ט”ו בשבט

מאת אבנר שאקי

תקציר:

ט”ו בשבט הנו חג הנחגג מדי שנה במסורת ישראל, בעיקר בארץ ישראל, והוא נקרא גם: “ראש השנה לאילנות”. תאריך זה, ט”ו בשבט, משמעותי לגבי חישובן של כמה מצוות, וביניהן תרומות ומעשרות, נטע רבעי, ועוד מצוות הקשורות לעולם הצומח. הפעם הראשונה שט”ו בשבט מוזכר במקורותינו היא בפרק א’ במסכת ראש השנה, בו מפורטים מספר “ראשי שנה” לכל מיני עניינים שונים, שהמפורסם שבהם הוא חג ‘ראש השנה’ שנחגג בא’ תשרי.

ישנן כמה סיבות לקביעתו של ט”ו בשבט כראש השנה לאילנות. הסיבה המפורסמת ביותר, אותה גם רש”י מביא באותו פרק במסכת ראש השנה עליו דיברנו, היא שאם גדל אחרי ט”ו בשבט פרי מסוים על עץ מסוים, אפשר לדעת בוודאות שהוא תוצר של גידולי השנה החדשה, מה שאי אפשר להגיד על פרי שהופיע על העץ לפני ט”ו בשבט.

בט”ו בשבט נוהגים לברך על פירות משבעת המינים, וכמו כן על פירות יבשים, ולאכול אותם בהנאה מרובה, תוך הודיה עצומה לה’ יתברך על השפע שנתן לנו.

הרחבה:

ט”ו בשבט הנו חג הנחגג מדי שנה במסורת ישראל, בעיקר בארץ ישראל, והוא נקרא גם: “ראש השנה לאילנות”. תאריך זה, ט”ו בשבט, משמעותי לגבי חישובן של כמה מצוות, וביניהן תרומות ומעשרות, נטע רבעי, ועוד מצוות הקשורות לעולם הצומח. בט”ו בשבט, שעיקרו הוא חיבור בין תורת ישראל לטבע, נהוג לאכול פירות שגדלו בארץ ישראל, לשמוח בהם, ולהודות לה’ עליהם ועל שאר היבול והשפע שאנחנו מקבלים ממנו, ועל איכותם הטובה, כמו שנאמר: “ארץ ישראל נשתבחה בפרותיה”.

הפעם הראשונה שט”ו בשבט מוזכר במקורותינו היא בפרק א’ במסכת ראש השנה, בו מפורטים מספר “ראשי שנה” לכל מיני עניינים שונים: ראש השנה למלכים, לרגלים, למעשר בהמה, לשנים, ועוד. לגבי ט”ו בשבט, בהקשר זה כתוב כך: “באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים – בחמישה עשר בו”. ההלכה, כידוע, נפסקה ברוב המקרים כבית הלל, וכך גם במקרה זה – חמישה עשר בו, זה כמובן – ט”ו בשבט. בהקשר זה מעניין לראות שט”ו בשבט הוא ראש השנה היחיד שחל באמצע החודש, ואילו על שאר ראשי השנים חלים ביום הראשון של החודש, כמו ראש השנה שכולנו מכירים, שחל בא’ תשרי. בית שמאי, כאמור, סברו שכך גם צריך להיות בראש השנה לאילנות, אךך ההלכה במקרה זה, כמו ברוב המקרים, נפסקה כבית הלל.

ישנן כמה סיבות לקביעתו של ט”ו בשבט כראש השנה לאילנות. הסיבה המפורסמת ביותר, אותה גם רש”י מביא באותו פרק שעליו דיברנו, במסכת ראש השנה, היא שאם גדל אחרי ט”ו בשבט פרי מסוים על עץ מסוים, אפשר לדעת בוודאות שהוא תוצר של גידולי השנה החדשה, מה שאי אפשר להגיד על פרי שהופיע על העץ לפני ט”ו בשבט. ועוד, גם מהסיבה הזו, לט”ו בשבט יש השפעה כמעט על כל המצוות התלויות בארץ, כלומר – המצוות שקיומן מותנה בכך שהוא יתבצע על אדמת ארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ.

יש מנהג מיוחד בט”ו בשבט, והוא לאכול מפירות שבעת המינים, וכמו כן לאכול פירות יבשים. יסודו של מנהג זה טמון בימים עברו, הימים בהם עדיין לא היו אמצעי קירור מפותחים – כמו מקררים למשל, ולכן, כדי שהיהודים שגרו בחוץ לארץ יוכלו לאכול בט”ו בשבט מפירותיה של ארץ ישראל, היה צריך לייבש אותם, ולאחר מכן לשלוח אותם בספינות, בדרך שהייתה לוקחת זמן ממושך.

רבי חיים ויטאל, תלמידו הקרוב של האר”י הקדוש, שחי לפני כ-500 שנה בצפת, תיקן והנהיג את סדר ט”ו בשבט, המתקיים בליל החג. סדר ט”ו בשבט הוא אירוע, בדרך כלל רב משתתפים, שבו מברכים על פירות, רצוי על כמה שיותר מהם, ורצוי שכמה שיותר מהם יהיו פירות שגדלו בארץ ישראל, וכמובן – אוכלים אותם בהנאה מרובה. לצד זאת, ראוי ללמוד בלילה זה תורה, ומי שיכול – ללמוד מתורת הפנימיות והסוד.

לפני כמה עשרות שנים קיבל ט”ו בשבט ממד נוסף, אמנם דומה הוא לאופי החג המקורי – אך בכל זאת יש בו שינוי קל, והוא למעשה הפך גם ליום שבו מציינים וזוכרים את שמירת הטבע, האקולוגיה, ואיכות הסביבה. ביום זה, אנשים רבים בישראל, וכמו כן מוסדות חינוך, סביבה ותרבות, עוסקים באופנים השונים בהם כדאי וצריך להגן על הטבע מפני סכנות שונות, וביניהן זיהום, הכחדה, לכלוך ואיבוד משאבי טבע חיוניים וחשובים. ישנו מדרש יפהפה ועתיק בתורת ישראל, שכדאי מאוד להכירו, ובאופן פלאי מדבר בדיוק על עניין זה: “בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך”.

עוד אפיון ישנו לט”ו בשבט, ובכך נחתום את מאמרנו, שאף הוא נולד רק במאה השנים האחרונות, ולא היה קיים בימים הראשונים בהם צוין ראש השנה לאילנות. כיום, ט”ו בשבט הוא גם ‘יום הנטיעות’. יום בו המוני אנשים בעם ישראל שותלים באדמת ארץ ישראל עצים, פרחים, עציצים, ועוד שלל מינים מעולם הצומח. את עניין זה מובילה הקרן הקיימת לישראל, הידועה יותר בשמה – קק”ל, שאמונה על הנושא הזה בישראל, אך כאמור עניין זה מתרחש בקרב אנשים רבים, וכן גופים רבים, ואין גוף אחד המכוון את כל הנעשה בעניין זה.

בשנים האחרונות, בעקבות כמה שריפות קשות שהתחוללו ברחבי הארץ והכו קשות במספר יערות, הוחלט להגביר את קצת שתילת העצים בישראל, ויש לכך השלכות גם על ט”ו בשבט עצמו, מכיוון שגם בו שותלים יותר. ונסיים את מאמרנו בשיר הכה מוכר על חג נפלא זה, ט”ו בשבט שלנו, שנוגע בנושא האחרון עליו דיברנו, ומציין עניין כל כך יפה- את החיבורים בין כל הדברים הללו – האדם, הקב”ה, האדמה, הפירות, כל הטבע, ואת כל אלה למצוות התורה, ושוב לאדם: “כך הולכים השותלים – רון בלב ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק מן ההר, בט”ו בשבט, בט”ו בשבט”.