הנביאים, אותו קוראים לאחר קריאת התורה בשבתות, חגים, ובחלק מהקהילות אף בתעניות ציבור. את ההפטרה נהוג לקרוא בטעמי המקרא, שהם למעשה סימני פיסוק הנושאים משמעות מוזיקלית שונה ומסוימת לכל אחד מהם. טעמי המקרא וצליליהם משתנים לפי העדות השונות, מה שמרבה את היופי והגיוון בעם ישראל.

לפני קריאת ההפטרה החזן מברך ברכה אחת, וארבע אחריה. אם אדם מתפלל כתוצאה מסיבת מסוימת שלא במניין, עליו לקרוא את ההפטרה השייכת לאותה תפילה / לאותו יום, אך לא יברך את ברכות ההפטרה. ישנן הפטרות מפורסמות רבות, אשר חלקים מתוכן הם פסוקים שנצרבו במורשת ישראל, ומלווים את חייו של עם ישראל במהלך הדורות כולם.

הרחבה:

ההפטרה היא קטע מסוים מספרי הנביאים, אותו קוראים לאחר קריאת התורה בשבתות, חגים, ובחלק מהקהילות אף בתעניות ציבור. חכמינו זכרונם לברכה תקנו (כלומר קבעו) שבמהלך תפילות מסוימות במעגל השנה – שבתות, חגים, תעניות, וכו‘, קוראים חלקים מסוימים מהתורה, כלומר מחמשת חומשי התורה. למשל, בין היתר, לכל שבת ישנה ‘פרשת שבוע‘ אותה קוראים בבתי הכנסת, וכך בכל שנה מסיימים את כל פרשיות התורה. בתקופה מאוחרת יותר, תקנו חז“ל שלחלק מהקריאות בתורה תתווסף גם ‘הפטרה‘, שהיא כאמור קטע מסוים מדברים הנביאים.

התנ“ך, כידוע, מחולק לשלושה חלקים – תורה, נביאים, כתובים. בנוסף לקריאת התורה, אותה כאמור לעיל תקנו חז“ל, חכמינו גם תקנו את קריאת ההפטרה, הנעשית לאחר קריאת התורה, מחלק ה ‘נביאים‘ של התנ“ך. חלק ה ‘נביאים‘ בתנ“ך מתחיל לאחר מותו של משה רבינו, רגע לפני כניסתם לארץ. לאחר מותו של משה מתמנה יהושע למנהיגם של ישראל, ולמעשה ספר ‘יהושע‘ הוא הספר הראשון בחלק ה ‘נביאים‘. בהקשר זה עוד ניתן לציין שפירוש המילה נביא היא אדם שקיבל מסר אמיתי מהאל והעביר אותו לאחרים.

את ההפטרה נהוג לקרוא בטעמי המקרא, שהם למעשה סימני פיסוק הנושאים משמעות מוזיקלית שונה ומסוימת לכל אחד מהם. טעמי המקרא וצליליהם משתנים לפי העדות השונות, מה שמרבה את היופי והגיוון בעם ישראל. לפני קריאת ההפטרה החזן מברך ברכה אחת, וארבע אחריה. אם אדם מתפלל כתוצאה מסיבת מסוימת שלא במניין, עליו לקרוא את ההפטרה השייכת לאותה תפילה / לאותו יום, אך לא יברך את ברכות ההפטרה.

דבר נוסף שמאוד חשוב וכדאי לדעת אותו בקשר להפטרה הוא שחז“ל אשר תקנו את קריאת ההפטרה, ואף התאימו לכל קריאה בתורה הפטרה מסוימת, לא עשו זאת באופן אקראי, אלא לאחר חשיבה מאומצת על התאמה ושייכות בין הפרשה להפטרתה. אם כן, יש לדעת שכל הפטרה שאנו קוראים לאחר קריאת תורה מסוימת – קשורה לאותה קריאה בתורה, באופן כזה או אחר. בעניין זה יש לציין שלחלק מקריאות התורה חז“ל תקנו הפטרות, כמו אלה למשל שמופיעות בגמרא – ההפטרות לארבעת הפרשיות שנקראות סביב פורים (שקלים, זכור, פרה והחודש). עם זאת, לגבי פרשות השבוע, בעבר נהגו שכל מי שעלה לקרוא בתורה בחר לעצמו איזה קטע מהנביאים לקרוא. בתוך כך, בקהילות מסוימות נוצרו במהלך השנים מסורות מסוימות, שנשמרות עד היום. זו הסיבה לכך שחלק הקטעי ההפטרה שונים בין עדה לעדה, ובין קהילה לקהילה, עד עצם היום הזה.

עניין נוסף שכדאי ומעניין לדבר עליו בנושא ההפטרות הוא התקופה בה החל עם ישראל לקרוא אותן. בנושא זה, כמו בנושאים רבים נוספים, הדעות חלוקות בקרב חכמי ישראל. דעה אחת אומרת שעם ישראל החל לקרוא את ההפטרות בתקופה בה סיימו לערוך את ספר הנביאים האחרון.

דעה נוספת בעניין זה אומרת שעזרא הסופר, שתיקן את הקריאה בתורה מדי שבוע, תיקן גם קריאת ההפטרה. לעומת זאת, האבודרהם, שהיה פרשן שחי במאה ה-14 בספרד, טוען שעם ישראל החל לקרוא את ההפטרות מכיוון שנאסרה עליהם הקריאה בתורה. אם כן, על פי דבריו, ממשיכי דרכו טענו שקריאת ההפטרות החלה כאשר השלטון הסלאוקי הטיל את גזרותיו על עם ישראל, בסביבות המאה ה-3 לפני הספירה. לפי שיטה זו, ההפטרה נקראת הפטרה משום שהיא מעין כאילו ‘פוטרת‘ את הקריאה בתורה.

הרב שמשון בן רפאל הירש, הידוע יותר בכינויו – הרש“ר הירש, טוען בעניין זה שהטעם העיקרי לקריאת ההפטרה הוא צעד מלחמתי נוסף של היהדות האורתודוקסית במאבקם בזרמים השונים ביהדות שלא מכירים בחלקי התורה שמעבר לחמשת חומשי התורה. לדבריו, על ידי עניין זה של קריאת ההפטרה מספרי הנביאים, יוצאת אמירה ברורה לגבי קדושתם הבלתי מעורערת של ספרים אלו. בעקבות טעם זה, לחכמים שונים יש דעות שונות לגבי תחילת קריאת ההפטרה בעם ישראל, מכיוון שזרמים קראים, שומרונים, וכו‘, קיימים ביהדות ומחוצה לה זה זמן רב.

עוד בעניין זה עליו דיברנו כעת, כדאי וחשוב לדעת שהעדות המוקדמת ביותר לקריאת ההפטרה – המופיעה במקורות היהדות – נמצאת במסכת מגילה, דף כ“ה, עמ‘ ב‘. במסכת זו מסופר על הפטרה שנקראה בנוכחותו של רבי אליעזר בן הורקנוס, שחי בתקופת חורבן בית המקדש השני. סיפור עתיק יומין זה, למעשה מהווה הוכחה חזקה ונוספת לקדמוניותה של קריאת ההפטרה.

כידוע, בכל קריאה בתורה יש מספר אנשים ש ‘עולים לתורה‘. עלייה לתורה פירושה הגעה למקום בו מונח ספר התורה שממנו קוראים עבור קהל המתפללים – שברוב ככל המקרים נמצאת במרכזו של בית הכנסת, אמירת ברכה לפני ואחרי העלייה שאליה הוזמנת – כהן, לוי, שלישי וכיוצא בזה, וכמובן הקריאה בתורה עצמה. האדם שקורא את ההפטרה נקרא מפטיר, והוא העולה האחרון לתורה באותה פרשה. המפטיר חוזר בקריאתו על הפסוקים האחרונים מפרשת השבוע, ולאחר מכן קורא את ההפטרה.

הברכה אותה מברכים לפני קריאת ההפטרה, והברכות שמברכים אחריה – הינן כמעט זהות בין כל עדות ישראל, אך בקרב עדות מסוימות יש תוספות המיוחדות רק להן. למשל, בני עדות המזרח נוהגים לומר לאחר סיום קריאת ההפטרה את הפסוק: “גואלנו ה‘ צבאות שמו קדוש ישראל“. ברוב עדות ישראל ההפטרה נקראת בקול רם, ומושמעת לאוזני הציבור, אך החסידים נוהגים שהמפטיר קורא אותה בשקט, וכל אחד מהמתפללים קורא אותה בשקט לעצמו.

כידוע, פרשת השבוע נקראת מתוך ספר תורה, אשר בו יריעות העשויות מקלף העשוי מעור בהמה כשרה למאכל. ספר התורה צריך להיות כשר כדי שהשומעים יצאו ידי חובתם בשמיעת קריאת התורה, ויש הלכות רבות ומגוונות בנושא זה. עם זאת, לגבי קריאת ההפטרה ההלכה מקלה יותר, ולפי דעת רוב הפוסקים אפשר לקרוא את ההפטרה גם מספר מודפס. למרות זאת, יש המהדרים בעניין זה, וקוראים את ההפטרה מספר ייעודי להפטרות הנעשה בהידור רב.

כפי שאמרנו לעיל, קטעי ההפטרה לקוחים מספרי הנביאים, אך בעניין זה יש לדעת שאין ייצוג שווה לכל ספרי הנביאים בקטעי ההפטרות. ספרי הנביאים שמהם לקוחים הכי הרבה קטעי הפטרה הם ישעיה ומלכים. עוד בעניין ההפטרות כדאי לדעת, שישנן הפטרות מפורסמות רבות, אשר חלקים מתוכן הם פסוקים שנצרבו במורשת ישראל, ומלווים את חייו של עם ישראל במהלך הדורות. בעניין זה ניתן לציין למשל את ‘תלת דפורענותא‘ – שלושת הפטרות הפורענות, העוסקות בחורבן הבית ונקראות בשבתות של ‘בין המצרים‘ – בין י“ז בתמוז לט‘ באב, ואת ‘שבע דנחמתא‘, שהן שבע ההפטרות העוסקות בנחמה, שנקראות מיד לאחר ט‘ באב, במשך השבתות שמגיעות לאחר מכן. 

עוד בעניין ההפטרה כדאי לדעת, שבקהילות רבות ההפטרה קשורה בקשר חזק וישיר לעניין בר המצווה. בר מצווה הוא למעשה השם ההלכתי ליום שבו מגיע נער המשתייך לעם ישראל לגיל 13, ולמעשה מתחייב מרגע זה ואילך בשמירת תורה ומצוות. פירוש המילים ‘בר מצווה‘ הוא בן מצווה. פירוש המילה ‘בר‘, המגיעה מהשפה הארמית ומופיעה ברבים מכתבי הקודש של עם ישראל, הוא ‘בן‘.

סביב בר המצווה מתרחשים המון דברים, וישנן הלכות שונות ומנהגים רבים בנושא זה, אך בתוך כל זאת, שלושת הטקסים המזוהים ביותר עם בר המצווה הם הנחת התפילין, העלייה לתורה בשבת, והחגיגה עם בני המשפחה והחברים. בעניין העלייה לתורה, אנשים רבים נוהגים שחתן בר המצווה עולה בעליית מפטיר, מברך את ברכת התורה שלפני הקריאה, קורא את הפסוקים האחרונים של הפרשה, מברך את הברכה שאחרי הקריאה, ואז קורא את ההפטרה, וכמובן מברך את הברכה שלפניה ואת הברכות שאחריה. על ידי כך, למעשה, מחבר נער בר המצווה את היום בו התחייב בתורה ומצוות לקריאה בתורה וקריאה בנביאים, שהם כידוע עניינים חשובים עד מאוד במסורת ישראל.

לסיום המאמר על ההפטרה, אנו רואים לנכון להביא כאן מספר פסוקים המופיעים באחד מספרי הנביאים, שמהם כאמור לקוחים קטעי ההפטרות. הפסוקים הללו מופיעים בספר ירמיהו, פרק ב‘, פסוק ב‘, והם עוסקים בדברי הנבואה בהם הקב“ה מנחם את עם ישראל, וחושף בפניהם את העתיד הטוב המובטח להם.

דברי הנביאים בכלל, וקטעי ההפטרות בפרט, מלאים בדברי ה‘, דברי אלוקים חיים, אשר מנבאים טוב לישראל. בחרנו לצטט כאן דווקא את הפסוקים האלה, מכיוון שלעניות דעתנו הם יפים ועוצמתיים במיוחד, ואף מייצגים באופן נפלא חלקים גדולים מספרי הנביאים בכללותם: “הלוך וקראת באזני ירושלים לאמור: כה אמר ה‘ – זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה“.