פורים

מאת אבנר שאקי

תקציר:

פורים הנו החג השני, לצד חנוכה, שתקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה. רוב חגי ישראל נתנו לנו במתן תורה, על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, וביניהם – ראש השנה, סוכות, פסח ושבועות, אך כאמור פורים וחנוכה נקבעו לדורות על ידי חז”ל. ברוב המקומות בעולם פורים נחגג בי”ד באדר, ובירושלים פורים נחגג בט”ו באדר. חג הפורים תוקן כדי שנזכור את הנס הגדול שנעשה ליהודים בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, ושנודה לה’ על כך.

בפורים יש חמש מצוות עיקריות, שכולן מתחילות באות מ’, ולכן קל יותר לזוכרן: מחצית השקל, מקרא מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות, ומשתה. פירוט נרחב על כל אחת מהן יש בהמשך הקטע. עניין מאוד מעניין בפורים, הוא הנצחיות שלו. עניין זה מראה, בין היתר, על הגדולה והחשיבות שלו. חז”ל אומרים שכל החגים עתידים להתבטל בימות המשיח, כלומר שלא יחגגו אותם, אך פורים יישאר גם בימים אלה, ולמעשה יישאר לנצח. בנוסף לכל זאת, חז”ל גם מלמדים אותנו שכל ספרי הנ”ך, כלומר – הנביאים והכתובים, עתידים להתבטל, אך מגילת אסתר היא היחידה מכל ספרי הנביאים והכתובים שתישאר.

הרחבה:

פורים הנו החג השני, לצד חנוכה, שתקנו לנו חכמינו זכרונם לברכה. רוב חגי ישראל נתנו לנו במתן תורה, על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, וביניהם – ראש השנה, סוכות, פסח ושבועות, אך כאמור פורים וחנוכה נקבעו לדורות על ידי חז”ל. ברוב המקומות בעולם פורים נחגג בי”ד באדר (ובלשון חז”ל: “פורים דפרזים”), ובירושלים, ובמקומות מועטים נוספים בהם הייתה חומה בימי יהושוע בן נון, מנהיג ישראל שהחליף את משה רבינו ולמעשה הכניס את עם ישראל לארץ ישראל, פורים נחגג בט”ו באדר (בלשון חז”ל: פורים דמוקפים).

כידוע, כל שלוש שנים לוח השנה העברי משתנה מעט, ומוסיפים לו חודש. שנה זו נקראת: “שנה מעוברת”. הסיבה לעניין זה היא שאנו מקפידים על כך שפסח תמיד יצא בעונת האביב. בכל מקרה, בכל שנה מעוברת, המתרחשת כאמור פעם בשלוש שנים – על פי סדר ידוע וקבוע מראש, אנו מציינים שני אדרים – אדר א’ ואדר ב’. בשנה מעוברת, בה יש שני אדרים, חג הפורים נחגג באדר ב’, וכן כל המצוות והעניינים הקשורים אליו.

וכעת נדבר על מהות החג. חג פורים בעיקרו הוא חג שנקבע על מנת שעם ישראל יזכור להודות לה’ על הנס הגדול שעשה להם הקדוש ברוך הוא בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, וכמן כן כדי שנזכור עד כמה אחדות עם ישראל היא עניין חשוב ומהותי. בימים ההם, שלט המלך אחשוורוש באימפריה הפרסית, ולמעשה ברוב בעולם. על פי המתואר במגילת אסתר – המגילה אשר אנו קוראים בחג הפורים משום שהיא מגוללת את סיפור ההתרחשות המרכזי אותו אנו מציינים, אחשוורוש שלט על מאה עשרים ושבע מדינות, ולמעשה שלט על כל העולם.

באותם ימים, בתואר הנכבד של משנה למלך, האדם הקרוב אליו ביותר, ויועצו הבכיר, שימש אדם רשע ומרושע מזרע עמלק, ושמו המן בן המדתא. אותו המן היה שונא יהודים מפורסם וגדול, אשר יעץ למלך אחשוורוש להרוג את כל היהודים. המלך, שהיה רשע בעצמו, הסכים לבקשה זו של המן הרשע, ואף נקבע תאריך לשם כך – י”ג אדר, והודעות על גזירה נכתבו בחותם המלך, והופצו בכל רחבי האימפריה.

באותם ימים, בשושן הבירה, חי גם מרדכי היהודי, אשר חי בתקופת הבית השני בירושלים, והוגלה על ידי אויבי ישראל, יחד עם רובו ככולו של עם ישראל. מרדכי היה ממנהיגי עם ישראל, יש אומרים – גדול הדור, ואף היו לו מהלכים בבית המלך אחשוורוש. מעבר לכל זאת, מרדכי היה גם דודה של אסתר, אסתר המלכה. ושתי, המלכה שקדמה לאסתר, סירבה לבקשה מסוימת שהמלך אחשוורוש הפנה אליה במהלך משתה גדול וארוך שקיים, וכתוצאה מכך – החליט אחשוורוש להוציא אותה להורג. זמן קצר לאחר מכן החלו פקידי הממלכה בחיפוש אחר המלכה הבאה. לאחר תהליך מיון ארוך ומייגע – נבחרה לכהונה הרמה – אסתר, שכאמור הייתה אחייניתו של מרדכי.

בעקבות קרבתם של מרדכי ואסתר לצמרת השלטון הפרסי, קרי – המלך אחשוורוש, הם הצליחו, בעזרת תפילה, צום, אחדות וישראל ותחבולות פוליטיות – לבטל את רוע הגזרה. באותם ימים הייתה סכנת השמדה ברורה ומיידית לכלל עם ישראל. המצב היה נראה גרוע מתמיד. ובעקבות כל הפעולות שתיארנו לעיל, ועוד כמה נוספות, ה’ החליט להציל את עם ישראל, וביטל את גזרתם הארורה של אחשוורוש והמן. וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.

שמו של חג הפורים הגיע מהפור, כלומר – הגורל, שהפיל המן, כדי לדעת באיזה יום לקבוע את השמדתם של היהודים, שתודה לאל בסוף לא יצאה לפועל. לאחר ביטול הגזרה, דווקא יום זה, י”ג באדר, שהיה מתוכנן להיות יום מאוד קשה לעם ישראל, הפך להיות היום בו עם ישראל ניצל, ונהפוך הוא – היהודים קמו ונלחמו במי שתכנן להרוג אותם.

ביום זה, י”ג באדר, מציינים את יום ‘תענית אסתר’, שהוא למעשה יום צום, שנועד להזכיר לנו את הצרה הגדולה שרחפה מעל ראשו של עם ישראל כולו, ואת צום שלושת הימים עליו הכריזה אסתר, לפני שנכנסה אל אחשוורוש כדי לבטל את גזרת השמד שנקבעה לעם ישראל.

כעת נדבר על המצוות השונות והמנהגים המיוחדים הקשורים לחג הפורים, ונתחיל עם מחצית השקל, אותה נוהגים לקיים בשבוע שלפני פורים. מצוות מחצית השקל בימינו תוקנה לזכר מחצית השקל שהיו אוספים בימי המשכן ובית המקדש, ומהסכום שהצטבר היו קונים את קורבנות הציבור, שאותם היו מקריבים מדי יום ביומו במשכן או בבית המקדש. ישנם מחלוקות לגבי הגיל ההתחלתי שממנו צריך לתת מחצית השקל, וכן מחלוקות לגבי גובה הסכום. חומר בעניין זה ניתן למצוא בספרי ההלכה השונים, איש איש על פי עדתו מנהגיו.

קריאת המגילה – חג הפורים למעשה נפתח בקריאת המגילה, מגילת אסתר, אשר נקראת בתפילת ערבית, המתחילה מיד אחרי השקיעה. כמו שציינו לעיל, במגילה מופיע הסיפור המופלא שקרה לעם ישראל באותם שנים, בתקופת הגולה שבין שני בתי המקדש – בין חורבן הבית הראשון לבין בנייתו של השני. סיפור המגילה מתרחש בשושן הבירה, ונכתב על ידי מרדכי ואסתר. את המגילה יש לקרוא שוב, ביום פורים עצמו, ורצוי כה שיותר מוקדם, והכי משובח – בתפילת שחרית. ישנה חובה מיוחדת לשמוע כל מילה ומילה מהמגילה, כדי לזכות לשמוע את הדבר השלם, ולא חסר חלילה. את המגילה יש לקרוא מקלף כשר, שעליו נכתבה המגילה בדיו, ממש כמו ספר תורה. יש הנוהגים להרעיש בכל פעם שמוזכר שמו של המן במגילה, ויש שלא עושים זאת – כיוון שהם חוששים שקהל השומעים לא ישמע כל מילה ומילה בעקבות הרעש.

מתנות לאביונים – ביום הפורים עצמו יש לתת מתנות לאביונים. מטרתה של מצווה זו היא לדאוג לכך שלכל אחד ואחת מעם ישראל יהיה מה לאכול בפורים, כדי שיוכל לשמוח, וכמו כן להגביר את האהבה והאחווה בין עם ישראל. החובה היא לתת שתי מתנות, כלומר מתנה אחת לכל עני, סך הכל לשני עניים. כל מנה חייבת להיות בשווי של סעודה מצויה. כלומר הסכום שאדם יצטרך כדי לקנות משהו שישביע אותו, כולל שתייה. בימינו אנו מדובר על סכום של 30 שקלים בערך. אפשר למסור את המתנה בידי שליח, כלומר לא לתת אותה ישירות לעני – אלא על ידי גורם מתווך, אך חשוב שהוא ימסור אותה ביום הפורים עצמו, לא לפניו ולא אחריו. אסור לתת את המתנות לאביונים מכספי המעשר. מוטב להרבות במתנות לאביונים, גם מבחינת כמות האביונים, וגם מבחינת שווי המתנה שנותנים להם. חז”ל הורו לנו שאם אדם יכול להרבות בתפנוקי סעודת החג שלו, או להרבות במתנות לאביונים, עדיף שירבה במתנות לאביונים.

משלוח מנות – גם מטרתה של מצווה הוא, בדומה למתנות לאביונים, היא להביא לידי כך שלכל אחד ואחת מישראל יהיה מה לאכול בחג הפורים, כדי שכל אנשי ונשי עם ישראל יהיו שמחים, וכדי להרבות באהבת ישראל. יש הסוברים שהסיבה שהקדוש ברוך הוא החליט להביא על עם ישראל סכנת השמדה היא חמורה היא שהם לא היו מאוחדים, כמו שכתוב במגילת אסתר: “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים”, וכשעם ישראל בסכנה, כמו שראינו הרבה פעמים בהיסטוריה, עם ישראל מתאחד בעוצמה. כדי שלא נגיע שוב למצב דומה, אנו מצווים להרבות באחדות ואהבת ישראל, בין היתר בחג הפורים, על ידי מצוות אלו. החיוב במשלוח מנות הוא לתת לפחות לאדם אחד, שני סוגי שונים של מאכל. או מאכל ומשקה. וגם כאן, כל המרבה – הרי זה משובח.

סעודת פורים – אחת המצוות העיקריות בחג הפורים הוא קיום סעודת פורים. את הסעודה עושים בצהרי היום, רצוי לאחר תפילת מנחה, כדי שלא יגיע אדם למצב שהוא שיכור – ולא יתפלל מנחה. בסעודה נהוג לאכול בשר, ושאר מטעמים, וכמו כן, כמובן – לשתות יין, או משקאות חריפים אחרים, שיביאו את האדם לידי שכרות, או בישום, עד שלא ידע להבדיל בין ארור המון לברוך מרדכי. עם זאת, חשוב מאוד שלא להגזים עם השתייה, וכמו כן כמובן שלא לעשות דברים לא ראויים, כי אז שכרו יוצא בהפסדו. אנו שותים כדי לעשות מצווה וכדי להתקרב לה’ יתברך, ואם חלילה קורה אחרת – אז אין שום טעם בכך. ההפך – זה שלילי ומיותר.

כעת נדבר על עניינים נוספים וחשובים הקשורים לחג הפורים. בפורים נוהגים להתחפש, ללבוש מסכות, ויש מספר טעמים לדבר. בפורים גם נוהגים לאכול אוזני המן במילויים שונים, וכן לתת ‘דמי פורים’ לילדים כדי לשמחם, ולהכניסם לאווירת החג. במקומות רבים בארץ עניין התחפושות מקבל במה רחבה במסיבת העדלאידע, שהיא למעשה קרנבל גדול של שירים, ריקודים, ותחפושות.

לא מעט מחכמי ישראל דברו על הקשר החזק בין יום הכיפורים לפורים. לא לחינם השם שלהם דומה. כולם מדברים על כך שמבחינה מסוימת חג הפורים הוא אף גבוה וחשוב יותר מיום הכיפורים, ויום הכיפורים הוא רק “כ-פורים”, כלומר כמו פורים, אבל לא מגיע לדרגתו. נהוג לומר שיום הכיפורים הוא התקרבות גדולה לה’, שנעשית מתוך צום ואימה, ואילו פורים הוא התקרבות גדולה לה’, שנעשית מתוך שמחה גדולה, ולכן הוא עליון ומשמעותי יותר.

יש עוד עניין מאוד מעניין בפורים, והוא הנצחיות שלו. וגם עניין זה מראה על הגדולה והחשיבות שלו. חז”ל אומרים לנו שכל החגים עתידים להתבטל בימות המשיח, כלומר שלא יחגגו אותם, אך פורים יישאר גם בימים אלה, וישאר לנצח. ולא זו אף זו – חז”ל גם מלמדים אותנו שכל ספרי הנ”ך, כלומר – הנביאים והכתובים, עתידים להתבטל, אך מגילת אסתר היה היחידה מכל ספרי הנביאים והכתובים שתישאר.

ישנם עוד כמה דברים מעניינים על חג הפורים. נשים חייבות בכל מצוות החג, למרות שבאופן כללי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, כלומר ממצוות שתלויות בזמן, והן לא תמידיות. חז”ל מסבירים את זה באומרם: “משום שגם הן היו באותו הנס”. כלומר שגם הן נצלו מגזרת המן הרשע, ולכן אף הן חייבות במצוות החג. עוד דבר מעניין וייחודי הוא שחג הפורים מתקיים בזמנים שונים, התלויים במקום הימצאו של האדם. עניין זה מאפשר למשל לחגוג את פורים פעמיים – מחוץ לירושלים בי”ד אדר, ובירושלים בט”ו באדר.

לסיום הערך על פורים, נזכיר בקצרה שלושה איסורים החלים בחג זה: עינוי, הספד, ומלאכה. כדי לשמוח ביום הפורים, וכדי להרגיש אותו באופן משמעותי, אסרו חז”ל על שלושה דברים. עינוי – אסור להתענות, לצום, ולעשות דברים שיביאו את האדם להיות בצער. בפורים המצווה היא לשמוח. הספד – אסור להספיד את המת בפורים. גם האיסור הזה, כמו האיסור להתענות, נובע מכך שבפורים המצווה היא להיות בשמחה. מלאכה – כדי להרגיש את פורים באופן משמעותי, וכדי לקיים את מצוות החג, תקנו חז”ל איסור שאומר שאסור לעבוד בפורים. ביום זה יש להיות בחופש מהעבודה, כדי ליהנות מהחג ולקיים את מצוותיו. זה מאוד חשוב וטוב.