חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות

מאת אבנר שאקי

תקציר:

חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, הינו החודש האחרון בלוח השנה העברי. אלול נקרא חודש הרחמים והסליחות מכיוון שחכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שעיקרו הוא עשיית עבודה רוחנית, המוטלת על כל אחד ואחת מישראל, לקראת הימים הנוראים הממשמשים ובאים- ראש השנה ויום כיפור, בהם כל אחד ואחת מאיתנו נשפט בבית דין של מעלה.

חודש אלול הוא למעשה מתנה מה’ יתברך, מכיוון שבחודש זה ישנה סגולה מיוחדת שמאפשרת לנו לחזור בתשובה בקלות יתרה ביחס לשאר ימות השנה. יש כמה וכמה מנהגים חשובים שקבלו עליהם ישראל בחודש אלול, וביניהם: אמירת סליחות, תקיעה בשופר, עריכת חשבון נפש, נתינת צדקה וחזרה בתשובה.

הרחבה:

חודש אלול, המכונה גם חודש הרחמים והסליחות (ועל כך יורחב בהמשך), הינו החודש     השנים-עשר, ולמעשה האחרון בלוח השנה העברי. ראש חודש אלול לעולם יחול בימים א’, ב’, ד’ או ו’, וכן יהיו בו 29 ימים.

חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שעיקרו של חודש אלול הוא עשיית עבודה רוחנית, המוטלת על כל אחד ואחת מישראל, לקראת הימים הנוראים הממשמשים ובאים- ראש השנה ויום כיפור, בהם כל אחד ואחת מאיתנו נשפט בבית דין של מעלה. חודש אלול הוא למעשה מתנה מה’ יתברך, מכיוון שבחודש זה ישנה סגולה מיוחדת שמאפשרת לנו לחזור בתשובה בקלות יתרה ביחס לשאר ימות השנה.

בספרים הקדושים מבואר שחודש אלול הוא בבחינת ‘המלך בשדה’. המלך, הלא הוא הקב”ה, שכל השנה יושב בארמונו – בחודש אלול יוצא לשדה, וכל אנשי העם יכולים לגשת אליו בחופשיות ולבקש ממנו את רצונותיהם העמוקים והאישיים ביותר. אם כן, בימי אלול, הקשר בין הקב”ה לעם ישראל הנו פתוח וקרוב במיוחד, ואף נרמז בראשי התיבות- אלו”ל: אני לדודי ודודי לי. הדוד הוא כמובן הקב”ה, כמו שמופיע בשיר השירים ובמקורות קדומים נוספים, בהם יש רצון לבטא קשר טוב ומלא אהבה בין ה’ לעם סגולתו.

מעבר לכך, סופי התיבות במשפט ‘אני לדודי ודודי לי’ הם ארבע פעמים האות י’, בגימטרייה- 40, מספר המרמז על ארבעים הימים בהם עלה משה להר סיני בראש חודש אלול, בכדי לקבל מה’ את הלוחות השניים, וירד עמהם לעם ישראל בעיצומו של יום הכיפורים.

יש כמה וכמה מנהגים חשובים שקבלו עליהם ישראל בחודש אלול, ונרחיב על שניים מהם:

א. סליחות- קטעי תחנונים ובקשות סליחה ומחילה מריבונו של עולם, הנאמרים בחיל ורעדה, בשעות עלות השחר. קהילות הספרדים נוהגים לאומרם מראש חודש אלול, ואילו האשכנזים מתחילים לומר סליחות מתחילת השבוע האחרון שלפני ראש השנה.

ב. שופר- נהגו קהילות ישראל לתקוע בשופר בימי אלול, כדי לעורר את העם לשוב לאביהם שבשמים, בבחינת הפסוק “אם יתקע שופר בעיר ועָם לא יחרדו?” (עמוס, ג’,ו’). הספרדים נוהגים לתקוע בשופר במהלך אמירת הסליחות, ואילו האשכנזים בסוף תפילת שחרית.

כדאי וטוב לדעת, שלמדו אותנו חכמינו זכרונם לברכה כי “תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה”. לצד התשובה והתפילה, להן יש מקום מכובד מאוד בעבודתו הרוחנית והאישית של כל אדם ואדם, מודגש במיוחד עניין הצדקה בכל הקשור להעברת הגזירות הרעות שנגזרו חלילה, וראיית ישועות ונחמות מאידך.

לכן, פונים אנו אליכם קוראים יקרים, בבקשה להרים תרומה, איש כמתנת ידו, למען היתומים הרבים שאנו בעמותת ‘שערי רחמים’ דואגים לכל צרכם. וכל המוסיף- מוסיפים לו מן השמיים. בהוראת הרבנים שליט”א, אפשר, ואף מצווה, לעשות זאת מכספי מעשר.

נהגו בית ישראל לברך בימי אלול איש את רעהו ואישה את אחותה בברכת ‘כתיבה וחתימה טובה’, אז נברככם בברכה נפלאה זו, ואת כל בני ביתכם, ואת כל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם, לטב ולחיים ולשלם אמן.