מאת אבנר שאקי
תקציר:
תפילת מנחה היא אחת משלוש התפילות אותן יש להתפלל על פי תורת ישראל בכל יום. חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שאת תפילת מנחה תיקן יצחק אבינו, כמו שכתוב: “ויצא יצחק לשוח בשדה”, ו “אין שיחה אלא תפילה”. עוד בעניין זה כדאי וחשוב לדעת שהתפילות הוקבלו לקשורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, ותפילת מנחה הוקבלה לקורבן תמיד של בין הערביים, שהיה מוקרב בבית המקדש באופן יום-יומי. לגבי שמה של תפילת מנחה כדאי וחשוב לדעת שנקראת היא על שם מנחת החביתין, שאת חציה היו מקריבים בבית המקדש בסמוך להקרבת תמיד של בין הערביים.
הרחבה:
תפילת מנחה, בנוסף לערבית ושחרית, היא אחת משלוש התפילות אותן יש להתפלל על פי תורת ישראל בכל יום. חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שאת תפילת מנחה תיקן יצחק אבינו, כמו שכתוב: “ויצא יצחק לשוח בשדה”, ו “אין שיחה אלא תפילה”. אם כן, כפי שאמרנו כעת, יצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה, ועניין זה משלים לנו את התמונה לגבי שלושת האבות ושלוש התפילות – אברהם תיקן את תפילת שחרית, יצחק את תפילת מנחה, ויעקב את תפילת ערבית. עוד בעניין זה כדאי וחשוב לדעת שהתפילות הוקבלו לקורבנות שהיו מקריבים בבית המקדש, ותפילת מנחה הוקבלה לקורבן תמיד של בין הערביים, שהיה מוקרב בבית המקדש באופן יום-יומי.
לגבי שמה של תפילת מנחה כדאי וחשוב לדעת – ואף ביחס לשמותיהן של התפילות הנוספות – שתפילת ערבית נקראת על שם זמנה – הערב, שחרית אף היא נקראת על שם זמנה – השחר, ואילו תפילת מנחה למעשה נקראת על שם מנחת החביתין, שאת חציה היו מקריבים בבית המקדש בסמוך להקרבת תמיד של בין ערביים, וכפי שאמרנו לעיל – התפילות הוקבלו לקורבנות, ותפילת מנחה תוקנה כנגד תמיד של בין ערביים.
דבר נוסף שכדאי להרחיב אודותיו הנו זמנה של תפילת מנחה, ובעניין זה נאמר שתחילת זמנה הוא חצי שעה זמנית לאחר חצום היום – ועד שקיעת החמה. ובתוך כך, כדאי להכיר את המושגים ‘מנחה גדולה’ ו’מנחה קטנה’. ‘מנחה גדולה’ היא תפילת מנחה אשר אותה מתפללים החל משש וחצי שעות זמניות – כלומר חצי שעה זמנית לאחר חצות היום – ועד תשע שעות זמניות, ומכאן ואילך עד סוף זמן תפילת מנחה – תפילת זו נקראת ‘מנחה קטנה’.
הסיבה לנתינת השמות הנזכרים לעיל היא שבזמן ‘מנחה גדולה’ עוד היום גדול, כלומר ארוך, ובשעת ‘מנחה קטנה’ היום קטן, כלומר קצר ועומד להיגמר בקרוב. לפי דעת רוב הפוסקים עדיף להתפלל ‘מנחה קטנה’ על פני ‘מנחה גדולה’, ורק במקרים בהם אי אפשר להתפלל ‘מנחה קטנה’ – יש להתפלל ‘מנחה גדולה’. מהסיבה אשר ציינו כעת ברוב בתי הכנסת נוהגים להתפלל ‘מנחה קטנה’, לקיים שיעור קצת עד צאת הכוכבים, ולאחר מכן להתפלל ערבית.
בפסקאות הקודמות הזכרנו את סוף זמן מנחה, וכעת נרחיב אודותיו מעט יותר. לגבי סוף זמן תפילת מנחה נחלקו חכמינו – רבי יהודה סבר שאפשר להתפלל מנחה עד סוף זמן פלג המנחה, שהוא למעשה שעה ורבע זמניות לפני השקיעה. לעומת זאת, חכמים סברו שאפשר להתפלל מנחה עד השקיעה. לגבי הלכה למעשה, בגמרא נפסק שאפשר לנהוג לפי אחת הדעות – או לפי דעת רבי יהודה או לפי חכמים.
הפוסקים שכתבו את ספריהם לאחר חתימת הגמרא הסבירו שמי שהתפלל מנחה אחרי פלג המנחה למעשה הולך לפי דעת חכמים, ולכן יוכל להתפלל ערבית רק אחרי צאת הכוכבים – גם כדעת חכמים. ולעומת זאת, מי שסובר שאפשר להתפלל מנחה עד פלג המנחה יכול להתפלל ערבית לאחר פלג המנחה. בתוך כך, כדאי וחשוב לדעת שרבי יוסף קארו כותב בספרו ‘בית יוסף’ שאפשר להקל בכך, וגם מי שהתפלל מנחה לאחר פלג המנחה יכול להתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים.
עוד לגבי סוף זמנה של תפילת המנחה כדאי וחשוב לדעת שמי שלא הספיק להתפלל מנחה עד השקיעה, יכול לדעת רוב הפוסקים להתפלל מנחה גם בבין השמשות, שהוא למעשה זמן הנמשך שלוש עשרה וחצי דקות זמניות, בין השקיעה לצאת הכוכבים. לפי ההלכה זמן זה נחשב ספק יום ספק לילה, ובזמן ייחודי מחמירים בציווים מדאורייתא, כלומר בציווים הנחשבים ככאלה שהופיעו בתורה שבכתב, ומאידך מקילים בציווים מדרבנן, כלומר כאלה שחכמים תיקנו. חובת תפילת מנחה היא חובה שתקנו חכמים, כלומר ציווי מדרבנן, ולכן מתירים להתפללה גם בבין השמשות.
דבר נוסף אותו כדאי וחשוב לדעת אודות תפילת מנחה הוא גודל מעלת חשיבותה. כמובן שכל התפילות חשובות הן, אך חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו על חשיבותה הייחודית של תפילת מנחה. בגמרא, מסכת ברכות דף ו’ עמ’ ב’, מוזכרת חשיבותה של תפילת מנחה: “אמר רבי חלבו אמר רב הונא: ‘לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה'”. באמירתו זו מתייחס רבי חלבו בשם רב הונא לסיפור המפורסם שאירע לאליהו בהר הכרמל. במאורע היסטורי זה, שלא נאריך בו כעת, הובהר לעם ישראל שאליהו הנביא הנו שליחו הנאמן של ה’ אלוהי ישראל, ובד בבד שנביאי הבעל – נביאי שקר הם. אם כן, מסיפור מקראי זה מסיקה הגמרא ששעת תפילת המנחה עת רצון היא לפני הקב”ה, ולכן צריך לכוון בה במיוחד, ולהיזהר שלא להחמיצה.
לאחר שדיברנו על מעלתה המיוחדת של תפילת המנחה, נדבר כעת על נוסח וסדר התפילה. במאמר זה, חשוב לציין, נביא את הדברים הנ”ל לפי נוסח עדות המזרח. לפני תפילת מנחה נוהגים לומר את ‘פתיחת אליהו הנביא’, הידועה גם בשמה ‘פתח אליהו’, והיא למעשה קטע מתוך ספר הזוהר, המסוגל לקבלת התפילה ברחמים. לאחר מכן אומרים ‘לשם ייחוד’, העוסק בין היתר בכוונות התפילה, ולאחר מכן את מזמור פ”ד בתהילים: ‘למנצח על הגיתית’. לאחר מכן קוראים את פרשת הקורבנות, פיטום הקטורת, אשרי יושבי ביתך, הפסוקים: “תיכון תפילתי קטורת לפניך, משאת כפי מנחת ערב, הקשיבה לקול שוועי מלכי ואלוהי כי אליך אתפלל”. לאחר הפסוקים הללו אומרים חצי קדיש, ולאחר מכן מתחילים את תפילת העמידה, הלא היא תפילת שמונה עשרה.
הזכרנו כעת את תפילת שמונה עשרה, ובפסקאות הבאות נרחיב אודותיה מעט, משום שתפילת שמונה עשרה הינה התפילה העיקרית אותה יש להתפלל בתפילות הנהוגות על פי תורת ישראל, ובכללן כמובן בתפילת מנחה, שבה כידוע עוסק מאמרנו. מאז שחרב בית המקדש השני החליפו התפילות את הקורבנות – שפעלו את פעולתם הרוחנית עבור כלל ישראל, ולכן תיקנו חכמים את תפילת שמונה עשרה, הכוללת בתוכה דברי שבח לה’, תפילה ובקשה למען צרכי ישראל השונים, והודיה לה’.
תפילת שמונה עשרה כוללת 19 ברכות – 18 ברכות שתיקנו חז”ל בזמן תיקון תפילת שמונה עשרה בנוסחה המקורי, וברכה אחת נוספת ששולבה בה זמן קצר יחסית לאחר מכן. את תפילת שמונה עשרה מתפללים בלחש, בעמידה וברגליים צמודות. בתפילת שמונה עשרה יש לכרוע בארבעה קטעים שונים, ולפסוע שלוש פסיעות לאחור – עקב בצד אגודל – כעבד היוצא מבית אדונו, בתום התפילה. את ההלכות הללו כדאי ללמוד לעומק, ולא להסתפק בדברים שהובאו פה בקיצור נמרץ.
עניין נוסף הקשור לתפילת שמונה עשרה המתקיים גם בתפילת מנחה ואשר חשוב להכירו הוא ‘חזרת הש”ץ’. חזרת שליח הציבור. בתפילת שחרית ומנחה, לאחר שהציבור מתפלל את תפילת שמונה עשרה בלחש, החזן חוזר עליה בקול רם. לגבי מקורה של חזרת הש”ץ יש כמה דעות, וכאן נציין אחת – יש הטוענים שבימי קדם לאנשים רבים לא היו סידורים, ואנשים רבים אף לא ידעו לקרוא, ולכן רבים לא יכלו להתפלל את נוסח התפילה המקובל, ומשום כך החזן היה חוזר על תפילת שמונה עשרה בקול – כדי להוציא ידי חובת תפילה גם את מי שלא ידע כיצד להתפלל.
כעת, לאחר שהרחבנו מעט בעניין תפילת שמונה עשרה, נחזור לדבר על נוסח וסדר תפילת מנחה. לעתים, כאשר השעה דוחקת, ניתן להתפלל ‘מנחה מקוצרת’. במסגרת תפילת מנחה זו לאחר אמירת חצי הקדיש שמטרים את תפילת העמידה החזן קורא את תפילת שמונה עשרה בקול עד ‘אתה קדוש’ הנאמר אחרי ‘קדושה’, ולאחר מכן ממשיך הציבור להתפלל את תפילת שמונה עשרה בלחש. דבר נוסף אותו כדאי לדעת הוא שככלל אין מברכים את ברכת הכהנים במנחה, למעט במקרים מיוחדים כמו למשל בתעניות ובתפילת נעילה הנאמרת כידוע ביום כיפור.
לאחר סיומה של תפילת שמונה עשרה, ולאחר חזרת הש”ץ, אומרים תחנון. תפילת התחנון היא למעשה תפילה שבה בעיקר מתוודים על העוונות ומבקשים סליחה ומחילה מהקב”ה על חטאינו. בימים מסוימים אין אומרים תחנון, אך לא ניכנס לכך במסגרת מאמר זה. ככלל נאמר שהימים בהם לא אומרים תחנון הם ימים אשר בהם אנו מציינים מאורעות שמחים ומיוחדים. בימים מעין אלה לא יאמר תחנון גם בתפילת מנחה הקודמת להם. אם כן, במהלך התחנון אומרים וידוי, י”ג מידות ונפילת אפיים. אם כבר שקעה השמש, נוהגים שלא לומר י”ג מידות.
עוד בנוגע למה שדיברנו על הימים בהם לא אומרים תחנון, נאמר שככלל – ביום שלא אומרים בו תחנון בשחרית לא אומרים תחנון גם במנחה שלפניו ובמנחה שבו. מסיבה זו לא אומרים תחנון במנחה של יום שישי – מכיוון שבשבת כידוע לא אומרים תחנון. יחד עם זאת כדאי וחשוב לדעת שלכלל שכתבנו כעת לגבי הימים בהם לא אומרים תחנון יש שני יוצאים מן הכלל – כ”ח באלול וח’ באב, הימים שלפני ערב ראש השנה וערב יום כיפור, וזאת מסיבה שלא נרחיב בה במסגרת מאמר זה.
לאחר שאומרים תחנון אומרים את הפסוקים ‘יהי שם’, ‘ממזרח שמש’, ‘רם על כל גויים ה”, ‘ה’ אדוננו’, ולאחר מכן קדיש תתקבל. לאחר הקדיש אומרים את מזמור ס”ז בתהילים ‘הללויה אודה ה’ בכל ללב בסוד ישרים ועדה’, וביום שישי אומרים במקומו את פרק צ”ג בתהילים – “ה’ מלך גאות לבש”. לאחר אמירת פרק התהילים אומרים קדיש יתום, אם יש יתום כמובן בין המתפללים, ולאחר מכן אומרים ‘עלינו לשבח’.
פן נוסף שכדאי להכיר לגבי תפילת מנחה הוא נוסחי ומנהגי תפילת מנחה המיוחדים לתעניות – צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר וי”ז בתמוז. בעניין זה נפתח בכך שבחלק מעדות ישראל נוהגים להניח תפילין ולהתעטף בטלית דווקא בתפילת מנחה, ולא בשחרית כבכל יום רגיל. יש לעניין זה כמה סיבות, אך לא נעסוק בהן במסגרת מאמר זה.
בתפילת מנחה המתקיימת בתענית מתחילים את התפילה לפי הנוסח והסדר הרגיל, ואחרי אמירת ‘אשרי יושבי ביתך’ מוציאים ספר תורה וקוראים את פרשת ‘ויחל משה’ שעוסקת בחטא העגל. לאחר שמסיימים את קריאת התורה מחזירים את הספר להיכל, ואז מתפללים את תפילת שמונה עשרה, עם תוספת מיוחדת לתעניות – תפילת ‘עננו’. דבר נוסף המיוחד לתפילת מנחה המתקיימת בתעניות היא אמירת ‘ברכת כהנים’. לאחר חזרת הש”ץ אומרים תחנון, אך ט’ באב אין אומרים תחנון. לאחר מכן אומרים את פרק ק”ב בתהילים: ‘תפילה לעני כי יעטוף’, ובתענית אסתר את פרק כ”ב: “למנצח על איילת השחר”. לאחר מכן ממשיכים את סיום התפילה כרגיל.
לסיום מאמרנו זה על תפילת המנחה, נדבר כעת על תפילת מנחה של שבת. בתפילת מנחה של שבת ישנם כמה שינויים ביחס לתפילת מנחה של יום חול, וכעת נציינם. תפילת מנחה של שבת נפתחת כרגיל, בדומה למנחה של יום חול, ולאחר אמירת ‘אשרי יושבי ביתך’ אומרים את תפילת ‘קדושא דסידרא’, הידועה גם בשמה ‘ובא לציון’. לאחר מכן אומר החזן חצי קדיש, ואחר כך אומרים פעמיים את הפסוק: “ואני תפילתי לך ה’ עת רצון, אלוהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך”. לאחר אמירת הפסוק הנזכר לעיל אומרים את תפילת ‘בריך שמה’, מוציאים את ספר התורה, וקוראים את ‘ראשון’ – כלומר החלק הפותח – של הפרשה שאותה יקראו בשבת הבאה, כפי שנוהגים לעשות בתפילות שחרית המתקיימות בימי שני וחמישי.
לאחר תום הקריאה בספר התורה אומרים את פרק צ”ב בתהילים: “מזמור שיר ליום השבת”, מחזירים את הספר להיכל, החזן שוב אומר חצי קדיש, ואז מתפללים את תפילת עמידה – שבמקרה זה נקראת ‘תפילת שבע’, ולא תפילת שמונה עשרה. תפילת שבע היא תפילה שמחליפה את תפילת שמונה עשרה, השייכת לימי החול. הפתיחה והסיום של תפילת שבע דומים לפתיחת וסיום תפילת שמונה עשרה, אך החלק האמצעי הוא השונה ביניהן. תפילת שבע נאמרת בתפילות ערבית שחרית המתקיימות בשבתות וחגים, וכן בתפילת מוסף – בכל פעם שהיא נאמרת. שמה של תפילת שבע ניתן לה מכיוון שהיא כוללת בתוכה שבע ברכות.
לאחר סיום תפילת העמידה נאמרת חזרת הש”ץ, ולאחריה אומרים שלושה פסוקים: “צדקתך כהררי אל”, “וצדקתך אלוהים עד מרום”, ו”צדקתך צדק לעולם”. לאמירת שלושת פסוקי “צדקתך” יש שני טעמים שעליהם נדבר במסגרת מאמר זה. הטעם הראשון הנו שלפי המסורת יוסף, משה ודוד נפטרו בשעת מנחה של שבת, ולכן בתפילה זו אנו מצדיקים את הדין על פטירתם הכואבת. הסיבה השנייה היא שחז”ל מלמדים אותנו שבשבת הרשעים יוצאים מדינם אשר מתבצע בגיהינום, ובמוצאי שבת הם מוחזרים לשבת. אם כן, למעשה באמירת הפסוקים הנ”ל אנו מצדיקים את הדין אשר נעשה עם הרשעים. עוד בעניין זה נאמר שאם שבת יוצאת על יום שלא אומרים בו תחנון – אזי גם לא אומרים את שלושת פסוקי ‘צדקתך’. הסיבה לעניין זה היא ששלושת הפסוקים הנזכרים לעיל קשורים לאבלות, ואילו הימים שבהם לא אומרים תחנון הם ימים שמחים לישראל, ולא שייך להזכיר בהם ענייני צער ואבלות.
לאחר אמירת פסוקי ‘צדקתך’ החזן אומר קדיש תתקבל, ולאחר מכן כל הקהל אומר את פרק קי”א בתהילים: “הללויה אודה את ה’ בכל לבב”. לאחר מכן אומרים קדיש יתום, ואת תפילת ‘עלינו לשבח’. הזכרנו במאמר זה שתפילת מנחה מיוחדת בכמה אופנים, וביניהם שהיא ידועה כשעת רצון מיוחדת. כזמן מסוגל במיוחד לקיבול תפילות. את עניין זה אמרנו על תפילת מנחה של יום חול, והוא נכון וחזק במיוחד לגבי תפילת מנחה של שבת. נסיים את מאמרנו זה בתפילה לבורא עולמים, על כך שברוב רחמיו וחסדיו יזכה אותנו להתפלל את תפילת המנחה, ואת כל התפילות כולן, ברגש, אהבה, שמחה, כוונה עמוקה, ושנזכה שבעזרת ה’ יהיו כל כוונותינו ומעשינו לשם שמיים.