מאת אבנר שאקי
תקציר:
יהושע בן נון היה מנהיגו של עם ישראל בתקופת כניסתו לארץ ישראל וכיבושה. לפי דברי חז“ל, יהושע נולד במצרים, והיה בן ארבעים ושתיים כשבני ישראל יצאן ממצרים, ובהמשך התחתן עם רחב הזונה, ולהם נולדו כמה בנות. יהושע, שהיה בן לשבט אפרים, ואף נכדו של נשיא השבט אלישמע בן עמיהוד, היה כאמור עוזרו ותלמידו של משה רבינו, ועשה את תפקידו במסירות רבה. בעניין זה, מעיד עליו הכתוב, בהקשר לתפקידו כעוזרו של משה רבינו: “ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל“.
הקשר בין משה ליהושע, זאת יש לדעת, היה קרוב במיוחד, ויהושע אף זכה ללוות את משה רבינו כאשר עלה הוא להר סיני כדי לקבל את התורה מאת ה‘. בזכות הקשר העמוק בין משה ויהושע, בין היתר, הפעם הראשונה שבה יהושע מוזכר בתורה היא בבקשתו של משה מיהושע לארגן לוחמים מעם ישראל ולצאת להילחם בעמלק. לאחר שנים רבות בהן הנהיג יהושע את עם ישראל, בצדיקותו ובכישרונו, נפטר הוא בגיל מאה ועשר, נקבר בתמנת חרס, שהייתנ בנחלת שבטו של יהושע, שבט אפרים, שהייתה בשומרון.