שעות זמניות

תקציר:

‘שעות זמניות’ בתורת ישראל הן שעות הנקבעות על פי שעות היום והלילה המשתנות בכל יום נתון, ועל פי שעות זמניות אלו – נקבעים גדרים מסוימים וחשובים להלכה. ככלל, בחלוקה הפשוטה והיותר נפוצה בעולם, כל יממה מחולקת ל-24 שעות, 12 שעות יום ו-12 שעות לילה, כאשר אורכה של כל אחת מהן הנו 60 דקות בדיוק.

בנוסף לזאת, בתורת ישראל ישנה גם חלוקה שונה ומיוחדת, אשר זכתה לשם ‘שעות זמניות’. חישובן של השעות הזמניות המדויקות עבור כל יום ויום הנו חלוקת שעות היום ל-12 חלקים שווים, וחלוקת הלילה ל-12 חלקים שווים, ומה שמתקבל מחישוב זה הנו אורך השעה הזמנית בכל יום ויום.

הרחבה:

‘שעות זמניות’ בתורת ישראל הן שעות הנקבעות על פי שעות היום והלילה המשתנות בכל יום נתון, ועל פי שעות זמניות אלו – נקבעים גדרים מסוימים וחשובים להלכה. ככלל, בחלוקה הפשוטה והיותר נפוצה בעולם, כל יממה מחולקת ל-24 שעות, 12 שעות יום ו-12 שעות לילה, כאשר אורכה של כל אחת מהן הנו 60 דקות בדיוק. בנוסף לזאת, כפי שאמרנו לעיל, בתורת ישראל ישנה גם חלוקה שונה ומיוחדת, אשר זכתה לשם ‘שעות זמניות’. בעניין זה כדאי ויש לדעת שאופן חישובן של השעות הזמניות בכל יום ויום הנו חלוקת שעות היום ל-12 חלקים שווים, וחלוקת הלילה ל-12 חלקים שווים, ומה שמתקבל מחישוב זה הנו אורך השעה הזמנית בכל יום ויום.

אם כן, וכפי שציינו לעיל, חישוב השעות הזמניות משמש לקביעת גדרים הלכתיים, וביניהם – זמני התפילות, אמירת קריאת שמע, הנחת תפילין, ועוד. מסיבה זו, בעיקר ובין היתר, חשיבותן של ה’שעות הזמניות’ רבה כל כך. כידוע, ישנה חשיבות גדולה לדקדק בהלכה, ולקיים את ציווי ה’ כפי שמוטל עלינו, ולכן לזמנים אלו ישנה חשיבות גדולה כל כך.

מבחינה היסטורית, חשוב ומעניין לדעת שעד המאה ה-11 כל בני האדם השתמשו בשעות זמניות. אם כן, רק לאחר שהומצא שעון השמש המשווני, שבעזרתו יכלו בני האדם לחשב את אורכן של ה’שעות רגילות’, עברו הם לספירת השעות ‘הרגילה’ שבה רוב בני האדם סופרים כיום. עוד בעניין זה חשוב ומעניין לדעת שבארץ ישראל המשיכו להשתמש ב’שעות זמניות’ עוד הרבה שנים לאחר המעבר לספירת ‘השעות הרגילות’, ולמעשה עשו זאת יושבי הארץ עד תחילת המאה ה-20. משום כך, בפרקי זמן מסוימים נקראו ‘השעות הזמניות’ בפי רבים: ‘שעות ארצישראליות’.

עוד בעניין ‘השעות הזמניות’, כלל נקוט בידינו והוא שהשעות המוזכרות בדברי הגמרא הן לרוב שעות זמניות. לעומת זאת, במקרים מסוימים אחרים, כמו למשל בזמני ההמתנה הנדרשים בין אכילת בשר לאכילת חלב, דיברו חכמינו זכרונם לברכה על ‘שעות ‘רגילות’ ולא על ‘שעות זמניות’. אמנם בגמרא לא מוזכרים החישובים שציינו לעיל, אך רוב החכמים סוברים כי מרבית החישובים ההלכתיים מתקיימים לפי שעות זמניות, ולא לפי ‘שעות רגילות’. הפוסק הראשון שכתב על החישובים הללו היה רבי אברהם בר חייא, ובהמשך הדרך הרמב”ם גם כתב על כך, וכך התפשט עניין זה לכל תפוצות ישראל.

עוד לגבי חישובן של השעות הזמניות כדאי וחשוב לדעת שמטבע הדברים בכל יום ויום אורכה של כל ‘שעה זמנית’ המדויקת לאותו יום – משתנה. בעניין זה גם כדאי וחשוב לדעת שבימי הקיץ, בהם שעות האור רבות משעות החושך, אורך זמנה של ‘השעה הזמנית’ יהיה ארוך מ-60 דקות, כלומר מאורכה של ‘שעה רגילה’. לעומת זאת, בחורף, אורכה של ‘שעה זמנית’ יהא פחות מ-60 דקות, מכיוון שבחורף שעות הלילה רבות משעות היום.

דבר מעניין נוסף אותו כדאי לדעת על עניין זה הוא שככל שהמיקום הגאוגרפי של האדם (הנמצא בחצי כדור הארץ הצפוני) יהיה בנקודת רוחב צפונית יותר – כך ההבדל בין ‘שעה רגילה’ ‘לבין שעה זמנית’ יהיה גדול יותר. לעומת זאת, ככל שיהיה האדם קרוב יותר לקו המשווה, הנמצא כידוע באמצעו של כדור הארץ, כך ההבדל בין ‘השעה הרגילה’ ל’שעה הזמנית’ יהיה קטן יותר. אם האדם יימצא במקום שאינו נמצא בדיוק על קו המשווה, אזי פעמיים בשנה אורכה של ‘השעה הזמנית’ יהא זהה לאורכה של ‘השעה הרגילה’, ויארך בדיוק 60 דקות.

לגבי חישוב השעות הזמניות לטובת פסיקת ההלכה בעניינים השונים, יש לדעת שישנן כמה מחלוקות בעניין. אחת מהן היא האם שעות היום מתחילות להיספר מ’הנץ החמה’ (כלומר מזריחת השמש) עד שקיעתה, או מ’עלות השחר’ עד צאת הכוכבים. יש המון דברים שעליהם ניתן להרחיב במסגרת מאמר זה, אך לא נעשה זאת כעת. מה שבכל זאת נאמר הוא שלדעת מספר חכמים, וביניהם רבי שניאור זלמן מלאדי – בעל התניא ומייסד חסידות חב”ד, והגר”א – הגאון רבי אליהו, ספירת שעות היום היא כפי שאמרנו לעיל – מתחילה בנץ החמה ומסתיימת בשקיעת השמש. את סך הדקות הללו מחלקים ב-12, והתוצאה המתקבלת היא אורכה של כל שעה זמנית. יש בעניין זה דעות נוספות, וביניהן דעתו של ‘המגן אברהם’ – רבי אברהם הלוי גומבינר, וכן דעתו של רבי נחמן מברסלב, אך לא נרחיב לגביהן במסגרת מאמר זה.

את מאמר זה נחתום בתפילה לריבונו של עולם למען כך שברוב חסדיו יזכה אותנו לקיים את מצוותיו באהבה ובאמונה, בדקדוק נעים ובתום לבב, ושנזכה לכוון לרצונו האמיתי, לעובדו בנחת ויישוב הדעת, ולעשות את רצונו בלבב שלם, אמן ואמן.