אבנר שאקי
תקציר:
מוקצה הנו מושג הלכתי כולל לחפצים שאסור להזיזם ממקום למקום (בלשון חז”ל – לטלטלם) בשבתות וחגי ישראל. ההגדרה הבסיסית ביותר של מוקצה הוא כל דבר שאין לו שימוש בשבת וחגים. פירוש השם ‘מוקצה’ בענייננו מוקצה מדעתו של האדם, כלומר חפץ שאינו מיועד לשימוש בשבת, כלי שלא חשבנו להשתמש בו בשבת, ולכן הוא אסור לטלטול בשבת. אם כן, ‘מוקצה’ הוא כל כלי, חפץ, שלא הוקצה לשימוש בשבת, כלומר שלא הייתה כוונה להשתמש בו בשבת.
הרחבה:
מוקצה הנו מושג הלכתי כולל לחפצים שאסור להזיזם ממקום למקום (בלשון חז”ל – לטלטלם) בשבתות וחגי ישראל. חז”ל משתמשים במושג ‘לטלטל’, וגם אנו נשתמש בו לפרקים במאמר זה, אך יש לדעת שכוונת המושג ‘לטלטל’ היא לא טלטול כפי שמקובל לכנותו כיום, כלומר תנועה הנועדה להזזת והרעדת חפץ העומד במקומו, אלא הזזתו ממקום למקום.
ההגדרה הבסיסית ביותר של מוקצה הוא כל דבר שאין לו שימוש בשבת וחגים. פירוש השם ‘מוקצה’ בענייננו מוקצה מדעתו של האדם, כלומר חפץ שאינו מיועד לשימוש בשבת, כלי שלא חשבנו להשתמש בו בשבת, ולכן הוא אסור לטלטול בשבת. אם כן, ‘מוקצה’ הוא כל כלי, חפץ, שלא הוקצה לשימוש בשבת, כלומר שלא הייתה כוונה להשתמש בו בשבת.
איסור מוקצה חל בשבתות וחגים, אך מכיוון שאיסור מוקצה חל בעיקר בשבתות – שהם כידוע ימים תדירים יותר מאשר החגים – לא נציין בכל הפעמים בהם נזכיר את איסור המוקצה גם לגבי החגים, וכמו כן נסביר בקצרה על השבת. לאחר ששת ימי העבודה, ששת ימי הבריאה, תמיד מגיעה שבת. בשבת אנו עוזבים את עולם החומר, מפסיקים לעבוד, לרדוף אחרי הכסף, ולהיות שקועים בענייני העולם הזה. בשבת אנו טועמים קצת מהעולם הבא. בשבת אנו מתעסקים בדברים רוחניים, וכמו כן בדברים גשמיים שיעזרו לנו להיות רגועים ושמחים, על מנת שנוכל להתעסק בדברים הרוחניים מתוך נחת ושלווה.
המטרה הראשונה והחשובה ביותר של השבת היא לציין ולהזכיר את בריאת העולם על ידי הקב”ה. בריאה שנעשתה במשך שישה ימים, וביום השביעי ה’ שבת מכל מלאכתו. לכן, כל אדם שעוצר את עיסוקיו השונים, ושובת ממלאכתו בשבת, למעשה מעיד על עצמו שהוא מכיר בכך שאלוהי ישראל ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי – שבת וינפש. כלומר פסק ממלאכתו. ועל ידי שביתה של האדם, הוא מדמה את השביתה שה’ שבת ביום השביעי, וכך זוכר את העניין החשוב הזה.
לאחר שהרחבנו מעט על עניין השבת, נדבר כעת על הטעמים והסיבות לאיסור מוקצה. הרמב”ם כותב שעניינו של איסור מוקצה הוא שחז”ל רצו שיהיה הבדל ניכר בין שבת לחול, כפי שכבר תיקנו הנביאים, וכפי שמופיע במסכת שבת דף קי”ג עמ’ א’: “שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול”. ומתוך כך, כמובן, “שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול”. אם כן אנו רואים שיש עניין חשוב ליצור הבדל בין שבת ליום לשאר ימות השבוע, ולכן תקנו חז”ל מספר תקנות. בנוסף לטעם זה, טלטול דברים בשבת יכול להביא לידי אווירת חולין.
בנוסף לכל זאת כותב הרמב”ם שטלטול חפצים ששימושם אסור בשבת יכול להביא לידי כך שאנשים ישתמשו בהם, ואז חלילה יחללו את השבת. עניין זה נוגע לחפצי מוקצה של דברים ששימושם אסור בשבת. בעניין זה מוסיף הרמב”ם שיש גם לאסור טלטול של דברים ששימושם מותר בשבת מכיוון שיש אנשים שלא עושים מלאכה גם בימות השבוע, ואם היו רק אסורות ל”ט המלאכות האסורות בשבת – עבורם לא היה הבדל ניכר בין שבת לימות החול, ולכן עניין זה של איסור מוקצה כה נצרך.
לעומת זאת, הראב”ד חולק על דברי הרמב”ם, ואומר שחכמינו זכרונם לברכה תקנו את איסור ‘מוקצה’ למען כך שאנשים לא יחטאו בהוצאה מרשות לרשות כפי שאמרנו לעיל. מעבר לאיסור מוקצה, יש עניין שאף הוא אסור בשבת, הנקרא טלטול מרשות לרשות. רבים מתבלבלים בין ‘מוקצה’ ל’איסור טלטול’ בשבת, אך מדובר בשני ענייניו שונים. איסור מוקצה הוא מה שהסברנו עד כה, ותקף גם בשבתות וגם בחגים, ואילו איסור טלטול מרשות לרשות חל רק בשבתות, והוא למעשה מדבר על כך שאסור להוציא חפץ מרשות לרשות, למשל מרשות היחיד לרשות הרבים. טלטול מרשות לרשות הוא לא נושאו של מאמר זה, ולכן לא נרחיב אודותיו מעבר למה שהרחבנו.
טעם נוסף לאיסור מוקצה (הקשור לטלטול ‘מוקצה מחמת גופו’ – שהוא אחד מסוגי המוקצה כפי שנבאר בהמשך) נוגע לעניין ‘הכנה לשבת’. בספר שמות, פרק ט”ז, פס’ ה’, כתוב: “והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו”. מפסוק זה לומדים חז”ל שעלינו להכין את צרכי השבת מבעוד מועד, כלומר בימות החול, ולא בשבת עצמה. לכן, בין היתר, אסור לאכול מאכל שהוכן בשבת עצמה ולא לפניה. אם כן, בעניין זה תקנו חז”ל תקנה, ולמעשה הרחיבו את עניין ההכנה לשבת – ואסרו להשתמש בכל דבר שלא תכננו להשתמש בו בשבת. כלומר, יהיה מותר לטלטל בשבת רק חפצים שחשבנו להשתמש בהם בשבת.
כעת, לאחר שדיברנו על טעמי האיסור, נדבר על סוגי המוקצה. ישנם כמה סוגי חפצים שאסור לטלטלם, וכעת נרחיב לגביהם. באופן כללי ניתן לומר שישנם ארבעה סוגי מוקצה עיקריים, ונוספים להם חמישה משניים. וכעת כאמור נמנה אותם:
בסיס לדבר האסור – חפץ שאינו מוקצה מצד עצמו, אך חפץ מוקצה עומד ו/או נסמך עליו. בעניין זה אפשר להביא כדוגמא – שידה לטלוויזיה. מכיוון שעל החפץ שאינו מוקצה עומד או מונח חפץ שהוא מוקצה, גם החפץ שאינו מוקצה נאסר לטלטול, ולמעשה הופך מוקצה. יחד עם זאת, נאמר שעניין זה חל רק במקרה שהאדם שהניח את הטלוויזיה על השידה הוא גם בעל הטלוויזיה וגם בעל השידה, משום שאדם לא יכול לאסור לשימוש חפץ שאינו שלו. דבר נוסף שאוסר בעניין זה הוא במקרה שהבסיס הונח במחשבה כדי לשמש כבסיס. לעומת זאת, אם זה מקרי בלבד, ולמשל פשוט שכחו שם את החפץ – זה לא אוסר את הבסיס.
מוקצה מחמת חיסרון כיס – במקרה זה מדובר בחפץ יקר שכשמזיזים אותו עושים זאת בזהירות רבה. למשל – שרשרת יהלומים יקרה. בסוג זה של מקוצה מדובר בחפץ שלא משתמשים בו סתם כך, אלא רק לצורך מאוד מסוים. בעניין זה עוד נוסיף ונאמר שזהו האיסור החמור ביותר מכל איסורי ה’מוקצה’, משום שהאדם הקצה אותו בדעתו. מכיוון שמדובר בחפץ בעל ערך רב, ששימושו מועט ומוגבל, יש להניח שהאדם לא חשב להשתמש בו בשבת.
כלי שמלאכתו לאיסור – חפץ שהשימוש בו אסור בשבת. למשל שלט של מזגן. חז”ל אסרו את סוג זה של מוקצה בעקבות הפסוק המופיע בנחמיה, פרק י”ג, פסוק ט”ו: “בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערמות ועומסים על החמורים ואף יין ענבים ותאנים וכל משא ומביאים ירושלים ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד”. אם כן, בבסיס האיסור הנ”ל, עומדת בין היתר המחשבה שאם אדם יטלטל חפץ שאסור להשתמש בו בשבת – בסופו של דבר הוא גם אולי ישתמש בו. בעניין זה נוסיף ונאמר שלפי דברי הגמרא, בתחילה חכמים אסרו לטלטל כל כלי שהוא, אך גזרה זו הייתה קשה מדי עבור עם ישראל.
בעניין זה כדאי וחשוב עוד לדעת שכל חכמי ישראל מסכימים לכך שבתחילה נאסר טלטול של כל חפץ באשר הוא, אך לגבי ההקלות שניתנו בעניין זה לאחר מכן – ישנה מחלוקת בין חכמי התלמוד. בעניין זה כדאי לדעת שרבה בר נחמני סובר שבתחילה הותר טלטולם של חפצים שמותר להשתמש בהם בשבת, בשלב מאוחר יותר התירו חכמים ‘טלטול לצורך מקומו’ – כלומר טלטול חפץ ששימושו אסור בשבת אך טלטולו הותר שלא לטובת שימוש בו אלא לטובת שימוש במקום שבו היה מונח (למשל – הרמת חפץ משולחן שרוצים לאכול עליו), ולאחר מכן התירו חכמים לטלטל כלי שהשימוש הרגיל שלו אסור בשבת – אם מטלטלים אותו לטובת שימוש אחר – ששימוש זה מותר בשבת.
לעומת זאת, האמורא רבא סובר שבתחילה התירו חכמים טלטול של חפצים שהשימוש הרגיל שלהם מותר בשבת “לצורך גופם או מקומם”, כלומר טלטול שמטרתו היא שימוש במקום אשר בו היה מונח החפץ או שימוש באופן שאינו רגיל לחפץ זה, ובשלב מאוחר יותר התירו חז”ל טלטול של חפצים ששימושם אסור בשבת לטובת גופם או מקומם. לאחר מכן התירו חז”ל טלטול של חפצים ששימושם מותר וזאת למען העניין שנקרא ‘לשומרם’ – כלומר שלא יפגעו ויוכלו המטלטלים בעזרת טלטולם לשמור עליהם מכל פגע ונזק.
במחלוקת זו, יש לדעת שההלכה הוכרעה כדעת רבא, ולכן מותר לטלטל כלים שהשימוש העיקרי שלהם אסור בשבת לצורך גופם ומקומם, וכלים שהשימוש בהם מותר – אפשר להזיזם גם כדי לשומרם – כלומר כדי לשמור עליהם שלא יפגעו, אבל אסור להזיז אותם ללא סיבה.
מוקצה מחמת גופו – משהו שאינו משמש לעניין מסוים ואין לו שימוש מיוחד בשבת. משהו שהוא לא כלי, לא מאכל, וכמובן שלא הוקצה לשבת. בסוג זה נמנים למשל רגבי עפר, עצים, אבנים וכדומה.
מעבר לארבעת הסוגים שמנינו כעת, שהם כאמור סוגי המוקצה העיקריים, ישנם עוד חמישה סוגי מוקצה, ונמנה אותם כעת. כלי שמלאכתו להיתר – כלי שמותר להזיז אותו מצד עצמו וגם לצורך שימושו, אבל רוצים לטלטל אותו למען סיבה אחרת שאינה רגילה בעניינו. מוקצה מחמת מיאוס – דבר מלוכלך שהבריות אינם רוצים לגעת בו. לגבי איסור טלטול מוקצה מחמת מיאוס יש מחלוקת וכיום נוהגים ככלל להתיר את העניין הזה, אך במקרים מסוימים עדיין אוסרים. נולד – חפץ שנוצר במהלך השבת, ולפני כן לא היה קיים בצורתו הנוכחית. מוקצה מחמת איסור – חפץ שבכניסת שבת היה אסור לעשות בו שימוש בשבת ולטלטלו, גם אם כעת השימוש והטלטול שלו מותר – חז”ל קבעו שמה שנאסר בכניסת השבת נאסר לכל השבת. מוקצה מחמת מצווה – חפץ המשמש למצווה כמו שופר למשל. חפץ המשמש למצווה אסור לטלטלו, אפילו לצורך עשיית המצווה.
לעומת כל זאת, יש חפצים שמותר לטלטלם בשבת. למשל בעניין זה ניתן למנות את מה שחז”ל מכנים ‘שברי כלים’. אם כלי נשבר בשבת ואפשר להשתמש בשבריו – הם לא נכללים באיסור מוקצה ואפשר לטלטלם. יחד עם זאת יש לדעת שאם אי אפשר להשתמש בשבריו ולתקנם – שברי הכלים נחשבים מוקצה ואסורים בטלטול. בתוך כך נאמר שאם אותם שברי כלים מסכנים חיי אדם – כמובן שאפשר לטלטלם וכו’. חפצים נוספים שמותר לטלטלם תמיד הם ספרי קודש ומאכלים. מותר לטלטלם למען כל סיבה ובכל מצב (לא מרשות לרשות כמובן, אלא בתוך בית וכדומה). לגבי מאכלים נוסיף ונאמר שמדובר הן על אוכל שמיועד לבני אדם והן על אוכל שמיועד לחיות. בתוך כך נציין שאוכל שאי אפשר לאוכלו מסיבות שונות, או אוכל מקולקל, אסורים בטלטול.
סוגיה נוספת שכדאי לדבר עליה בענייננו היא ייחוד כלי. לפעמים אדם רוצה לייחד כלי לשבת, לטובת שימוש שאינו נפוץ באותו כלי. ולגבי כך יש מחלוקת בקרב חז”ל. כולם מסכימים על כך שאם אדם רוצה לייחד כלי לתמיד לטובת שימוש שהוא רוצה בו – אזי יכול הוא להשתמש בו. אך אם הוא רוצה לייחדו רק לשבת אחת – יש שאסרו על כך, ויש שאמרו כי מותר לו לעשות כן רק אם מדובר בשימוש רגיל בחפץ אחר שהוא מוקצה, כמו למשל פיצוח אגוזים עם אבן. עוד בעניין זה נוסיף שדעה נוספת בעניין סוברת שאדם המעוניין לעשות כן חייב לעשות מעשה לפני כניסת השבת, המסמל את הקצאת הכלי לשימוש בשבת.
נסיים את מאמרנו זה בתפילה לריבון העולמים למען כך שבחסדיו הרבים יעזרנו לשמור שבתות כהלכתן, לקיים את כל מצוותיו בעונג ובשמחה, להתענג על שבתות וחגי ישראל, להפקיד על ההלכות – קלה כבחמורה, לייחד מחשבותינו דיברנו ומעשינו לרצונו יתברך, להבדיל בין קודש לחול ובין יום השביעי לששת ימי המעשה, ולזכות לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.