מאת אבנר שאקי
תקציר:
‘בל תשחית’ הנו איסור בתורת ישראל המדבר על כך שאסור להשחית, כלומר להרוס, לפגום, לקלקל, בכוונה תחילה כמובן, כל דבר שאפשר ליהנות ממנו, להשתמש בו, ולהפיק ממנו תועלת. כיום, בשפת היום יום, העניין הרווח ביותר לגבי איסור ‘בל תשחית’ הוא זריקת אוכל שלא לצורך, אך חשוב לדעת שאיסור זה נוגע לתחומים נוספים רבים.
המקור לאיסור זה מופיע לראשונה בספר דברים, פרק כ’, פס’ י”ט-כ’: “כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא – אותו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה”.
הרחבה:
‘בל תשחית’ הנו איסור בתורת ישראל המדבר על כך שאסור להשחית, כלומר להרוס, לפגום, לקלקל, בכוונה תחילה כמובן, כל דבר שאפשר ליהנות ממנו, להשתמש בו, ולהפיק ממנו תועלת. כיום, בשפת היום יום, העניין הרווח ביותר לגבי איסור ‘בל תשחית’ הוא זריקת אוכל שלא לצורך, אך חשוב לדעת שאיסור זה נוגע לתחומים נוספים רבים, וכפי שנראה כעת – נאמר במקורו לגבי השחתת עצים.
אם כן, המקור לאיסור זה, ‘בל תשחית’, מופיע לראשונה בספר דברים, פרק כ’, פס’ י”ט-כ’: “כי תצור אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא – אותו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה”.
בפסוקים אלה, אשר הבאנו כעת, אנו רואים שהקב”ה אומר לעם ישראל שאם הם יצורו על עיר מסוימת, כלומר יקיפו אותה על מנת לכובשה, יהיה להם אסור לכרות את עציה, מכיוון שהעצים מניבים פירות שניתן לאוכלם. לעומת זאת, הקב”ה אומר שעצי סרק – אשר לא מניבים פירות – אפשר לכרות, ומאותה סיבה בדיוק – מכיוון שהם אינם מניבים פירות.
ובכן, ניתן לראות בפסוקים הנזכרים לעיל שהתורה מדברת על כך שאסור לכרות עצים, ועל שעת מלחמה, אך חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו שאיסור זה חל על כל דבר שאפשר להפיק ממנו תועלת, ולא רק על עצים, ובנוסף לכך שאיסור זה חל בכל זמן, ולא רק בשעת מצור ומלחמה. הדוגמאות להשחתות האסורות הן רבות, וחז”ל בחרו לתת מספר דוגמאות בעניין זה, ולמשל כתבו שאסור להבעיר נר שלא לצורך.
כפי שהזכרנו לעיל, ההשחתה האסורה שהתורה דיברה עליה היא השחתת עצים, ואכן בעניין זה ישנה מחלוקת בקרב חז”ל – האם השחתה של כל שאר הדברים, מלבד עצים, הינה אסורה מדאורייתא (כלומר מהתורה) או מדרבנן (כלומר מחכמים). לעניין זה ישנה משמעות, מכיוון שאיסור מדרבנן נחשב לאיסור קל יותר, ובמקרים רבים המשמעות של עניין זה בולטת עד מאוד. אם כן, לגבי איסור השחתת עצים כולם מסכימים שהוא מדאורייתא, אך לגבי שאר הדברים יש מחלוקת.
מעבר לכך, בעניין חומרת איסור ‘בל תשחית’ כדאי לדעת שאיסור זה הנו חמור ביותר, ובמיוחד כאשר ההשחתה נעשית מתוך כעס, ועל מקרה זה אמרו חז”ל, במסכת שבת, דף ק”ה, עמ’ ב’, שמי שמשחית חפצים לחינם, מתוך כעסו, נחשב “כעובד עבודה זרה”. עבודה זרה הינה עבירה חמורה ביותר בתורת ישראל, והיא אחת משלוש המצוות שעליהן נאמר ‘יהרג ואל יעבור’, כלומר שאם לאדם יש ברירה – או לעבור עליהן או למסור עצמו למיתה – עליו למסור עצמו למיתה.
כפי שאמרנו לעיל, העניין הראשוני עליו התורה דיברה בהקשר של ‘בל תשחית’ הוא השחתת עצים, ולגבי כך כדאי וטוב לדעת שחז”ל מלמדים אותנו שמותר להשחית עצים במקרים בהם מדובר בעצי סרק, כלומר עצים שאינם מוציאים פירות, כפי שכתוב בפסוקים אשר הבאנו לעיל: “רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת”. כמו כן, מותר להשחית עצים כאשר מחיר העץ באופן שבו הוא נמכר (לבנייה למשל) גבוה ממחיר הפירות שהוא מניב. מעבר לכך, מלמדים אותנו חז”ל שמותר לעקור עץ כאשר מדובר בטובת הכלל, למשל למען סלילת כביש שיסייע לרבים.
דבר נוסף אותו חשוב לדעת לגבי איסור ‘בל תשחית’ הוא שאיסור זה מדבר על השחתה לשם השחתה, קלקול לשם קלקול, אך יחד עם זאת חז”ל מלמדים אותנו שפגיעה מסוימת בדבר מסוים – למען משהו חיובי – היא מותרת. בעניין זה נוכל לציין למשל עקירת עץ או חלקים ממנו לטובת גדילה טובה יותר שלו, או עקירת עץ או חלקים ממנו למען הסדר הטוב – שלא יפריע להולכים בדרך או יחדור חלילה לשטחו של אדם מסוים שלא חפץ בכך.
בנוסף לעניין זה, כדאי וחשוב לדעת שמותר להשחית דברים כדי ליהנות מהם, למשל לשרוף דברים מסוימים שאפשר ליהנות מהם בכל מיני דרכים – על מנת להתחמם מהם, בשעה שאין אפשרות לשרוף משהו פשוט יותר, או לשרוף משהו שאין כל כך איך ליהנות ממנו בדרכים אחרות. למשל – עדיף לשרוף בול עץ מאשר כסא שעשוי מעץ, אך אם יש צורך להתחמם – מותר לשרוף גם את הכסא. עוד בעניין זה יש לדעת שחלק מהפוסקים התירו להשחית דבר מסוים כדי לקיים מצווה, ובעניין זה אפשר לתת כדוגמא – לקצוף ענפים של עץ מסוים כדי להניחם על הסכך של הסוכה.
את מאמרנו זה נסיים באחד מטעמיו של איסור ‘בל תשחית’. אמנם אנו מקיימים את המצוות כי כך הקב”ה ציווה, וגם אם לא היינו מבינים את טעמי המצוות היינו מקיימים אותן, אך הקב”ה גילה לנו כמה מטעמי המצוות כדי לחבר אותנו אליהן יותר.
אם כן, טוב וחשוב לדעת, שמחבר הספר הנודע ‘ספר החינוך’, כותב כך בספרו לגבי טעמו של איסור ‘בל תשחית’: “שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה, אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם”.
נחתום את מאמרנו בתפילה לבורא עולמים למען כך שלעולם לא נשחית דבר שלא לצורך, שנשתמש בכל מה שנתן לנו הקב”ה כיאות וכראוי, ושבעזרת ה’ נהיה ראויים לשפע האדיר שהקב”ה משפיע עלינו בכל רגע ורגע.